קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתחיל בלי להצטרף לדבריו של חבר הכנסת ירון לוי, שדיבר על החטופים. בשעת הלילה המאוחרת הזאת שאנחנו נמצאים פה, שהיא כבר שעת בוקר, באמת ראוי שכולנו ככה נשים לנגד עינינו את 100 החטופים שנמצאים כעת במנהרות חמאס, נמקים. ובכלל, בהסתכלות לאחור, 14 חודשים אחורנית, אני חושבת שמה שאנחנו עוברים פה זה לא פחות מאשר תקופה תנ"כית, פשוט תקופה תנ"כית. ואתם יודעים מה? כשאני מסתכלת על זה קדימה ושואלת את עצמי איפה נהיה בעוד עשור ובעוד שני עשורים, ואיפה הילדים שלנו יהיו בעוד חמישה עשורים, אז בטח הם יסתכלו על הטיימינג הנוכחי ויגידו לעצמם שהתקופה הזאת היא אחת מהתקופות המכוננת בחברה הישראלית. וכל אחד ואחת מאיתנו יצטרך לתת דין וחשבון ולשאול את עצמו איפה הוא היה בזמן הזה ומה הוא עשה לטובת עם ישראל. ממש סוג של יציאת מצרים, כמו שיקראו בהגדה "והגדת לבנך" – והגדת לבנך מה עשית בעת הנוכחית.
ואני שואלת את חברי הקואליציה, כשהם יצטרכו לספר על יציאת מצרים של שנת 2023, 2024, אחרי אירועי 7 באוקטובר, אז מה הם יספרו? הם יספרו שהם הכניסו את המדינה לטירוף מוחלט? שאחרי הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה ב-7 באוקטובר, מה שהם החליטו לעשות זה לחרב במדינת ישראל את הדמוקרטיה? להחליט לחוקק חוקים שהם שנויים במחלוקת? לפרק את התאגיד, את תאגיד השידור הישראלי? לחוקק חוק פלדשטיין, שבעצם יקרא תיגר ויפרק את מערכת המודיעין של מדינת ישראל? מה הם יספרו? הם יספרו שהם החליטו להשתלט השתלטות עוינת על בית המשפט העליון? זה מה שהם יספרו?
חבל שחברי הקואליציה שלנו לא מתבוננים באמת בדברים הקטנים ביום-יום. אני אספר לך, השר מלכיאלי, אני אחרי יומיים מאוד מאוד קשים. אתמול צוין בכנסת יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל. אתה יודע בכמה עלינו? עלינו מ-60,000 ל-75,000 פצועים, עלינו ב-20% – שיא של כל הזמנים – בהיקף של פצועי צה"ל. יש ירידה בסד"כ של 6,000 לוחמים. ואני אומרת לך, השר מלכיאלי, אני אומרת לך שכולנו כמובן מחויבים להצדיע על אומץ הלב ועוז הרוח שלהם, ואני בטוחה שאתה שותף לי בעניין הזה, אבל אני שואלת את עצמי, האם לא היה נכון לעצור הכול, ובאמת, כשיוצאים לדרך עם תקציב שנת 2025, קודם כול לטפל במכאובים של החברה הישראלית, קודם כול לטפל בפצועים האלה?
אתמול היו פה אימהות, אימהות של פגועי ראש. במלחמה הזו יש כ-300 פגועי ראש, ילדים שהלכו להיות לוחמים, נערים בני 18, שהיו – איך האימא מספרת? הבן שלי היה מוזיקאי מצטיין; הבן שלי היה מחונן במתמטיקה ובפיזיקה. היום הוא פצוע ראש. אני לא יודעת איך אני מתקדמת לשלב שאני משקמת אותו. וכמובן, מדובר על רמות פציעה שונות. יש פציעות פיזיות, יש פציעות נפשיות. ובסוף, התקציב הזה צריך קודם כול להתבונן במשפחות האלה, שנושאות את הנטל הכי כבד מ-7 באוקטובר. וחסרים המון תקציבים. אתה יודע שיש 1,500 פצועים שנפצעו פעמיים במלחמה הזו? נפצעו, הלכו להילחם, חזרו, ועוד פעם חזרו פצועים. 1,500 איש. מה יותר חשוב לנו מהחבר'ה האלה?
וכשאני מתבוננת על אגף השיקום במשרד הביטחון ושואלת אותם שאלות – אגב, היה כדאי שיהיו יותר חברי קואליציה בוועדות אתמול – –
– – שיעסקו בנושא, כמו ועדת העבודה והרווחה וועדת חוץ וביטחון – עוד משפט – מתברר שחסרים לנו רופאים, חסרים לנו פסיכיאטרים, חסרים לנו עובדים, חסרים 200 תקנים באגף השיקום, והתקציב הזה לא נותן לבעיות האלה מענה.
אז איך אנחנו יכולים לשבת כאן – – –
משפט סיכום. איך אנחנו יכולים לשבת כאן ולהעביר תקציב כשאין עובדי שיקום שיטפלו בחבורה הזאת אבל יש משרדים מיותרים בממשלה?
545 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.