קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, זאת לא רק ממשלת אימים, זאת גם ממשלת האיומים: איומים על הרמטכ"ל, איומים על ראש השב"כ, איומים על היועצת המשפטית, איומים על בכירי האוצר. וזה, כמובן, רק פרומיל מהיקף האיומים המלא, ובלי להזכיר את יריב גזלייט לוין, שר המשפטים, שמדבר על שופטי בג"ץ כמו גבר מכה שמסתכל למטה על אשתו החבולה וצועק עליה: לא הותרת לי ברירה, שזה "תראי מה גרמת לי לעשות" החדש. ההתנהלות הזאת, לצערי, היא שיטה, שיטה שנועדה להלך אימים ולהיפטר מעובדי ציבור חזקים שעושים את עבודתם ונאמנים לממלכה ולא למלך.
המטרה היא שהצד השני של האיום יבין, יבין שהוא מסתובב עם מטרה על הגב ויחיל על עצמו מה שנקרא צנזורה עצמית. והרי מי שנכנע פעם אחת לאיומים, כבר לא יחזור להיות חופשי. ואם האיומים לא מביאים מספיק תוצאות, עוברים גם לשלב הבא, לשלב של המימוש, ולאחר ההדחה ימונה מי שייטיב להתרפס. ככה בדיוק מרוקנים את השירות הציבורי מאנשי מקצוע טובים וראויים וממלאים אותו בחדלי אישים ובחנפנים.
וככה, גבירותיי ורבותיי, מחסלים מדינה מבפנים. אין איום פנימי גדול יותר על החופש ועל הדמוקרטיה מאשר היעדרה של ביקורת. כן, ביקורת זה דבר חשוב. לא צריך לפחד ממנה. ומי שחושב שהאיומים משפיעים רק על אלה שמאוימים ישירות, מתעלם מהנתונים. שימו לב לנתונים: יש יריד של כמעט 50% במספר הניגשים למכרזים בשירות הציבורי בישראל, ואלה שכן ניגשים – יש ירידה של מעל 40% בציונים שהם מקבלים במבחני ההערכה. אלה נתונים שצריכים להטריד את כולם. כי למה לאנשים טובים ומקצועיים לבוא לעבוד עם מי שמאיימים עליהם ומתנהלים כמו בארגון פשע? ולכל המתלבטים והמתלבטות כרגע בשירות הציבורי – ואנשים מדברים איתי כל הזמן; לא פשוט לשרת בימים אלה בשירות הציבורי – לכם אני רוצה לומר: חכו, לא להישבר, אנחנו עוד נדע ימים יפים מאלו, והמדינה דווקא עכשיו זקוקה לכם יותר מתמיד. תהיו חזקים, ואנחנו נשוב ונשקם גם את המגזר הציבורי.
אני עוברת לנושא הבא, והוא המדיניות של שר המשפטים שלנו. אני אף פעם לא הבנתי למה נהוג בסרטים שיש מין רגע כזה שבו הנבל פותח במונולוג, ובמהלך המונולוג הזה הוא מפרט לפרטי-פרטים את התוכנית הזדונית שלו, ובכך הוא מאפשר לגיבור או לגיבורה לסכל לבסוף את המזימה, כי הוא שם את הדברים על השולחן, בגלוי, מתהדר בהם. תמיד זה היה נראה לי מגוחך – הרי במציאות אין סיכוי שדברים יתנהלו ככה, לא? אם כבר זממת, רקמת ותכננת מהלך, למה שתסכן אותו רק בשביל להתרברב? חשבתי שזה לא עובד ככה בחיים האמיתיים, רק בסרטים.
אבל אז הגיע הרגע הזה, הגיע 4 בינואר 2023, ושר המשפטים של מדינת ישראל יריב לוין פשוט לא הצליח להתאפק. זחוח הוא עמד מול המצלמות, וכאחרון הרשעים הקולנועיים פרס בפני כול את תוכניתו למימוש של הפיכה משטרית: פסקת התגברות, ביטול עילת הסבירות, נטרול מעמד שומרי הסף של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים, שינוי ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, ביטול הביקורת השיפוטית על חוקי-היסוד. בקיצור, הוא פרס את הכול בפני הציבור, שם על השולחן. ממש, יריב לוין במעמד הזה לקח על עצמו את התפקיד הקלאסי של הנבל מהסרטים, והציבור קיבל על עצמו את תפקיד הגיבור.
