קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת קארין אלהרר, ירון לוי, יאסר חוג'יראת – ותו לא; וגברתי השרה, יש פה שרה?
השרה גילה גמליאל. שלום, גברתי השרה. איזה באסה, תאר לך, בעוד 20 שנה אתה וכל החברים שלך מהקואליציה תצטרכו לספר לנכדים שלכם מה עשיתם בשנת 2023, ואתם תגידו להם שאתם הייתם הממשלה ביום הטבח של 23 באוקטובר 2023, ביום הכי שחור לעם היהודי מאז השואה. איזה באסה.
מה אמרתי? לא אמרתי 7 באוקטובר?
אה. 7 באוקטובר 2023. עכשיו, אתה יודע, כל יום שאנחנו באים לבניין הזה, אדוני היושב-ראש, אתה תסכים איתי, אנחנו כבר לא יודעים למה לצפות. אתה מגיע לפה, אתה יושב פה, אתה מקבל כל מיני חקיקות מוזרות, ואתה מתחיל להגיע לוועדות ולהתווכח ולצעוק ולהתעצבן, באמת, כדי שאתם תפסיקו כבר את מכירת החיסול הזאת של מדינת ישראל. הרי אתם עושים מכירת חיסול. בכל משרד ובכל דבר אתם עושים מכירת חיסול.
אני רציתי לדבר על הנושא של התקציב, אבל אני רוצה להתחיל קודם במה שהיה היום בבוקר. הנושא של התקשורת זה אחד המוקדים הכי חשובים בדמוקרטיה, הכי חשובים. במדינות החשוכות, במדינות שעברו מדמוקרטיה לחצי דמוקרטיה או לקומוניזם מלא, הדבר המרכזי היה להשתלט על התקשורת. זה הדבר שהיה הכי חשוב להם. ישב היום השר שלמה קרעי, ולפני שהוא הגיע חילקו לנו פליירים כאלה. עכשיו, הפלייר הזה, היו בו כמה נקודות שהוא מתגאה שהם רוצים לעשות אותן. אני חושב שהוא בכלל לא קרא את הפלייר, כי אני בוועדה קראתי לו כמה נקודות ואני חושב שהוא בעצמו היה בשוק.
זה מה שרציתי להגיד. למטה, בגדול, היה כתוב: ביחד ננצח. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אתה לא יכול כל הזמן להגיד ביחד ננצח, ביחד ננצח, ומצד שני לבוא עם חקיקות שרוצות לסגור את התאגיד, רוצות לפגוע בתקשורת הישראלית, ויריב לוין, שרוצה להחזיר את המהפכה המשטרית; ואדון בן גביר, שעשה לעצמו מיליציה צבאית, וגלית דיסטל, שעומדת פה ומדברת על זה שהאויבים הכי גדולים שלנו זה בעצם הצבא והשב"כ והמפקדים שלנו והיועצת המשפטית ובתי המשפט, במקום שהיא תגיד שהאויבים שלנו זה משפחת סנוואר וכל החבר'ה האלה – – –
ואחרי זה אתה יושב ואתה מקבל את הצעת החוק של עמית הלוי ואת הצעת החוק של דנינו לגבי התקשורת, ובסוף, בדף של שלמה קרעי כתוב: ביחד ננצח. אין דבר כזה. אתם לא רוצים להיות ביחד. אני לא פונה אליך באופן אישי. אני מאוד מעריך אותך, אתה אדם באמת נהדר, ויש לנו הרבה שיחות ואנחנו חושבים על הרבה דברים. אבל אתה חייב להבין שאני לא עומד פה וצועק, אני עומד ומסביר לך ולמי ששומע אותנו שזה בולשיט. אין פה רצון אמיתי של "ביחד ננצח", כי אם היה הרצון הזה להיות ביחד, אז יריב לוין, שר המשפטים, שבאמת הפך את המדינה הזאת למכבסה אחת גדולה מהיום שהוא עמד בוועדת חוקה ונאם את הנאום המטורף שלו, המטורף שלו, והוציא את כל המדינה לשנתיים נוראיות – שבעקבות השנתיים האלה היה 7 באוקטובר. אי-אפשר לברוח מזה. מה שקרה מהנאום של יריב לוין התגלגל, התגלגל, התגלגל, התגלגל ל-7 באוקטובר. חד-משמעית.
7 באוקטובר קרה – קח אחורה מהנאום הזה של יריב לוין. אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר, קודם כול חודשיים הוא היה מתחת לרדאר, לא יצא מהבית, לא יודע אם הוא נשם בכלל מחוץ לבית. התבייש להסתכל על השכנים שלו במעלית. התבייש. ולא סתם התבייש, כולכם התביישתם. חלק – התביישתם שבוע; הוא התבייש קצת יותר.
