קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עכשיו יעשו גם איזושהי תמונה עם השם שלי – – –
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני עומדת כאן לא רק כחברת כנסת אלא גם כתושבת הגליל, תושבת הצפון. הצפון עבר תקופה מאוד מאוד קשה וטראומה כוללת. חלקים גדולים ממנו הרוסים, והתושבים עדיין לא חזרו הביתה. ונראה שלממשלה אין ממש תוכנית סדורה איך מחזירים את התושבים ואיך משקמים ואיך מחזירים את הצפון לחיים. פרויקטור הצפון בעצם מסיים את תפקידו בסוף החודש, והולך להשאיר אותנו בלי לו"ז, בלי לו"ז מסודר, בלי תוכנית מסודרת לפעולה. בעצם אין שום מידע ששקוף לתושבים ולאזרחים.
השר אלקין, שמעתי אותו במהלך שבועיים בשלוש ועדות, וגם הוא עדיין לא מציג שום תוכנית, שום תוכנית מה בעצם הולך להיות עכשיו, אחרי כל המלחמה ואחרי כל הפעולות הצבאיות שהסתיימו, מה הולך להיות הצפון. זה פשוט אבסורד. שנה וחודשיים המלחמה מתמשכת, ולא גובשה עדיין תוכנית איך מחזירים ומה השלבים לחזרת התושבים לבתים שלהם.
ואני תושבת הגליל, ואני באמת רואה שזה חבל ארץ מאוד מאוד יפה, אבל נראה לי המופקר ביותר בשטח המדינה שלנו. כבר שנים אני שומעת על תוכניות של הממשלה ודיבורים והצהרות ריקות מתוכן, שצריך לקדם התיישבות בגליל, ובפועל – כלום, אני לא רואה שום קידום, שום תוכניות איך מיישבים ומחזקים את הגליל. בשנות השבעים אכן הייתה תוכנית כזאת, והממשלה בנתה תוכנית אסטרטגית לייהוד הגליל והקמת יישובים בגליל, ישובים יהודיים בגליל עליון, בגליל המערבי, בבקעת בית הכרם. ככה בעצם גם הוקמה העיר שלי, שאני גרה בה, כרמיאל, העיר האהובה שלי.
אבל מאז התחלפו ממשלות, וגם סדר העדיפויות של השרים השתנה. אזור הגליל מתמודד עם תופעה מאוד מאוד קשה לאחרונה, בעשור האחרון, של הגירה שלילית. צעירים פשוט עוזבים את האזור, גני ילדים מתרוקנים, פארקים ציבוריים מתרוקנים, בתים רבים – וילות פשוט הופכות לבתי קיץ ולצימרים להשכרה. יישובי הגליל ניצבים כבר שנים בפני קשיים בלתי נתפסים של יוקר מחיה ומחסור בתשתיות. אנשים צעירים פשוט בוחרים לא לגור שם, פשוט עוזבים את הגליל. והסיבה לכך נעוצה בזה שלממשלה מצד אחד יש כוונות, אבל מצד שני ההחלטות שלה לא מיושמות, והכול נשאר בגדר הצהרה. מצד אחד ראש הממשלה מצהיר שהוא יעניק הטבות למשרתי מילואים בקניית קרקעות, אבל בפועל העלויות של מגרשים בגליל, העלויות הללו נותרות כאלה גבוהות ובלי שום הנחות, שאף משפחה צעירה לא יכולה להרשות לעצמה לרכוש מגרש או בית בגליל.
אתמול התקיים דיון בוועדה לפיתוח הנגב והגליל, ודיברנו על מצבה של המועצה האזורית משגב. ראינו את הנתונים – 61% מכלל התושבים שמתגוררים במועצה האזורית משגב הם משרתי מילואים. אותם אנשי מילואים יצאו להגן על המולדת וזכו להבטחות והצהרות ונאומים יפים והרבה רעש וצלצולים, אבל בסוף הם חוזרים הביתה אחרי השירות הצבאי ורואים שאין להם אפשרות לרכוש בית במקום שהם גדלו בו. עלות בנייה של בית, בית בינוני של 150 מטר רבוע בגליל, היום עומדת על סכום משוגע של כמעט 4 מיליון שקלים; עלות המגרש בלי בנייה לפי שומה של רמ"י: מעל 2 מיליון שקלים – סכומים – – –
זה לפי שומה פרטית של שמאי פרטי, ובדיוק לזה אני רוצה עכשיו להתייחס, אבל לפי רמ"י זה מעל 2 מיליון שקלים – סכומים שרוב המשפחות לא יכולות להרשות לעצמן.
במקום לקדם תוכניות התיישבות אמיתיות, שיקלו על משרתי המילואים ובני המקום, רמ"י ממשיכה לתמחר את הקרקעות לפי שומה לא הגיונית. שמאים פרטיים באים ומתמחרים את המקום ואת המגרשים במחיר נמוך יותר, כמעט פי שניים, פי שניים פחות. מאיפה בא ההפרש? למה, לפי מה רמ"י מתמחר לפי סכום כזה גבוה? אין קריטריונים ברורים. המידע לא שקוף לציבור ואפילו לנו, לחברי הכנסת. רצינו לשאול את השאלות והכנו את השאלות, ומה אתם חושבים? הם פשוט לא באו לדיון, לא נציג של משרד השיכון ולא נציג של רמ"י. פשוט לא מעניין אותם מה מצבם של התושבים, מה המחירים. הם פשוט לא טורחים. אין להם זמן לא בשביל המילואימניקים ואפילו לא בשביל חברי הכנסת. פשוט מבזים את הכנסת.
היום בדיון בהובלתו של מיכאל ביטון שאלנו את השאלות האלה. כל חברי הכנסת שהגיעו לדיון, לכולם היו טענות לרמ"י ולמשרד השיכון. חבל שהם לא שמעו אותן. בינתיים המילואימניקים כנראה יישארו בתנאים כאלה או יחליטו להתגורר במקום אחר ויעזבו את הגליל.
אני רוצה לקרוא מכאן לשרים, לממשלה, במיוחד לראש הממשלה אישית: תתחילו ליישם את ההחלטות. יש החלטות טובות. תיישמו אותן, גם במועצות אזוריות וגם בערי הגליל. למשל כרמיאל, גם היא במצב קטסטרופלי – יש הגירה שלילית עצומה, שפשוט מרוקנת את גני הילדים והפארקים. בעצם הפארקים מתמלאים מהר מאוד, ואנחנו באדיבות מארחים את השכנים מהכפרים שבאזור. הם באים אלינו כי גם הם במצוקה. הם לא יכולים לבנות בתים רב-קומתיים, אין להם תשתיות לא בחינוך ולא בתחבורה, לא כבישים, אז הם באים לערים. גם אין להם פרנסה ראויה. באזור הגליל אין מבחר תעסוקה, ואנשים צעירים, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית, פשוט עוזבים. אם אנחנו לא נבנה תוכנית אסטרטגית איך משקמים את הגליל, במיוחד עכשיו, אחרי המלחמה, אנחנו פשוט נאבד את כל האזור. אנחנו נראה שם רק פשיעה, עוני, מחלות. אנחנו פשוט צריכים להציל את אזרחי מדינת ישראל.
וכמובן היום כבר 440 ימים שהאזרחים שלנו, החטופות והחטופים, בשבי. אנחנו רוצים לראות את השינוי, אנחנו רוצים לראות אותם בבית ורוצים שיקום של המדינה ושל החברה שלנו.
802 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.