קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
רגע, אתה איתי בוועדת הכספים, לא? אז אתה תבין על מה אני מדברת.
קודם כול, באמת, אני לא התכוננתי במיוחד לדיון הזה, כי אני מרגישה – ובואו נראה אם אני צודקת – שיש לי חצי שעה לדבר חופשי על התקציב, מה שנקרא, והדברים שאנחנו כולנו חווים בוועדה הזאת. ואני גם יודעת שחלק לא קטן ממה שאני אגיד עכשיו, גם חברי ועדת הכספים כמוך מהקואליציה מסכימים איתי לגביהם – בטח על התהליך, בטח על הבלגן, בטח על הפתיחות הרבות. בסדר, יש לכם את השיקולים שלכם להצביע עם הקואליציה, אבל אני יודעת שברגעים מסוימים אתם לגמרי הזדהיתם עם הדברים שאמרנו.
עכשיו אנחנו בעוד ערב עם עוד שלב של חקיקות תקציב. הפעם מדובר בהקפאות של שכר ובפריסות של הטבות המס לפנסיונרים, שזה עוד סוג של גזרה שהיא במסגרת תקציב המלחמה הזאת. אבל אני רוצה לנצל את 30 הדקות שנתנו לי ולדבר מלמעלה, ולומר לך, אדוני היושב-ראש וחבריי, שאני חושבת שהתקציב הזה הוא מראה, מיקרוקוסמוס של כל החוליים בממשלה הזאת. פשוט כל החוליים בממשלה בימי המלחמה משתקפים בתהליך של התקציב, בכסף.
ולמה אני מתכוונת? אנחנו מדברים על ממשלה סופר-פוליטית, סופר-מנותקת, בלי דוגמה אישית, כל היום מכבה שרפות, שפשוט לא יודעת לעבוד, וכל ההתנהלות שלה היא התעסקות בעצמה ובשרידותה. לכן, אם יש חרדים שחייבים להחזיק אותם במפלגה, אז נעשה הכול כדי שהם יישארו ונעביר להם את כל מה שצריך – ואנחנו תכף נראה את זה גם בתקציב על חשבון המגזר העובד והמשרת. ואם זה כמובן בכספים קואליציוניים מופרזים, כי אנחנו צריכים להשאיר את בן גביר ואת שר האוצר עצמו, את הכספים לסטרוק, בזמן של מלחמה. ואנחנו בעיניי מראים את הניתוק המוחלט, מה שנקרא, בתקציב.
אני אתחיל לפרוט לפרוטות את ההמחשה של הטיעונים האלה שלי, אז בואו נתחיל. דוגמה אישית אין. חלק מסעיף קטן – נקרא לו ניתוק. אין דוגמה אישית בתקציב הזה. צריך להגיד את האמת, זה ל-2025. אנחנו בעצם בתקופת המלחמה נגענו בשלושה תקציבים: 2023, 2024 ועכשיו 2025, אז היו להם שלוש הזדמנויות להראות את זה, ואין דוגמה אישית. הממשלה נותרה עם 36 משרדים – הממשלה נותרה עם 33 משרדים.
צריך להזכיר לכולם שבשבועות הראשונים אחרי 7 באוקטובר עמד שר האוצר, התייצב בפני האומה, נתן הצהרה לתקשורת ואמר: נכשלנו, סדרי העדיפויות השתנו. אני לא יודעת אם אתה זוכר את זה, יצא אז מכתב מראש אגף תקציבים – כמה היינו תמימים – עם הנחיה לעצור כל הכספים הקואליציוניים, ושר האוצר שלנו עמד ובקולו הבטיח לעם ישראל, בימים של מלחמה: אנחנו נבחן מחדש את כל סדרי העדיפויות; אנחנו נעביר הכול, רק מה שלמלחמה, רק למפונים. וכבר הנחיתי – פשוט אני יודעת בעל פה כבר את ההצהרה הזאת – הוא אומר: הנחיתי את אגף התקציבים לשבת ולבדוק מחדש את כל הכספים.
אלו היו הדיבורים. אז עוד לא הבנתי שאין שום קשר בין מה ששר האוצר אומר למה ששר האוצר מבצע. לצערי, גם חברות הדירוג עלו על זה שאין שום קשר בין מה שהוא אומר לבין מה שהוא מבצע. ולכן, כשהוא הודיע על יעד הגירעון שלו, 4% ל-2025, הם כתבו לו באנגלית מצוחצחת: נחיה ונראה מה יהיה בפועל, כי כבר שמענו אותך כמה פעמים.
