קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, היום פורסם אירוע חריג ברמלה. נערים, תלמידי בית הספר, נפגשו עם נער מבית ספר שעובר חרם וסיכמו אתו שהוא חייב לחטוף סטירה מכל אחד כי הוא הסתכל על חברה של אחד מהם. הוא הסכים בלית ברירה, הם חיכו לו ליד ביתו, ולראות את הסרטון המזעזע שהנערים האלה מצלמים כשהנער הזה עומד ופשוט חובטים בו לפי סדר – ואני שואלת, מה יהיה הסוף?
נושא החרמות, נושא קשה וכאוב. רק לאחרונה שמענו על שני מקרי התאבדות של ילדות בשל החרמות, והינה לנו עוד מקרה אלימות, כאילו שהכול זה ברור מאליו. משרד החינוך חייב לעשות מעשה בנדון. זה לא יעלה על הדעת שבתי ספר, שמסגרות, שמורים, שמנהלים לא מצליחים להבחין בילדים שהם מנודים, שהם מוחרמים, שהם בודדים בחצר ושהם חשופים להעלבות, להשפלות, לאלימות. אנחנו עוסקים, אדוני, כמעט בכל דבר ברומו של עולם, ואנחנו שוכחים, שוכחים דבר פשוט – את דור ההמשך שלנו, את החוסן של הנערים והנערות שלנו. ואסור לנו לתת לזה יד. אנחנו צריכים לנקוט יד קשה, גם אם מדובר בנערים ונערות. כשעושים מעשים כל כך חמורים לילדים אחרים, אפס סובלנות. נושא החינוך צריך להיכנס לבתים, וצריך לתת התרעות והרתעות חמורות על מנת שנמגר את בעיית החרם במסגרות בחברה באופן כללי.
בנוסף, אדוני, אני רוצה לשתף שירדן ביבס, שחזר לפני כשבועיים בערך והספיק כבר לטמון את אשתו ואת שני ילדיו, קורא היום באינסטגרם, עם תמונה שוברת לב שלו ושל שרון ושל קוניו, מבקש: שחררו את החבר שלי. ואני פונה למדינת ישראל, לראש הממשלה: שלחת אנשים לדוחה או לקטר. מה קורה? מדוע הם עדיין לא קיבלו מנדט להביא את כל החטופים שלנו הביתה? אין להם זמן, אין לנו זמן. צריך להביא אותם. אנחנו ראינו איך הם מגיעים, איך הם חוזרים. תפסיקו להתעסק בכל מה שלא קשור במקום בדברים החשובים. ולכן, עד החטוף האחרון זו צריכה להיות ההחלטה – לעצור מלחמה, להביא את החטופים, ואחר כך לפעול הלאה. תודה.
303 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.