קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היו"ר. אני רק אחדד: והופקרו על ידי ממשלת ישראל. כנראה שזה הפרט שהיה פה – – –
נסכים על הופקרו. הופקרו, הוזנחו, וממשיכים להיות מופקרים.
טוב, בואו נדבר קצת על מה שבאנו לעשות פה היום. כולנו פה – טוב, לא כולנו; האופוזיציה פה, הקואליציה עכשיו ישנה לה, נחה במיטות החמות. גברתי השרה, מה שלומך? על מה אנחנו מדברים פה היום? אנחנו באים לדבר על תקציב המדינה. נשמע טריוויאלי, נכון? אוקיי, אז בואו נעשה סדר בתקציב המדינה, כי היום פגשתי קבוצה מקסימה של נוער ממכינת תבור, ושאלו אותי: אנחנו בני 18 היום, עושים שנת שירות ומתגייסים – כל אחד ליחידה יותר טובה מחברו שהיה בחדר. מה הולך לקרות בעתיד של מדינת ישראל? אמרתי להם: תקשיבו, זאת שאלה מצוינת, בואו נדבר על זה. בואו נפתח את החומר, נפתח את התקציב ונראה לאן הולך הכסף, הכי פשוט שיש. לא שאלתי אותם אם הם מצביעים ימין, שמאל, מרכז. לא מעניין, הם צעירים שגרים במדינת ישראל ורוצים לדעת שמי שנתנו לו היום את המושכות לנהל את המדינה, עושה את זה בצורה טובה ומקצועית. ומה גילינו? גילינו שתקציב הבריאות הולך להיות מקוצץ בצורה משמעותית; גילינו שתקציב הרווחה הולך להיות מקוצץ; גילינו שהולך להיות משבר דיור במדינת ישראל; גילינו על קיצוצים בתחום התחבורה; פערים שהולכים וגדלים בפריפריה; הגירעון הולך וגדל; אין תקציבים ממוקדים למען הבאת השקעות למדינת ישראל. ואם כל זה לא מספיק, ממשיכים עם הכספים הקואליציוניים; ממשיכים עם המשרדים המיותרים. וכשמדברים על משרדים מיותרים, מספיק להסתכל על שולחן הממשלה ומאחוריו עוד שולחן ממשלה ומאחוריו עוד שולחן ממשלה.
אדוני היו"ר, כמה שרים אתה חושב שצריכים במדינה קטנה בגירעון גדול בזמן מלחמה? אתה חושב שצריכים כל כך הרבה שרים? שצריכים לעשות כפילויות בשרים? יש שר חוץ שקוראים לו גדעון סער, השר לעניינים אסטרטגיים שקוראים לו רון דרמר והוא בעצם שר החוץ; יש לנו את שר נגב-גליל שקוראים לו יצחק וסרלאוף ואת שר המינהלות, שאחראי לנגב והגליל, שקוראים לו אלקין, ואני יכול להמשיך עם הרשימה של השמות, אבל אני אפסיק פה, כי נראה לי שאזרחי מדינת ישראל מבינים שהם משלמים מאות מיליונים מהכסף שלהם בשביל שלכולם יהיה פה כיסא. אחלה כיסא, נוח בכיסא. עכשיו גם נוח להם במיטה. מה אכפת להם, כולם יבואו להצביע פה כמו תוכים כי אמרו להם להצביע, ואף אחד לא יתעמק ולא ישאל את עצמו שאלה: האם במדינה שנלחמת כבר יותר משנה, עם גירעון אדיר, עם הורדת דירוג האשראי, לא ראוי היה לוותר על משרדים שלא צריך? להחזיר כספים קואליציוניים? להתנהל בצורה אחראית? הרי בסופו של דבר צריך להקביל את המדינה לכל עסק אחר, וכשעסק נכנס למשבר, אז הדבר הראשון שהוא עושה זה לצמצם בהוצאות שלו, אבל לא, לא, לא – במדינת ישראל, למרות שנכנסנו למשבר אולי הכי חמור מאז קום המדינה, לא רק שלא מצמצמים את ההוצאות, מגדילים את ההוצאות. מביאים עוד שרים, עוד כספים קואליציוניים, עוד משרדים שאף אחד לא צריך.