אז הוא עמד והוא הבטיח, ובסעיף הזה, שנקרא דוגמה אישית, אנחנו מגיעים עכשיו בפעם השלישית לתקציב של שנה שלישית, כשכבר יודעים את בור המלחמה, כשנפתחה חזית בצפון – וכלום. לא סגרו משרד אחד. במסיבת העיתונאים שהשר עצמו עשה על תקציב 2025 הוא אמר: אני אנסה לסגור חמישה משרדים. כלום. נאדה. משרד המורשת, משרד ירושלים, משרד מסורת וכו' וכו' – עלות המשרדים המיותרים היא מעל ל-270 מיליון שקלים.
עכשיו בואו נדבר על הכספים הקואליציוניים. אנחנו עכשיו עומדים בשנת 2025 לדבר על שנה שלישית של כספים קואליציוניים. אנשים לא מבינים את זה. בשנים 2024-2023 – לפני המלחמה, זה היה תקציב דו-שנתי – היו בערך 13.5 מיליארד שקלים, אם אני לא טועה. בסוף השנה הזו, אתה יודע כמה כספים קואליציוניים, אחורה עד 2025, היו לנו? 10.5. איזה קיצוץ? אפס קיצוץ. קיצוץ מזערי.
הכספים האלה ברובם הולכים למשרד של סטרוק. אתה יושב איתי – – –
אני לא חושבת שהם הולכים לדברים חיוניים.
בשנים קודמות הם בין היתר – לא, זק"א זה 20 מיליון שקל.
כשאנחנו מדברים על מעל ל-10 מיליארד שקלים, אנחנו יודעים לאן זה הולך – זה הולך לקצבאות, אברכים, זה הולך למשרד של סטרוק, זה הולך לכל מיני היבטים, שוב, עוד זהות יהודית, ועוד במשרד החינוך. ישבת איתי בוועדת הכספים.
אני לא מזלזלת, אבל בימים של מלחמה זה ממש לא לצורכי המלחמה והמפונים. וכשאנחנו מסתכלים על השנה הבאה, אני בכנות הייתי בשוק.
בסדר, זה דיון אחר, אבל זה כסף קטן.
זה כסף קטן, תנועות הנוער והדברים האלה, ואתה יושב – אנחנו רבים בוועדת הכספים, איזו בושה, על יד בן-גוריון, על ביתו של בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. הם אומרים לנו: תקשיבו, על 5, 6 שקל הם עוד דקה סוגרים את הבית למבקרים, כי הוא נהרס מרוב רטיבות, ותוך כדי מעבירים באמת מיליארדים, וזה עוד רק ל-2024-2023.
עכשיו אנחנו נתחיל את הדיונים על 2025, ואתה תראה את זה בעצמך, כי עשינו משהו אחר עד עכשיו – עשינו רק את ההקפאות. 5.4 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים בשנה הבאה – אחרי שנפתחה החזית הצפונית, שבמקור היא לא הייתה בתרחישי הייחוס של תקציב 2024-2023. כלומר ההוצאות גדלו בצורה דרסטית, הוצאות הביטחון הולכות לגדול לחלוטין, אנחנו בצמיחה שלילית בישראל, חברות הדירוג מסתכלות עלינו, ואלה סדרי העדיפויות שלנו? 5.4? אני באמת שואלת אותך. אי-אפשר להתאפק? אי-אפשר להתאפק? אנחנו עדיין בסעיף הדוגמה האישית, עוד לא התחלתי, כן.
אני מסתכלת על תקציב 2025, ודי נדהמתי לראות שתחת הסעיף שנקרא "סעיף ראש הממשלה" יש שם תוספות של 600 מיליון. בסעיף הזה, מה נמצאים? כל המשרדים המטופשים, כן משרדים טיפשיים בימים של מלחמה, כי בימים של מלחמה צריך לשים את הפוליטיקה בצד. משרד מורשת, עוד משרד ירושלים, עוד משרד מסורת, עוד משרד – אני כבר לא זוכרת, אבל הסעיפים הם הזויים, כן. אלו הדברים. זו הנקודה הראשונה שלי של אין דוגמה אישית בהיבט של כספים קואליציוניים, בהיבט של סגירת משרדים. אנחנו, כמו שאתה יודע, היו לנו שבועות קשים בוועדת הכספים, והיה לנו קשה, כן. אני גם התנגדתי כי חשבתי שלא עשו הכול לפני שבאו לציבור, לא מראים דוגמה אישית. ואני בטוחה שלך היה קשה כשהצבעת בעד כל הגזרות על המגזר העובד, כל ההקפאות של השכר ומס ההכנסה והכול והכול. ולהם קל, להם היה מאוד מאוד קל לעשות את זה, כשהם מסתכלים על הממשלה – דוגמה אישית הם לא ראו מצידה של הממשלה. זאת הנקודה הראשונה שרציתי לדבר עליה, שהיא עוברת כחוט השני, מה שנקרא, בתקציב הזה והיא בבואה של הממשלה – דוגמה אישית.
