קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, לילה טוב לכולם. בשעת לילה מאוחרת זו אנחנו נגיע, כל האופוזיציה, להתנגד לתקציב.
סימון, אני שומעת את זה. רגע, שנייה, אני רוצה לדבר על משהו רציני, סימון. קודם כול, איפה שר האוצר? אתה יודע, אדוני היושב בראש, אני הייתי ארבע שנים עם שר אוצר שגם היה נורבגי. גם מלכיאלי היה איתנו. זוכר את הימים הטובים של הכנסת העשרים? כנסת סך הכול נעימה וטובה, ושר האוצר תמיד היה פה, בכל תקציב. הוא לא הלך לישון "כפיות" בלילה כזה, אלא הוא היה מגיע ויושב פה; וגם הוא היה נורבגי, כחלון, אבל הוא היה מגיע.
בוקר טוב לך, אדון שמחה. אני לא יודעת, זה לילה.
אני רק שאלתי איפה הבוס שלך, אם הוא מנמנם לו, כי בכל – – –
מה, איך יכול להיות? אבל אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט כבר שנה, לא?
אז למה יש עוד פעם אזעקות במרכז? טוב, בקיצור, רציתי להגיד לכם שהיה כאן שר אוצר פעם שגם היה מגיע לדיונים על האוצר. אבל אני לא רוצה לבזבז את זמני על שר האוצר, אני רוצה לדבר על מה שהיה כאן ביום שני.
אז ביום שני, במסגרת דיונים על חוק התקציב, עלתה לכאן חברת הכנסת דיסטל אטבריאן ותקפה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. גלית דיברה על הדיווחים שפורסמו בערוץ צפון קוריאה שלפיהם בנה גנב אפוד צבאי מלוחם ולא נשפט. נכון להיום – רון, תסתובב, אני מדברת על שיפוט צבאי, ואתה הרי מומחה בזה.
לא, לא. נכון להיום, הפרשה המוזרה הזאת של גנבת האפוד לא חצתה את חומות ההפרדה בין ערוץ צפון קוריאה לערוצי התקשורת, וכנראה מכאן נבעה האכזבה של גלית.
כי הרי ידוע שלא כל יום חייל דופק ציוד לחייל אחר. זה משהו שכנראה קרה פעם ראשונה אצל גלית. עד עכשיו, כל פעם שחיילים פוגשים חיילים – כל אחד שומר על הציוד של עצמו. לא נורא. וגלית אמרה את המשפטים – – –
תקשיב, לפחות הוא בא לעשות מילואים ולא נמצא במיאמי, גולש על הגלים, אוקיי? לפחות הבן שלה עושה מילואים, מה שפחות אפשר להגיד על הצד הזה.
רגע, אני רוצה להגיד את המשפט שלה.
דובר צה"ל, מפקד גדוד, משרד עורכי דין שפועל תחת היועמ"שית נגד הממשלה, כולם קושרים קשר – קושרים קשר, כן – כדי לכסת"ח את הבן של היועצת המשפטית. "הדבר הזה" – אנחנו עדיין מתעסקים באפוד הנגנב – "לא מגיע לאף מהדורה. הדבר הזה מטושטש על ידי התקשורת הישראלית. זה המשולש שנגדו – – –"
רגע, אני באמצע הדברים של גלית, של חברה שלך מהספסלים. "זה המשולש שנגדו – –"
"– – אנחנו נלחמים. צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת, אחד מגן על השני. שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח, כי אמת לא תצא משם".
שמעת, מיקי? מאיפה נתחיל? בוא נתחיל מהתחלה. ערוץ צפון קוריאה, הערוץ שהילל את הפריצה לשדה תימן, את הפריצה לבסיס בית ליד, הם מתלוננים שהצבא לא חוקר גנבת אפוד. אין ספק שהדבר הכי חשוב לערוץ הצפון קוריאני הוא שמירה על רכוש צבאי. בנפשם העניין. ולכן, לא מצליחה להבין, גלית, איך ערוץ שכל כך חשוב לו לפרוץ לבסיסים לא מסוגל – באמת, הרכוש הצבאי זה בראש מעייניו. מסתבר שפחות.