אף אחד בשולחן הזה, שולחן הממשלה, ובספסלים אחרי שולחן הממשלה, לא מסתכל לרגע אחד מה עובר על אזרחי מדינת ישראל, מה עובר על אזרחי מדינת ישראל שנכנסים לסופר ולא מצליחים להביא 50% ממה שהם רצו לבית שלהם; לא מסתכל מה עובר על אזרחי מדינת ישראל כשהם רוצים לרשום את הילדים שלהם לחוגים והם צריכים להתלבט לאיזה חוג לרשום כי הכול התייקר; לא חושב מה עובר על אזרחי מדינת ישראל בכל צעד שהם עושים כי הם צריכים לשקלל עלייה של קרוב ל-1,000 שקלים בחודש – בחודש – לכל משפחה, כי המע"מ עולה, כי הביטוח עולה – הכול עולה. כל מס שאנחנו מכירים במדינת ישראל הולך לעלות – השפעה ישירה על הכיס של כל אזרח במדינת ישראל של עשרות אלפי שקלים בשנה, וזה לא מעניין את מי שיושב סביב השולחן הזה.
אני מבין למה זה לא מעניין אותו. הם חיים פה באקווריום הזה, יש להם כל מה שהם צריכים – מה אכפת להם? מה אכפת להם ממה קורה עם האזרח המסכן הזה שעכשיו לא יודע איך לסגור את החודש? מה אכפת לכם? מה אכפת לכם שהשכר הממוצע במדינת ישראל – השכר הממוצע האמיתי, לא זה שעושים פה ביחד עם מנכ"ל תנובה – השכר הממוצע האמיתי במדינת ישראל הוא כזה שלא מאפשר לאנשים לסגור את החודש? אז מה אתם עושים? מקצצים ברווחה. מה עושים כשתלמידים במדינת ישראל כולם נתמכים על ידי שיעורים פרטיים? מקצצים בחינוך. כאילו ההיגיון של הממשלה הזאת עובד בדיוק הפוך. כל בן אדם נורמלי מבין מה צריך לעשות בתקופה הזאת, מבין איך צריך להתנהל. קח עכשיו בן אדם ברחוב, תוציא אותו מהרחוב, שים אותו פה, תגיד לו: מה צריך לעשות? הוא יגיד לך: ברור שצריך לצמצם בהוצאות, צריך להקטין את הממשלה ולהתעסק בביטחון, בכלכלה ובעתיד של מדינת ישראל. ואני שואל את עצמי באמת: למה אתם לא עושים את זה? למה אין פה מישהו שיגיד לעצמו עכשיו: אני מתכוון להביא השקעות זרות למדינת ישראל, אני הולך להביא תמריצים לכבוד זה? אתם יודעים למה? כי שר האוצר שלנו לא יודע שהוא שר אוצר. הוא חצי שר אוצר, חצי שר ביטחון. הוא בעצמו לא מבין מה הוא אמור לעשות עם זה.