עכשיו נדבר על הנקודה השנייה. לקח לי זמן להבין, אבל באמת באמת הלכו פה על הכי קל. התקציב הזה ממוקד בצורה מאוד משמעותית בפגיעה במגזר שעובד ומשרת במדינת ישראל. הכי קל. הכי קל. ויש לי איזושהי טבלה שהכנתי כדי להדגים את זה במספרים, אבל בואו נראה מהן הגזרות שצפויות בשנה הבאה על המעמד העובד, המתפרנס ולרוב גם המשרת. אלו גזרות לשלוש שנים, זה 2025 עד 2028. בואו נבין מה הולך להיות פה: הקפאת שכר כל עובדי המגזר הציבורי לשלוש שנים; הקפאת מדרגות מס ההכנסה שלהם; פגיעה בהטבות המס, בנקודות הזיכוי, לזוגות צעירים עובדים, בעצם מקפיאים אותן; מקפיאים להם את קצבאות הילדים; מעלים להם את הביטוח הלאומי, אז ינכו להם מהתלוש גם יותר ביטוח לאומי; במקביל, פוגעים להם בדמי ההבראה – גם לזה הסכים המגזר העובד; תכף נדבר על זה, אבל כמובן שמס הבריאות יעלה לכל המשק. בעצם, כשאנחנו מדברים למשל על מי שגם יעשה מילואים או אדם עובד שגם יקראו לו למילואים, צריך להגיד שהממשלה הזאת הולכת, לצד חוק ההשתמטות, להאריך את הסדיר ולהכפיל ויותר את המילואים. שאף אחד לא יספר לי שמי שיקראו לו פי שניים ויותר למילואים לא ייפגע גם בכיס, וזאת עוד פגיעה שתהיה בהם.
אני עשיתי טבלה כדי להמחיש. על פניו, כשאני אומרת את כל הגזרות הללו, אומרים: טוב. אנחנו יושבים פה בלילות, אתה יודע למה? כי עוד לפני שהצבענו אתמול – הרי אתמול הצבענו בקריאה הראשונה על תקציב 2025 עם כל הגזרות האלה – הזדרזנו בוועדת הכספים מהר מהר מהר להצביע על ההקפאות האלה. למה? כי הממשלה רוצה שלא ישימו לב. המרוץ הוא מהר מהר לגמור את ההצבעות האלה לפני 1 בינואר, כי ב-1 בינואר, אוטומטית לפי חוק, כל העובדים האלה היו זכאים לזה שהשכר שלהם יעלה לפי ההצמדה למדד, והטבות המס יעלו בשוויין, ונקודות הזיכוי יתעדכנו שוב ב-1 בינואר כמו תמיד, ועוד ועוד ועוד. כי זה בא לבטא את זה שההטבות של אותו אדם עובד מתעדכנות במין מדדים שמבטאים את זה שכל השוק עולה, ואז אומרים להם: אנחנו רוצים לשמור לכם על הערך הריאלי של העידוד הזה, של התנאים האלה שלכם.
אז אנחנו שוחקים אותם בעצם שלוש שנים, הם יישארו עם הרבה פחות נטו ביד, ואנחנו גם עושים את זה – אנחנו; הממשלה הזאת עשתה את זה, אני פשוט חברה בוועדת הכספים – הממשלה הזאת עושה את זה כמו גנבים בלילה, מהר מהר, לפני 1 בינואר. במקום שב-1 בינואר לפי חוק זה היה קופץ ואז היינו צריכים לקחת, אנחנו מהר מהר מקפיאים להם.
