קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת לנו עכשיו, אני הייתי תומך בה, כי היא באמת עושה צדק – מקפיאה שכר של חברי כנסת, של שרים, של שופטים, של נשיא המדינה, של הבכירים במשק. הייתי תומך בזה.
אבל אם הייתי רואה שאותו ראש ממשלה, שלפני הבחירות ראינו אותו ממלא דלק והוא אומר לציבור כמה הדלק עלה וכמה הוא ידאג להוריד את הדלק כשהוא יעלה לשלטון, ואחרי זה ראיתי אותו קונה בסופר, והוא אומר שכשהוא יגיע לראשות הממשלה הוא יוזיל את הכול – אבל אתה בודק ורואה את עליית המחירים המטורפת במדינת ישראל, ואתה לא מצליח להבין – –
– – ואתה לא מצליח להבין איך המפלגה שלך, היושב-ראש, מצביעה עם החוקים שמביאים. החוק הקודם – אתה יודע כמה תפסיד משפחה שמקבלת שכר מינימום? הבעל עובד, האישה עובדת, מקבלים שניהם שכר מינימום – אתה יודע כמה יפסידו? קרוב ל-8,000 שקל בשנה. ואתה יודע מה זה 8,000 שקל בשביל מי שמקבל שכר מינימום, שיצטרך לשלם 1% על המע"מ? וכשאנחנו מדברים על 1% מע"מ, זו לא עליית מחיר של 1%, זו עליית מחיר ביותר מ-1%, ואתה יודע את זה.
אתה יודע שהוא יצטרך לשלם עוד 3.8% בחשמל, 3.4% במים, 5.3% בארנונה, והוא יצטרך לשלם עוד יותר ביטוח לאומי. ואתה שואל את עצמך, הרי אמורות להיות בממשלה הזאת מפלגות חברתיות שייאבקו, שישמיעו את הקול שלהן, שיגידו: אנחנו לא מסכימים על 1, 2, 3 – ובנאום הקודם שלי אני אמרתי מאיפה אני יכול להביא את הכסף שחסר ואיך אנחנו יכולים להביא את הכסף הזה, כי הסברתי, כשנכנסנו למשרד האוצר ואביגדור ליברמן היה שר האוצר, היינו ב-142 מיליארד שקל גירעון, ולא העלינו מיסים.
אבל איווט הלך על מנועי צמיחה – על מנועי צמיחה, על דברים שיביאו, להניע את הכלכלה, להחזיר אנשים לעבודה, להוציא אנשים לעבוד. אנשים היו אחרי קורונה, בתוך קורונה, ולא רצו ללכת, לצאת לעבודה, אבל הכרחנו אותם לצאת לעבודה, והמשק התחיל לנוע. ואז הצלחנו לעשות את הבלתי-אפשרי: תוך שנה וחצי – מגירעון של 142 מיליארד שקל ליתרה של 12 מיליארד שקל. והיום אנחנו – הגירעון כמעט 8%. ב-12 החודשים האחרונים אנחנו ב-8% גירעון.
ואתה יודע, היושב-ראש, כל 1% גירעון, כמה כסף זה? זה 20 מיליארד שקל. אז תכפיל אתה – שמונה כפול 20, ותראה, אתה מגיע ל-160 מיליארד שקל גירעון. וזה הגירעון שאנחנו נמצאים בו עכשיו, ב-12 החודשים האחרונים. ואני אומר לך, ראיתי שהגירעון שהשר מתכוון להגיע אליו, 4.3, 4.4, כי היה כתוב ככה ונאמר ככה, והם לא יודעים שבין 4.3 ל-4.4 זה כמה מיליארדים, לא כמה מאות מיליונים. אז היו צריכים לשים לב. אפילו לנקודה הזאת לא שמו לב.
לכן אני אומר: חוק שאתם מביאים עכשיו להקפיא – הייתי מצביע, אבל הייתי רוצה לראות חבילה, חבילה שלמה שבאה עם החוק, חבילה שתיטיב עם הציבור. ואם אני אשאל אותך – אתה בעצם לא היית בממשלה ואני בטוח שעדיין לא עברת על התקציב, אבל שרים – אני לא יודע אם יש שר כאן. אני לא יודע אם יש שר כאן. יש שר במליאה?
הינה, אומרים שיש שר במליאה. אני אשאל את השר. הרי השר ישב בדיוני התקציב. אם השר יכול להסביר לי על מנוע צמיחה אחד בתוך התקציב, אני אצביע עם התקציב. אבל אני אומר לכם בלי שהוא יענה לי – והוא לא רוצה לענות והוא מסתכל לצד השני, אבל אני אומר לכם: אין שום מנוע צמיחה בתוך התקציב הזה. מנוע צמיחה בתוך תקציב של גזרות – אין. בשביל להניע את המשק אתה צריך להביא מנועי צמיחה, אתה צריך להביא משקיעים למדינת ישראל. אין לך מנועי צמיחה, אין לך משקיעים. אפילו מרחיקים את המשקיעים, כי מחוקקים כל מיני חוקים עכשיו: הרווחים הכלואים, הרווחים הלא-מחולקים. איזה משקיע יבוא למדינת ישראל אם אתה לא מגביל את הנושא בזמן? הוא אומר: אנחנו במצב קשה ואנחנו במלחמה, כי אותם כספים שלא מחולקים מועברים להשקעות בחזרה, מניעים את המשק. אני אומר: אנחנו במצב קשה, במלחמה? בואו נגביל את זה בהוראת שעה לשנתיים, שלוש. נצא מהמצב הכלכלי הקשה, אבל ניתן למשק לזרום, לצמוח, להביא משקיעים, שאנשים יצאו לעבוד.