עכשיו, זה שמנהל את הממשלה, שמנהל את המדינה, עסוק עכשיו במשפט מבוקר עד ערב, וכשהוא לא במשפט, הוא מתכונן למשפט. איך הוא ינהל את זה? לא רק שהוא לא מנהל את זה, אדון צ'רצ'יל מעלי אקספרס, יש פה שר לביטחון לאומי שכל היום מאיים עליו, ולא רק שהוא מאיים עליו, הוא גם מבצע – נכנס למליאה, מדבר איתו בטלפון, אומר לו: אם אתה לא מגיע לפה עכשיו, אני מצביע נגד התקציב. זה לא סתם עניין של להצביע נגד. כששר מצביע נגד תקציב המדינה, פרוטוקול הממשלה מחייב לפטר אותו. עשו את זה לפניו ראשי ממשלה חזקים, אמיתיים, שבאמת ניהלו משהו בחיים שלהם – באותו יום פיטרו את אותם שרים, ולא משנה מי הם היו, אם הם היו שרי ש"ס, שרי שינוי. לא משנה מי הם. הצבעת נגד תקציב המדינה? אתה יודע שאתה הולך הביתה. דרך אגב, זה קורה גם ברשות המקומית. גם ברשות מקומית חבר קואליציה שמצביע נגד תקציב של הרשות הולך הביתה. יש כללים. אבל פה, בגלל שמדובר בראש ממשלה כל כך לחיץ וכל כך חלש, כל שר מרשה לעצמו לעשות כל מה שהוא רוצה. יושבים פה שרים וצוחקים לו בפנים, אומרים לו: בוא נראה מה תעשה לי, אתה לא יכול לעשות כלום. ונחשו מה – הוא באמת לא יכול לעשות כלום.
אם תצאו החוצה עכשיו, תראו את שרי עוצמה יהודית מחויכים ואומרים לעצמם: אנחנו נקבל כל מה שאנחנו רוצים. ואם לא נקבל מה שאנחנו רוצים – אז ימשיכו להקפיץ את נתניהו באמצע הלילה ואת שר הביטחון באמצע הלילה, והם ימשיכו לתרץ את התירוצים למה הם לא צריכים להיות פה.
וההזיה הזאת תימשך, ההתנהלות הקלוקלת הזאת של ממשלת ישראל תימשך, כאילו מי שמנהל אותה לא חי במדינת ישראל. באמת, אם מישהו מסתכל היום על ממשלת ישראל ואומר: תשמעו, תבחנו את ההחלטות בשנה האחרונה – אתה אומר לעצמך: לא יכול להיות, לא יכול להיות שאנשים רציניים מנהלים את הקרקס הזה. תראו איך מתנהלת הממשלה, תראו איך מתנהלת המליאה, תראו איך מתנהלות הוועדות. שום דבר פה לא מתנהל בצורה מקצועית, שום דבר פה לא מתנהל בצורה רצינית, והכי חשוב – שום דבר לא מתנהל בצורה עניינית. הכול פה פוליטיקה קטנה, מיותרת, רדודה. אין מילים למה שקורה פה.
ומה הכי עצוב? זה לא מה שאזרחי ישראל רוצים. זה לא מה שאזרחי ישראל ביקשו כשהם שלחו אתכם לנהל את המדינה. כל סקר שעושים היום מראה שאין רוב לקואליציה, וזה לא סתם אין רוב לקואליציה – הם רחוקים שנות אור מאיזשהו סיכוי לחזור לשלטון. ולמה זה? כי הם מבינים שכל ההתנהלות פה רקובה, כל ההתנהלות פה היא פוליטית, כל ההתנהלות פה היא קטנה, אישית ומיותרת. לא רק שהבאתם על מדינת ישראל את 7 באוקטובר, לא רק שהפקרתם את החטופים, לא רק שאתם לא מחזירים את החטופים כבר יותר משנה – אתם גם לא דואגים לחיילי צה"ל, אתם לא דואגים לחיילי הסדיר כשאתם לא דורשים שכל הציבור ייכנס תחת הנטל.