ועכשיו, אחרי שתיארתי את כל הפגיעה הזו במעמד העובד, המשרת, הזוגות הצעירים ומעמד הביניים, אני גם לקחתי דוגמה חישובית להדגים את זה. לקחתי אישה שהיא אימא לארבעה ילדים, ונגיד שהיא עובדת במגזר הציבורי, כדי לשקלל גם את הקפאת השכר, שזה לא מעט אנשים. עשיתי שלוש חלופות: אימא אחת מרוויחה 8,000 שקל, השנייה – 20,000 שקלים, השלישית מרוויחה 50,000 שקלים. הורדתי משכר הברוטו שלהן את מה שהן הולכות להפסיד בשלוש השנים הבאות: הפסד שהן יפסידו בגין אי-עדכון השכר שלהן, הפסד בגין אי-עדכון מדרגות המס שלהן – קרויזר, קרויזר, תקשיב – הפסד בגין אי-עדכון שווי נקודות הזיכוי שלהן, הפסד בגלל שיקזזו – הן יפסידו בדמי ההבראה שלהן; ינכו להן יותר מהביטוח הלאומי; הן מפסידות כסף כי לא יעדכנו להן את קצבת הילדים. בכמה הן יפגעו בחודש? בשנה? זה מטורף. האישה של ה-8,000 שקלים, זאת אישה שמרוויחה מעט, זאת לא אישה עשירה, תפסיד בכל שנה בנטו שלה 5,000 שקל. אישה שמרוויחה 20,000 שקלים – –
– – תפסיד 12,477. בשלוש שנים היא תפסיד 38,552 שקלים. האישה שמרוויחה 20,000 שקלים תפסיד בשלוש שנים 12,438 שקלים. האישה של ה-50,000 שקל תפסיד בשנה אחת כמעט 29,900 שקלים. כמעט 30,000 שקל.
עכשיו, זה הגון? זה הגון לעשות את זה, כשהממשלה מסתכלת לאנשים האלה בעיניים ולא נותנת דוגמה אישית – לא מקצצת בהוצאות שלה ומשאירה 5.4 מיליארד כספים קואליציוניים? אתה יודע מה סיפרו לנו בוועדה? שהדבר הזה יכניס לקופת המדינה 7 מיליארד שקלים בשנה, במלחמה. אז אני שואלת אותך: כשיש 5.4 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים – רק על זה, רק על זה, לא יכלו לחסוך משהו מ-5.4 ולהקל על העובדים? עוד פעם, זה סכום של הכספים הקואליציוניים בפעם השלישית, זה אחרי שבשנה שעברה ובשנה הקודמת לה, בימים של מלחמה, השאירו איזה 10 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים.
קודם כול, דבר לא קשור בדבר. ראשית, אני לא מתנגדת. זו הצעת חוק רווחים כלואים?
דרך אגב, היום מי שעשה את הבלגן בוועדת הכספים זה הליכוד. לא, לא. ראשית, אני לא מתנגדת. זה שיש לי הערות ושאלות – אני בכלל לא מתנגדת – –
– – אבל הנקודה שלי היא רלוונטית בלי קשר. ממשלה לא אמורה לבוא לציבור בגזרות – גם לא לעשירים שבהם, כן? חוק רווחים כלואים זה לאנשים יותר מבוססים – ולהגיד: אני חזירה. גם הממשלה צריכה להיות לא חזירה.
זו הנקודה שלי: הממשלה, כשהיא באה לקחת מהעשירים, כשהיא באה לקחת מהעובדים, היא צריכה להיות הגונה – היא צריכה קודם כול גם לקצץ בעצמה, כי אתה יודע? ולו רק שתקטין את הגירעון. אנחנו הולכים לסגור את שנת 2024 ב-7.7% גירעון. כשהשר קשקש ובלבל את המוח ואמר ביהירות האופיינית לו: אני מתערב על בקבוק של ויסקי שזה ייגמר ב-6 אתה היית איתי. היית איתי שם. אז איפה הבקבוק ויסקי ולמה לקשקש? תהיה בן אדם רציני, אתה שר אוצר, נמאס לראות את הרשלנות – –
אז מה אתה מתערב על כוס של ויסקי? צמצם עלויות. לא משנה. אבל מה שאני מנסה לומר, ואני רוצה לעטוף את הנקודה: הממשלה – כשאתה בא ולוקח מהמגזר העובד – תהיי בן אדם; אל תהיי ממשלה של חזירים. סליחה, תצמצמי משרדים, תסגרי משרדים. את בזמן משבר כלכלי, במלחמה. אם את הולכת לקחת לאישה הזאת 30,000 שקל מהכיס – מהכיס – אישה עם ארבעה ילדים, שיש לה טונות של הוצאות, עם משכנתה בריביות שיא – ואתה יודע על מה אני מדברת, על הציבור העובד במדינת ישראל – סגרי משרדים, קצצי בכספים קואליציוניים. אל תהיו חזירים.
ועכשיו אני רוצה להוסיף חטא על פשע, כי לא רק שהחבר'ה האלה יפסידו הרבה מאוד כסף – ועל זה קל להצביע; כולם מצביעים מייד על המגזר העובד במדינת ישראל. החרפה גדולה יותר, כי לא רק שיישאר פחות בנטו, גם הכסף שלהם שווה פחות – ואת זה אתה יודע בדיוק כמוני – בגלל הנושא של יוקר המחיה. אנחנו פחות עוסקים בו בוועדה שלנו, יותר בוועדת הכלכלה, אבל באמת, באמת לא עוסקים בו בממשלה הזאת. בממשלה הזאת לא עוסקים בו.