יצאנו לרחובות בהמונינו יום-יום, שבוע אחרי שבוע, בניסיון לסכל את המזימה הזו, וצריך לומר – הצלחנו. השף שניסה לזרוק את הצפרדע אל סיר המים הרותחים גילה שהצפרדע ניתרה מייד החוצה, וההפיכה נבלמה. ובחלוף הזמן נפלו עלינו הטבח הנורא, הטבח של 7 באוקטובר, ו-14 חודשי מלחמה קשים מאוד, ולצערי, נראה ששר המשפטים נשאר כשהיה, רק קצת יותר מתוזמן. במקום בבת אחת, הוא ושותפיו מעלים עכשיו את הטמפרטורה בסיר לאט יותר, חוק אחרי חוק, מקווים שהצפרדע לא תשים לב, מקווים שעד שהיא תקלוט, המים יגיעו כבר לנקודת הרתיחה שבה הדמוקרטיה התאדתה.
אז שר המשפטים יריב לוין היקר, להלן ספוילר: לא הצלחתם אז ולא תצליחו גם היום. לא ניתן לכם להחריב את המדינה, וחבל שאחרי האסון האדיר שהתרחש לנו לא הפקתם שום לקח, חזרתם בדיוק לאותה נקודה.
נושא נוסף שחשוב לי להציף היום זה נושא ההשתמטות. אני שומעת פה בכל מהדורה עוד איזה ניסיון לישראבלוף שכל תכליתו לעשות רעש כאילו מביאים פה איזשהו מהלך, אבל בשורה התחתונה – כלום ושום דבר. סוגיית ההשתמטות מגיוס לצה"ל קורעת את החברה הישראלית. מצד אחד ציבור ממלכתי וציוני שעוזב את המשפחה, את העסק, מתגייס, נלחם, מקריב את חייו למען ההגנה על המולדת, ומהצד השני ציבור חרדי שמצהיר: נמות ולא נתגייס. נמות ולא נתגייס. תורה מגנא ומצלא, הם מצהירים; אומרים: רק בזכות הלימוד שלנו שורדת מדינת ישראל. הם מתעקשים, והממשלה מרכינה ראש ומצייתת, פועלת להכשרה ולמימון של ההשתמטות הזו, כן, גם בזמן מלחמה. לא ייאמן, אבל גם בזמן מלחמה. וכיוון שהנושא הזה ממש מפרק את הציבור הישראלי ומאיים על היכולת שלנו לשמור על הביטחון של המדינה, אני חושבת שהגיע הזמן להכריע בסוגיה הזאת אחת ולתמיד.
בגלל שאי-אפשר להרשות לעצמנו לעשות את הניסוי הזה בקנה מידה כולל, אני מציעה פיילוט ראשוני מוגבל בהיקפו. שימו לב: במקום המאבטחים ששומרים על ראש הממשלה, שמבקש להכשיר בימים אלו את ההשתמטות, תוקם יחידת עילית של לומדי תורה, שתקדיש את לימודיה להגנה על כבוד ראש הממשלה. אני כמובן לא מדברת על בטלנים יושבי קרנות וברזלים שרק רשומים טכנית בישיבה, כי הרי על הביטחון של ראש הממשלה אסור להתפשר, צריכים אנשים רציניים. אני מדבר את יחידה של עילויים בתורה, על לומדים מובחרים, על עוקרי ערים, שיעסקו יום ולילה, במשמרות ממש, ויגנו על הראש, על ראש המדינה, מה שנקרא תהילים נגד טילים: משניות – סגולה לפיזור הפגנות, פלפולי רמב"ם נגד שיגורי כטב"ם. ואם הפיילוט הזה יצליח, מן הראוי שנרחיב אותו מיידית לכל יתר חברי וחברות הקואליציה. כל מי שיצביעו בעד חוקי ההשתמטות בוועדות ובמליאה יוותרו, מיידית גם, על כל סידורי האבטחה ויקבלו במקומם הקצאה של בחורי ישיבה. אם הצדדים המשתמטים כל כך בטוחים בעמדתם והשותפים הקואליציוניים כל כך מתמידים בהתרפסות שלהם, אני מקווה שהפיילוט הזה יתקבל בברכה. למה לא? הרי אם התפילות הן שמצילות אותנו ושומרות על ביטחוננו, אז בבקשה, תוותרו על סידורי האבטחה שלכם ותקבלו עילויים בתורה במקום. תודה רבה.
920 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.