ועכשיו למשפט הנוראי השני: זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים – צמרת צה"ל, כלומר, גלית – עכשיו, היא גם אמרה "אנחנו". אני תמיד לא אהבתי שפונים אליי ברבים, שמישהו מדבר אליי ואומים לי "אתם" אבל רק אני כאן. אבל גלית, היא עולה לכאן ואומרת: "אנחנו נלחמים בצמרת צה"ל".
אני פונה לספסלים הריקים: במי אתם נלחמים, במפקדים? באלה שמובילים את החיילים בשדה הקרב? אלה שנהרגו בשדה הקרב? אלה שנפצעו? במי נלחמים גלית וחבריה? היא נלחמת בצמרת צה"ל. תבינו, זה מה שחשוב עכשיו, בזמן מלחמה של שבע חזיתות, שכל היום פועלים וקוראים להתאחד, אבל בסוף היא עולה פה, במליאת הכנסת, ואומרת: אנחנו נלחמים בצמרת צה"ל.
חשבתי שזה המשפט הנורא, אבל אז הגיע המשפט הנורא ביותר: "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח". מי יחלום, גלית דיסטל? אייל ושרון אשל, שבתם רוני נשרפה בחמ"ל כשהיא מכריזה על מלחמה במילותיה האחרונות, ואייל, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, נלחם עבור ועדת חקירה ממלכתית גם לרוני? מי ייתן להם תשובות על הפקרת התצפיתניות, שלמרות שכולן הזהירו ממלחמה, אף אחד לא הקשיב להן? מי יחלום, גלית? אבי ועדי מרציאנו, שבתם נועה התצפיתנית נלקחה בחיים, עמדה על הרגליים, חצתה את הגבול ונרצחה בשבי חמאס, ועד היום למשפחת מרציאנו אין תשובות?
ומה עם מנשה מנצורי? מנשה מנצורי, שתי בנותיו, נורל ורויה, נרצחו בנובה; קמו ביום שישי משולחן השבת, הלכו למסיבה ונרצחו בנובה. הוא רוצה תשובות, הוא מחפש ועדת חקירה ממלכתית. ומה עם משפחות ששת החטופים, אלה שנלקחו כולם בחיים, אפילו פצועים, ונרצחו בשבי החמאס? את רוצה להגיד למשפחתה של כרמל גת, למשפחותיהם של אורי דנינו, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, הרש גולדברג פולין, אלכס לובנוב, משפחות שקוראות לוועדת חקירה ממלכתית – להן את רוצה? שהן יחלמו?
בואי נראה אותך עומדת מול כל המשפחות האלה, מול מאות משפחות שרוצות ועדת חקירה ממלכתית, בואי נראה אותך, גיבורה גדולה, עומדת מולם ואומרת להם שיחלמו על ועדת חקירה ממלכתית. איך את לא מתביישת? על מי את גיבורה, על המשפחות האלה?
אנחנו, הממשלה שלנו הקימה ועדת חקירה על אסון מירון. חשבנו אז שזה היה האסון האזרחי הגדול ביותר. חשבנו ש-45 משפחות שהתרסקו חייבות תשובה. ואתם, על יותר מ-1,200, מתנגדים להקים ועדת חקירה ממלכתית. אתם צריכים להתבייש. אני לא יודעת מה אתם עושים כשאתם באים לבית של משפחה שכולה, אני לא יודעת מה אתם עושים כשאתם רואים משפחה שכולה, אבל יש לכם אחריות לאסון הגדול ביותר שהתרחש פה מאז השואה. ועוד בלי בושה, לעמוד פה, במליאת הכנסת, ולהגיד למשפחות שכולות: "תחלמו על ועדת חקירה ממלכתית". בושה וחרפה. בושה. תודה.
910 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.