אתה יודע שהשבוע ישראל הוכתרה במקום הראשון מכל מדינות ה-OECD בזינוק במחירי המזון שלה בשנה אחת. מקום ראשון – ישראל. למה? השבוע התבשרנו שעוד פעם שטראוס, עוד פעם אוסם – עליות מחירים שלישיות, רביעיות, חמישיות. למה? סתם כי אפשר. שר הכלכלה לא עומד בפרץ. לכן, אני חושבת שיש פה באמת חוצפה, וגם בזה לא מטפלים.
דרך אגב, התקציב עצמו, ספר התקציב, אין בו שום רפורמה אמיתית על יוקר המחיה, אין טיפול אמיתי ביוקר המחיה. אתה יודע שהצעת חוק שלי, שהגשתי מייד כשפרצה המלחמה, היא שבמוצרים מאוד בסיסיים שבהם יש כשלי שוק – כלומר חברות עם נתחי שוק ששולטות במחירים – מייד לקבוע שרק בתקופות מלחמה, שמוכרזות כמלחמה – להפוך את הנטל. חברות כאלה לא יוכלו להעלות מחירים אם הן לא מראות צידוק כלכלי לזה. אנחנו יודעים היום שאין צידוק כלכלי, כי מחירי השילוח לא עלו, בחלק מהמקומות בעולם הם ירדו, ורק פה זה כבר עולה.
אז שר האוצר שלנו, היושב-ראש, הבטיח שאחרי רפיח – זוכר את זה? הוא הבטיח שאחרי רפיח הוא יטפל ביוקר המחיה. אז למה מחכים עכשיו, לאחרי דמשק? ראש הממשלה אמר שעכשיו צריך להיות שנה בחרמון. אז מתי יטפלו ביוקר המחיה? אז החבר'ה האלה עובדים – –
– – מפחיתים את הנטו, יהיה להם פחות נטו; ריביות בשמיים – דרך אגב, כי לנגיד בנק ישראל אין ברירה. הוא לא יוריד ריבית כשיש שר אוצר ומדיניות כלכליות מופקרת, אז הוא חייב לפחות להיות המבוגר האחראי, והכלי העיקרי שלו זו הריבית. אז הם גם סובלים מריביות ומשכנתאות בשמיים, ויוקר המחיה משתולל. נגענו בהם.
עכשיו, אני רוצה אפילו להיות עוד יותר קשה בביקורת שלי, ואחרי שתיארתי לך את כל הפגיעה הקשה הזאת שצפויה במעמד המשרת, אגיד לך משהו עוד יותר מקומם: לא רק שהממשלה לא מראה דוגמה אישית למעמד העובד, וגם מהעשירים יותר שייקחו בחוק רווחים כלואים, היא נשארת חזירית ולוקחת מהם, היא גם מצפצפת עליהם – יש מגזר אחר שהיא שומרת עליו. בשלוש שנים תקציב של מלחמה, באמת, באמת, הרי ב-2024-2023, באמצע המלחמה, זה היה הזמן שבו העלו את קצבאות האברכים. העלו את קצבאות האברכים. כלומר, המגזר העובד והמשרת נחנק, הולך ונחנק בשירות ובכלכלה, ועכשיו בוא נראה איך התקציב משקף גם הוא את העובדה שממשלת ישראל כל הזמן מפקירה את הציבור שעובד ומשרת, ודואגת לציבור – לא נעים לי לומר, אבל החרדי. זה פשוט לא מוסרי בימים כאלה.
עכשיו, בוא נסתכל על התקציב. קצבאות אברכים העלו בתקציב 2024-2023. זה הזמן, כשכולם לוחמים ויש חיילי מילואים – זה הזמן להעביר מסר? מעלים קצבאות אברכים בצורה לא העלו שנים. לסבסוד מעונות מצאו פתרון, נכון? שר העבודה פגע בעשרות אלפי משפחות מוחלשות, עיכב סבסוד מעונות לכל הישראליות והישראלים עד שלא יטפלו בסבסוד של חוק המעונות של החרדים. קצבאות ילדים אומנם הוקפאו, אבל הם ייהנו מזה מאוד. גם אם מעלים למשל את הביטוח הלאומי, אין בכלל ספק שהמגזר הזה – שהוא מבורך בילדים, באמת מבורך בילדים, הוא פחות משולב בשוק התעסוקה – ישלם פחות ויקבל הרבה יותר ממה שהוא משלם מהביטוח הלאומי, בעוד שלמגזר העובד יעלו את הביטוח הלאומי והוא יקבל בממוצע פחות. לכן, גם התקציב, לא רק שאינו משמש דוגמה אישית, הוא אפילו – מה שנקרא מהמקפצה, פוגע ומזלזל, ואומר להם: אתם הפרה החולבת שלנו, של הממשלה הזאת. אתם תעבדו – אנחנו נפגע לכם במה שיישאר לכם בנטו.