היום, אחרי שהבושה נעלמה, ואתם עוד פעם חוגגים ומסתובבים וטסים לחו"ל ומרשים לעצמכם להגיד כל מה שאתם רוצים ולהעביר כל חקיקה שאתם רוצים, אדון יריב לוין רוצה לעשות עוד פעם מכבסה על מדינת ישראל. למה? למה זה טוב? גם אם אתה חושב ככה, יש פה מדינה, יש פה אזרחים, יש פה אנשים. מה, אתה לא מבין שעשית נזק ענק למדינת ישראל? הרי הוא לא סתום, הוא אדם עם שכל. אבל הוא רע. הרוע הזה – גם אם אתה חושב שאתה צודק, תעצור רגע, תבין מה אתה הולך לעשות. הרי אם הוא ימשיך, עוד פעם יצאו מאות אלפים לרחובות, הרבה יותר ממה שיוצאים עכשיו, ועוד פעם יהיה פה הבלגן הזה. לא למדנו כלום?
אני לא עושה את זה, הוא עושה את זה.
לא. אני שם את הדברים על השולחן כדי שאנשים יבינו – אתם, אתם, חברי הקואליציה, אתם, השר מלכיאלי וחבריו – –
– – מה שקרה מהנאום של יריב לוין אז. אני רוצה שתפתחו את העיניים, שתבינו שצריך לעצור את זה. אתם צריכים לעצור את זה.
אני רוצה להגיד עוד משפט על התאגיד. ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים?
ממה אתם מפחדים? באמת, ממה אתם מפחדים?
מלכיאלי, אני רוצה להגיד לך משהו. כל האירוע פה הוא לא תקציבי. הרי בסוף אתה יודע מה הוא רוצה?
מלכיאלי, אתה יודע מה הוא רוצה בסוף?
הוא רוצה לסגור את חטיבת החדשות, והוא רוצה לסגור את תחנות הרדיו שלא נעים לו לשמוע בהן את הביקורת.
הוא רוצה להשאיר את תחנות הרדיו שעושות לו טוב. הדבר הראשון – יאסר, אני לא יודע אם ראית, הוא רוצה לסגור את "מכאן" 33. זה הכי מפריע לו. יש יותר גזעני מזה? בוא, תלך עם שלט ברחוב, תגיד: אני שונא ערבים. מה הבעיה?
יריב לוין, שלום, אדוני. דיברתי עליך עכשיו דקה וחצי אם לא שתיים.
התחננתי ואמרתי שקרה משהו מאז הנאום הגדול שלך, הנאום המפורסם. ראינו איזו מכבסה מדינת ישראל הפכה להיות מאותו נאום. אמרתי לחברים שישבו פה: אני מתחנן שיריב לוין יפסיק עם המהפכה הזאת עוד פעם ועם הנאומים האלה.
תקשיב, יש פה מדינה, ואנחנו לא רוצים שהמדינה תחזור שוב להיות בבלגן שהיא הייתה בו מבחינת מאות האלפים האלה שיצאו לרחובות. גם אם הוא חושב – הינה הוא יצא, ברח – –
– – ברח. חברים, אני עוד פעם מצטער, הדוברת שלי רשמה לי פה נקודות, אבל תמיד היא רושמת לי, ואני אומר דברים אחרים. עכשיו, יש לי עוד דקה וחצי שבה אני רוצה לומר כמה דברים. אתה יודע, השר מלכיאלי, אחת מהחוזקות של ש"ס, באמת, הדגל שלכם היה כל הזמן הנושא של האנשים החלשים, העוני, המחירים הגבוהים – –
אני בדיוק אומר את זה. – – הרצון לעזור לחלשים. בוא, אני אספר לך בעיניים שלי מה ראיתי – גם אתה, אדוני היושב-ראש. אני עושה קניות כל יום חמישי בשוק בנתניה. הפעם הגעתי קצת מאוחר, ב-18:30. עכשיו, אני רוצה להראות לך תמונה, להציג לך תמונה, השר מלכיאלי: שעה 19:00 בשוק בנתניה, מאות אנשים מסתובבים וקונים את הסחורה שנשארת בסוף, שהיא פחות טובה, פחות טרייה, כי נותנים להם בחצי מחיר. דיברתי עם הרוכלים בשוק, אצל חלקם אני קונה הרבה מאוד שנים, והם טוענים שהתופעה הזאת החמירה מאוד בשנתיים האחרונות. לאנשים אין כסף.
עכשיו, עשיתי פה הצגות עם שקלים, אתה זוכר, כמה עולה עגבנייה ועוד. אתם יודעים כמה זה עולה. אני זוכר את התקופה שרמי לוי מכר עוף בשקל. אתה יודע כמה עולה עוף היום? 35 שקלים.
לא גדול, עוף, עוף. אלה המחירים שאני ראיתי.
15 שניות אחרונות, אני רוצה לומר – –
– – חברי ש"ס, שאתם חלק מהממשלה הזאת, איזה כישלון גדול הממשלה הזאת, איזה כישלון לציבור, כמה מסכנים אזרחי ישראל יהיו בתקופה הקרובה הרבה יותר ממה שהיו. הייתי מצפה מכם פשוט ללכת הביתה.
1,113 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.