פה אני פונה אליך, אדוני היו"ר, כי אתה ממפלגת עוצמה יהודית – – –
אה, אתה מהציונות הדתית. סליחה. אז אני אדבר אל חבר הכנסת פוגל, שנמצא פה. חבר הכנסת פוגל, האם נראה לך הגיוני שתעשו כזה משבר בתקציב על היועצת המשפטית לממשלה, אבל לא תעשו בדיוק את אותו משבר על גיוס חרדים לצה"ל? אתה, בתור תת-אלוף בצבא, לא נראה לך יותר חשוב לשמור את המשברים הגדולים האלה לדברים אמיתיים, לטובת ביטחון מדינת ישראל, במקום להתעסק ביועצת משפטית לממשלה? מסכים איתה, לא מסכים איתה – לא משנה. אתה לא חושב שאת המשבר הזה היה צריך לעשות על חוק הגיוס? חושב? לא חושב? תשמור את התשובה אצלך. אני יודע מה אתה חושב, ואני יודע מה עשית בעברך, ואני בטוח שאתה גם לא מסכים עם ההתנהלות הבריונית-חובבנית הזאת; כי מה צריך לקרות ומה שצריך לעשות פה – כל אחד שיושב במחלקת הדגים הקפואים שם צריך לשמור את המשברים לטובת מדינת ישראל, לטובת מי ששלח אתכם לפה. אתם רוצים לעשות משבר? תעשו משבר. תעשו משבר על חוק הגיוס, תעשו משבר על יוקר המחיה, תעשו משבר על המצב של מדינת ישראל בעולם, תעשו משבר על התקציב ההזוי שהבאתם למדינת ישראל. תעשו משבר על משהו אחד שמעניין אזרחים במדינת ישראל. את אף אחד במדינת ישראל לא מעניינים הריבים הפנימיים שלכם ולמה אתם כן רוצים להעביר דברים, לא רוצים להעביר דברים.
היועצת המשפטית לממשלה – אני רוצה לומר לכם משהו. תעבדו בצורה מסודרת, ותוכלו להעביר דברים בייעוץ המשפטי לממשלה. תעבדו בצורה מסודרת, ותעבירו דברים בייעוץ המשפטי בכל מקום. ראיה לכך – גם בכנסת אתם לא מצליחים להסתדר עם יועצת משפטית שנמצאת פה הרבה מאוד שנים, שהתנהלה פה עם הרבה מאוד קואליציות. ולמה זה? כי התרגלתם לעבוד עקום. כי התרגלתם שאם בממשלה אתם לא מצליחים להביא חוק, אז אתם מביאים אותו עם איזה פרוקסי שלכם, איזה חבר כנסת בחקיקה פרטית, באיזו דרך כאילו מקוצרת, ואז זה נתקע שוב. אז אני רוצה לומר לכם משהו: זה לא נתקע סתם – זה נתקע כי אתם חובבנים. הינה, היום היה דיון בוועדת הכלכלה על הרפורמה בתקשורת של השר קרעי. אמר היועץ המשפטי בצורה הכי ברורה שיש: תעביר את זה בצורה מסודרת – נדון בזה. אם תביא את זה ככה לכנסת, אז ברור שזה ייתקע.
ככה הם עובדים בכל דבר – הם עובדים בלייצר משברים, הם עובדים בלסכסך. אין להם משהו אחר למכור. אם תעצרו רגע, אזרחי מדינת ישראל, ותבדקו עובדתית מה עשו פה מ-7 באוקטובר, תראו שאין עשייה לממשלה הזאת. יש רק נזקים, יש רק גירעון, יש מצב ביטחוני שמעולם לא היה פה. אין עשייה חיובית לממשלת ישראל מהיום שהיא נבחרה. אז מה עושים כשאין עשייה חיובית? מתחילים לסכסך, מתחילים לעשות דרמות, מתחילים לתת מיליונים ספינים. עושים הכול בשביל שלא תשימו לב שמדובר בממשלה כושלת, עובדתית, שלא עשתה שום דבר טוב. אני מדבר על כל אחד מעשרות השרים שיושבים פה – אין אחד שאני יכול להגיד עליו: ואללה, עשה משהו טוב, זה משהו שקידם את מדינת ישראל והקפיץ אותנו קדימה, לא בחינוך, לא ביחסי החוץ, לא בביטחון, לא בכלכלה, וודאי לא בשוויון לנשים, ודאי לא באיכות הסביבה. אני יכול לעבור פה על כל השמות. אתם יכולים לעבור יחד איתי ולראות שאין לנו פה אחד עם עשייה אמיתית שקידמה את מדינת ישראל.