גם ככה זוג צעיר עם שלושה, ארבעה ילדים בישראל בקושי גומר את החודש. המשכנתאות בשמיים, ריביות החובה בשמיים. כל נושא הבנקים שעושקים אותם לא מטופל. באמת עושקים אותם בריביות שלא מגלגלים אליהם. הריבית של המשכנתה שלהם וההלוואות בשמיים, אבל הריבית על הכסף הזעום שלהם בפיקדונות לא מגולגל אליהם כראוי. יש על זה דוחות של רשות התחרות, והממשלה לא – דרך אגב, בחוק ההסדרים, מה הם עשו? מקימים עוד צוות, עוד צוות ועוד צוות. אנחנו כבר לא מבינים מה קורה בבנקים. עוד צוות? זו ממשלת הצוותים והקשקושים.
עכשיו נדבר על האלמנט האחרון, שגם הוא בבואה של הממשלה הזאת בהתנהלות רשלנית. תראה, כל התקציב הוא בממדים שמראים איך הממשלה הזאת, דמותה של הממשלה, היא אפס בדוגמה אישית: זלזול ופגיעה קשה במי שעובד ומשרת ובזוגות הצעירים ובמעמד הביניים; השתוללות ביוקר מחיה, כלומר, אפילו לא נותנים להם לקנות פחות.
דיברתי על אפליה בין אוכלוסיות וסיפרתי איך בתקציב הזה בעצם שומרים כל הזמן על האוכלוסייה של המפלגות החרדיות. דיבר על זה, דרך אגב, יו"ר ועדת הכספים היום. הוא עמד בלי בושה ואמר: מה רוצים מגננת חרדית? כאילו זה הנושא של התקציב הזה, גננת חרדית. גירעון כזה בימים של מלחמה, גזרות על כל הציבור, ואתה מדבר על זה? פשוט לא רואים, לא רואים אותנו, לא רואים את העם.
כשדיברתי על אפליה, שכחתי את הנקודה הכי חשובה באפליה – חוק השתמטות. אין שוויון בנטל. לדבר הזה יש משמעויות כלכליות אדירות. כלומר שומרים על החרדים, הולכים לעשות מכסות דמי, דמיקולו – אפס קנסות, אפס סנקציות אישיות. אתה יודע מה ההשלכות של זה? אני אגיד לך מה ההשלכות של זה. יש לזה השלכות אדירות על המשק, מעל 8 מיליארד שקלים השלכות על המשק, פגיעה בצמיחה. חברות הדירוג סימנו את אי-שילוב החרדים בשוק התעסוקה בישראל ואת תוצאת הלוואי של הכבדת נטל השירות על המילואים ועל הסדיר כסיכון כלכלי על המשק הישראלי בדוח האחרון. זה מה שכתבה מודי'ס. כלומר הן מבינות שיש פה אירוע לא מוסרי מהמדרגה הראשונה, יש כאן אירוע כלכלי מהמדרגה הראשונה. והממשלה הזאת, לא רק שהיא לא מבינה את הצורך בשוויון בנטל ומתאבדת על הדבר הזה ומפטרת יועמ"שית על זה – היא פשוט לא מטפלת בזה.
ומעמד הביניים – אנחנו מצביעים על כל ההקפאות האלה שדיברתי עליהן, מכפילים להם את המילואים, ועל אלה שומרים, שומרים עליהם מכל משמר.
אנחנו אחרי 7 באוקטובר, אז אל תבלבלו לי את המוח. אנחנו בעולם אחר, אז אל תבלבלו את המוח. יש לכם את דף המסרים.
כשמעמתים אתכם עם הסוגיה הזאת אין לכם תשובות, אתם מתחילים לדקלם או על היועמ"שית או על – – –
כמה חללים יש? כמה פצועי צה"ל יש?
אפילו יותר. אני שמעתי 18,000, אני אפילו לא יודעת עד הסוף.
כמה פגועי נפש יש? אנחנו עוד לא יודעים. כמה חיילים נהרגו, חללים, גיבורים, קדושים? מה זה הדבר הזה? תפסיק לבלבל את המוח, אנחנו אחרי 7 באוקטובר, אנחנו בסרט אחר. נקודה. כשהנסיבות משתנות, משנים את המדיניות.
אז מה אתם מבלבלים את המוח? מה אתם עשיתם – שנה ממשלה? מה זה מה אתם עשיתם? מה זה מה אתם עשיתם? אף אחד בציבור לא קונה את הלוקש הזה.
אף אחד בציבור לא קונה את הלוקש הזה. כשמישהו שמע את השר דרעי מדבר ברדיו ואומר – סליחה, מנכ"ל משרד הדתות אמר: איך אפשר לקחת בחור ישיבה? הוא לא יעמוד בזה נפשית. אז מישהו כתב לו – אתה יודע, הצטמררתי – הוא יחזור, זה יפגע לו בנפש. אז מישהו כתב: הבן שלי חזר בארון. לא פגעו לו בנפש, הוא חזר בארון. איך אפשר בכלל לעמוד מול האנשים האלה ולבלבל את המוח? נדרש שינוי. מספיק. לא משנה מה היה. מה שהיה מת, מחוק. אנחנו בעולם אחר, וממשלה צריכה לתת דוגמה.
רציתי לדבר גם על הנקודה הזו, שגם התקציב משקף את אובדן הדרך המוסרית הזאת. לא רק זה, לא רק זה, אלא שגם התקציב, רואים בו את שיא אובדן המוסר. כי ראש הממשלה בעצם הבטיח למפלגות החרדיות שבעוד עשרה ימים, השבוע, יהיה חוק פטור מגיוס כתנאי לתמיכה בתקציב. אל תדאגו. לא רק שהתקציב לא מוסרי, אפילו בסחיטה באיומים דופקים את כל הציבור שמקריב באמת את הטובים שבטובים, ואומרים: אל תדאגו, בשביל שנישאר בכיסא. במקום להגיד: זהו אירוע, זה רגע מכונן, נדרשת כאן מנהיגות, מה שהיה לא יהיה. חבריי החרדים, אוהבים אתכם, מעריכים אתכם – אין, מה שהיה לא יהיה. זה הכול. תבינו, אין על מה לדבר. עוד פעם, זה בקופסה, מפלים את הציבור החרדי לטובה גם בתקציב.
עכשיו נדבר על ההתנהלות הרשלנית – עוד מאפיין של הממשלה הזאת, של רמה באמת נמוכה מאוד של ביצוע. רואים את זה בכל מקום – בשיקום הצפון, בשיקום הדרום, במינוי הפרויקטורים; עכשיו גם הוסיפו לנו שר מינהלות. ברוך השם, עוד שר, כי היה חסר עוד שר. פשוט ממשלה שלא מסוגלת, הם לא יודעים לעבוד. ראית את זה גם בתקציב. נזכיר לך את כל מה שחווית גם בתקציב, את כל הברדק הזה.
קודם כול, תקציב 2025 הוגש באיחור, תוך הפרה של חוק-יסוד, ולא בפעם הראשונה. לדעתי, גם אחת מהפתיחות של 2023 ו-2024 הוגשה באיחור. שר האוצר אומר: לא נורא, שוין, כן. הוא לא באמת מתרשם מהתפקיד שלו. קודם כול, הוא התעכב. פתיחת התקציב – ישבת איתי, ודווקא בנושא הזה גם הסכמת איתי, לא משנה מה הצבעת בסוף במשמעת הקואליציונית. אתה יודע היטב שבמקום לפתוח את תקציב 2024 – בסך הכול לשנות אותו ארבע פעמים, נכון? אנחנו הוועדה הכי מותשת בכנסת.
ארבע פעמים, כי פעם אחת תיקנו את 2024-2023, ואז שלוש פעמים פתחו את 2024 – אנחנו בפעם הרביעית.
פתיחה שלישית, בסך הכול ארבעה שינויים, כן.
אני לא מתלוננת שפתחו, אבל אני רוצה להזכיר לך כמה פעמים פתחנו. פתחנו גם אחרי שינוי התקציב שהיה, אחרי זה פתחנו עוד שלוש פעמים. אתה ישבת איתי. הרי עכשיו אנחנו סביב הזנב של עצמנו.
בסדר, אבל אתה דיברת איתי קצת, אז אני צריכה עוד.
אבל פטפטנו בינינו, מקובל – – –
לא, אבל דיברנו. חשבתי שאנחנו גם קצת מדברים – שאלת אותי שאלות, עניתי על השאלות. אני רק אשלים, טוב?