אני רוצה לשאול גם אותך, אדוני היו"ר – שר האוצר הוא מהמפלגה שלך: אתה קראת את התקציב?
אתה חי בשלום עם העובדה שאין תיעדוף לפריפריה? שקיצצו מהרווחה? שקיצצו מהחינוך? שקיצצו מהבריאות, למרות שיש 12,000 פצועי צה"ל שנמצאים עכשיו בשיקום? אתה חי עם זה בשלום?
מעולה, אז אני רוצה לשאול אותך משהו.
אבל אני חושב שמציאות הזאת מאפשרת הזדמנות לראות איפה יש כספים שלא מנוצלים היטב, איפה יש רווחים כלואים.
אז אני רוצה לומר לך איפה יש כספים שלא מנוצלים. אתה רואה את השורה השנייה של השרים? בדיוק שם. כל כיסא בשורה השנייה שווה מאות מיליונים. שם הכספים שאתה צריך לקצץ. בכספים הקואליציוניים ששווים מיליארדים – – –
לא רק שזה נכון, כי עובדתית – – –
אז אני אסביר לך למה זה לא נכון.
אני מסתכל על השורה השנייה של השרים – הם לא זכו לשבת בשולחן הממשלה, כי אין מספיק מקום, כי היא גדולה ומנופחת. אורית סטרוק, השרה הראשונה מצד שמאל בשורה השנייה של השרים, אתה יודע כמה המשרד שלה שווה היום? יותר מ-600 מיליון שקל. אתה יודע כמה הוא היה שווה לפני שקראו למשרד הזה "אורית סטרוק"? אתה יודע כמה? פחות מ-20 מיליון.
הוספתם – תבדוק אותי – הוספתם – –
– – מאות מיליונים לקופה הקטנה של אורית סטרוק.
אדוני היו"ר, אני פונה אליך, כי אני חושב שאתה אדם הגון. איך אתה לא אומר קודם כול: תסגרו משרדים שלא צריך; תקצצו כספים קואליציוניים לפני שאתם נוגעים ברווחה, בבריאות, בחינוך, בכל דבר שמדינת ישראל חיה עליו? איך אתה לא אומר את זה? ואני לא אומר את זה רק לך – אני אומר את זה לכל אחד שיושב בכיסא הזה, שיבוא בעוד כמה שעות בדיוק ויצביע בעד תקציב שיודע שהוא לא טוב לאזרחי מדינת ישראל, שיום אחרי שתצביעו על התקציב הזה, הכול יהיה יקר יותר, יהיה בלתי אפשרי להיכנס לסופר, יהיה בלתי אפשרי לחיות במדינת ישראל, יהיה קשה יותר. להזמין פיצה – אנשים לא יזמינו. ותחשוב על המעגלים השניים והשלישיים, כי כשאתה צריך לצמצם בהוצאות, אז במי אתה פוגע? אתה פוגע בעסקים הקטנים, שהיית מגיע אליהם כל הזמן, ואז אתה תגיע אליהם פחות, והם יגיעו לעסקים אחרים פחות. זה גלגל שלג שילך ויקרה במדינה. אין ברירה, זה מה שיקרה במדינת ישראל. לא סתם מורידים דירוג אשראי, ולא סתם אנחנו במצב כלכלי מאוד מאוד בעייתי, ואתם לא עושים כלום בשביל למנוע את זה.
אתם באים היום ונותנים את התקציב הכי גרוע שהיה במשך עשרות שנים במדינת ישראל. אתם אדישים לחלוטין לסבל של אזרחי מדינת ישראל. לא אכפת לכם מהאזרח שיושב עכשיו פה מחוץ לכנסת ולא מבין איך הוא הולך לגמור את החודש. בדיוק בעוד חודש מהיום הכול מתייקר פה – הנדל"ן מתייקר פה, הסופר מתייקר פה, בתי המרקחת מתייקרים פה. הכול מתייקר פה. ומה שהולך ומקצצים בו זה בדיוק בדברים שבהם צריכים לעזור לאנשים: ברווחה, בחינוך, בבריאות, בכל מה שאנשים צריכים עזרה.