מה שרציתי להגיד הוא שההתנהלות היא גם רשלנית, אז אני אעשה את זה בלי לדבר איתך, אני אסיים.
אבל אני שמחה שדיברת איתי, כי זה עזר לי, בשעה המאוחרת הזאת.
אבל מה שאני רוצה להגיד לך הוא שגם בזה היא הבבואה של הממשלה הזאת, כי ההתנהלות היא רשלנית; מה שנקרא, לא יודעים לעבוד. אז קודם כול, הפרו חוקי-יסוד בהגשות התקציב. זה לא עושה טוב למדרגים ולחברות בעולם שמסתכלות עלינו. חוק-יסוד, basic law, נחשב לדבר רציני. דבר שני – פתחנו רק את התקציב של שנת 2024 ארבע פעמים בסך הכול, והפעמיים האחרונות היו יכולות להיות פעם אחת; זה יכול היה להיות שלוש בסך הכול. ישבת איתי בוועדה, כשאמרנו לשר האוצר – – –
בדיוק. אמרנו לו: תגיד, מה אתה עושה, סמוטריץ'?
כשפתחנו את התקציב בפעם השלישית, כבר התחילה הסלמה בצפון. היא כבר התחילה. הגיע שר האוצר – אמרנו לו: מה אתה עושה? הרי בעוד שבועיים תביא פתיחה רביעית. כל הנחות היסוד שלך לתקציב הזה לא רלוונטיות – הצמיחה לא אותו דבר, התחילה חזית צפונית, הסיוע האמריקאי מתעכב. מה אתה עושה? זה יבוא לפה שוב עוד שלוש פעמים.
אגף תקציבים הוציא לו נייר, אמר לו: אנחנו לא בעד פתיחת התקציב הזאת, תעשה את זה בפעם אחת במקום בפעמיים – לא, הוא הגיע לוועדה בלי דרג מקצועי. תשמע, הייתי גם בממשלה, פקידה כמעט 20 שנה לפני שנהייתי פוליטיקאית – בחיים לא ראיתי מחזה כזה. שר אוצר מגיע לוועדה בלי מנכ"ל, בלי אגף תקציבים, אף אחד לא גיבה את מה שהוא עושה, והינה, עכשיו אנחנו פותחים בפעם הרביעית. למה? למה? רשלנות.
פריצת תקרת יעד גירעון, שעומד על 7.7% – זה סיפור הוויסקי הידוע. הוא בא ביהירות שלו: נגמור ב-6.6% – בסוף אנחנו ב-7.7%; קריסת דירוג האשראי של ישראל – חברות הדירוג אומרות: שמענו את שר האוצר שאמר שבשנה הבאה יהיו 4%, שמענו אותו כשהוא אמר שיהיו 6.6% – הן פשוט קורעות אותו. הן אומרות: נחיה ונראה, בנימוס הן אומרות את זה – אבל אנחנו לא מאמינות לממשלה הזו שהיא יודעת לעבוד. וכמובן, אין החלטות אמיצות.
זהו, זה מה שרציתי לומר לך. אני באמת מדברת פה ואני מרגישה שאני מדברת פה מקצועית נטו. אני לא חושבת שהיה בנאום הזה שום דבר באמת פוליטי, כי הוא מבוסס על עובדות ועל אמת. ההתנהלות הכלכלית של הממשלה הזאת – באמת, אין מנהיגות כלכלית. אני מתביישת מול הציבור העובד והמשרת במדינת ישראל, ואני חושבת שמגיע לו הרבה. אני חושבת שבעבודה קצת יותר נורמלית – ובזה אסכם – יכולנו להקל עליהם את הנטל; במקום 5.4 מיליארד שקלים, לתת להם, לא יודעת, לפחות עוד 2 מיליארד ולהקל בגזרות שעשינו למגזר העובד והמשרת, למשל שהשר והאוצר יטפלו ברווחים הכלואים שכלואים עכשיו בחברות ממשלתיות.
זו סוגיה אחרת. אני לא יודעת אם הצטרפת לבקשה שלי או שלא יכולת. אלה מיליארדים ששוכבים בדיווידנדים של חברות ממשלתיות, ופשוט צריך לעבוד ולשחרר את הכסף ולהקטין את הגירעון.
מס משקאות ממותקים – דיברתי על אפליה לטובת הציבור החרדי – –
– – זה יכול היה להכניס לנו, אתה יודע, 1.5 מיליארד שקלים בשנה, מס משקאות ממותקים. ביטלו אותו בשביל החרדים. עדיף לפגוע בציבור העובד והמשרת ובבריאות שלנו.
4,032 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.