אני רוצה לומר לך משהו, ואת זה אתם צריכים לקחת לתשומת ליבכם: עשרות אלפי מילואימניקים הולכים לחזור לשוק העבודה שהולך ונהיה קשה יותר, מאתגר יותר, קטן יותר. לא רוצים לקחת אותם, לא רוצים לקחת אותם, ואז המדינה תצטרך לעזור להם. לצערי, אין כסף למדינה לעזור להם. אותו הדבר, מדברים על מילואימניקים שהם עצמאים, ואנחנו רואים אותם מגיעים לוועדת כספים שבוע אחרי שבוע, ולוועדת הכלכלה שבוע אחרי שבוע, ואין תשובות לתת להם, כי אין כסף במדינה. אז מקימים להם עוד מוקד, ומקימים להם עוד ועדה, ומקימים עוד ועדה לוועדה. אבל בסוף, מה שאתם עושים פה, במקום לעודד השקעות למדינת ישראל, אתם מבריחים משקיעים; במקום לעודד יציבות, כי בסופו של דבר כלכלה חיה על יציבות, אתם מערערים כל חלקה טובה. אין איש עסקים נורמלי בעולם שישקיע במדינת ישראל תחת הממשל שלכם, כי כל שעה אתם מעלים עוד מס שלא היה. איך בן אדם אמור להשקיע במדינת ישראל כשהוא יודע שאתם תיכנסו לוועדת כספים ומחר תעלו לו עוד מס כשהבטיחו לו משהו אחר?
בסופו של דבר אתם מתחייבים לא' ונותנים ב'. אתה יושב בוועדת כספים, אז אתה יודע את זה טוב מכולם. רק היום אתה יודע איזה דיון סוער בוועדת הכספים, עם טענה ברורה אחת, הגיונית ואמיתית. אנשי העסקים אומרים: אנחנו באנו לעשות פרויקטים ארוכי טווח במדינת ישראל. אתם הבטחתם לנו יציבות, אתם הבטחתם לנו ביטחון, אתם הבטחתם לנו עוגן שהמדינה תיתן אם חלילה יקרה אסון, ואתם אפילו לא מוכנים להגדיר את המלחמה ככוח עליון.
על הרווחים הכלואים, זה לא משנה.
מה זה יושבים בצד? אתה מבין מה אתה אומר? אתה מבין מה אתה אומר למשקיעים? אתה אומר למשקיעים: תעבירו את החברות שלכם לחוץ לארץ, כי פה, כשנגמר הכסף, ניקח את זה מכם. זה לא הגיוני. זו היציבות של החברות.
למה לא שולם עליו מס? למה לא שולם עליו מס?
למה לא שולם עליו מס? מי החליט שלא ישולם עליו מס?
ומי נתן את האפשרות הזאת? מי נתן את האפשרות הזאת?
אבל אתה מבין שזה הכול תירוצים.
אני רוצה להגיד לך משהו, אני רוצה שתהיה יציבות בכלכלה במדינת ישראל. אני רוצה לעודד להשקיע הון במדינת ישראל.
אני רוצה שלא תשקרו לציבור, אני רוצה שלא תשקרו לאנשי העסקים, אני רוצה שלא תשקרו למי שמשקיע במדינת ישראל.
ואני אומר לך, אני יודע שאתה לא מאמין למה שאת אומר. והינה, אני אומר לך, יושבת מולנו – – –
תשמע עכשיו, יושבת מולנו שרת האנרגיה לשעבר. גברתי שרת האנרגיה, האם יש משקיע סביר אחד שישקיע בפרויקט ארוך טווח במדינת ישראל עם הממשלה הזאת?
2,629 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.