אבל אין אחד בממשלה שהנושא הכלכלי מעניין אותו. אין אחד בכלל, עם כל מה שקורה עם האזרח הפשוט, כשאתה קורא ש-20% מהילדים במדינת ישראל רעבים. ילד רעב – ילד שלא אכל ארוחת ערב והלך לישון; ילד רעב – ילד שלא הולך עם אוכל לבית ספר. ויש לנו 20% בשנת 2024. אבל עם הגזרות שיש לנו ב-2025 זה לא יהיה 20%, זה יהיה הרבה הרבה יותר מ-20% ילדים עניים, משפחות עניות. זוג שמקבל שכר מינימום ועובד בשכר מינימום – המשכורת שלו נפגעה כמעט ב-8,000 שקל, ועליית המחירים מטורפת, אז איך לא יהיו לנו רעבים? ויהיו לנו הרבה הרבה רעבים במדינת ישראל.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני ציפיתי, התקווה שלי הייתה, שאולי ש"ס, המפלגה החברתית בממשלה – –
– – תקום ותגיד: אנחנו לא מסכימים עם כל הגזרות האלה על הציבור. אולי זה לא מעניין אתכם, אבל תאמינו לי, זה גם הבוחרים שלכם, זה גם האנשים שהביאו אתכם לכאן. אלה לא הבוחרים של ישראל ביתנו ואלה לא הבוחרים של האופוזיציה – זה הבוחרים שלנו, זה האזרחים שלנו, זה כל אחד ואחד במדינת ישראל, שאנחנו חייבים לדאוג לו. אנחנו צריכים לדאוג לכל ילד שלא ילך לישון רעב ותהיה לו אפשרות לאכול ארוחת ערב. אנחנו צריכים לדאוג לכל חולה במדינת ישראל שיוכל ללכת לקנות את התרופה שלו. זה תפקידנו. זה מה שצריכה לעשות ממשלה – להגדיל את העוגה בשביל לחלק ולתת למי שצריך. אבל מי שלא צריך, צריך לצאת לעבודה ולהניע את המשק של מדינת ישראל.
אני אתייחס גם לתוכנית החומש של המגזר הדרוזי. בחודש יולי אושרה תוכנית לשנה למגזר הדרוזי, אחרי שישבו עם פורום ראשי רשויות, ואושרה תוכנית לשנת 2024, אחרי שנגמרה התוכנית שאני הכנתי כשאיווט היה שר האוצר – 3 מיליארד שקל לשנתיים. התוכנית נגמרה בסוף שנת 2023. עד יולי לא הייתה לדרוזים תוכנית ולא היה להם תקציב. ביולי הוכנה תוכנית לשנה. אושרה התוכנית באמירה והבטחה ברורה של ראש הממשלה שתוכנית חומש לשנה הבאה, שאמורה להתחיל בשנת 2025, תאושר בחודש אוקטובר. עבר אוקטובר, עבר נובמבר, אנחנו באמצע דצמבר, ועוד לא אושרה שום תוכנית לעדה הדרוזית.
עוד הובטח בתוכנית, מדברים שאמר לי יושב-ראש הפורום, שישב עם ראש הממשלה, שכל שנה יהיה בתקציב מיליארד שקל. אנחנו נתנו 1.5 מיליארד שקל בשנה, 3 מיליארד לשנתיים נתנו, כי ידענו את המצב הקשה של הרשויות. מה שאני שומע – מכינים עכשיו תוכנית של 0.5 מיליארד שקל תוספתי בשנה. זה אומר חצי ממה שהובטח להם. הובטחו להם 5 מיליארד שקל לחמש שנים, כל שנה מיליארד שקל, אבל מה שמכינים עכשיו זה 0.5 מיליארד שקל תוספתי. אני לא יודע כמה יהיה משרדי, בינתיים אין לי את הנתונים, אבל יש לי נתון אחד ברור: התוכנית הייתה אמורה לעבור בחודש אוקטובר, ובחודש אוקטובר לא עברה התוכנית, ואנחנו באמצע דצמבר ועוד אין תוכנית חומש למגזר הדרוזי.
לכן אני דורש מראש הממשלה להביא את זה בישיבת הממשלה הבאה ולאשר את תוכנית החומש לעדה הדרוזית, כי העדה הדרוזית זקוקה עכשיו לפיתוח. אנחנו גרים בצפון, בכרמל ובגולן, ועברנו תקופה מאוד מאוד קשה בשנה ושלושה חודשים האחרונים, עם כל הירי של חיזבאללה לצפון ועם הפגיעות ביישובים. אבל אף יישוב דרוזי לא הסכים להתפנות. למרות שהציעו ליישוב חורפיש להתפנות, הוא לא הסכים להתפנות.
אבל הגיע הזמן שהממשלה הזאת תביא תוכנית; לא תיתן מיליארד שקל בשנה, ולא 0.5 מיליארד כמו שעכשיו מכינים – 1.5 מיליארד שקל, כמו שעשינו בממשלה הקודמת, נתנו 1.5 מיליארד שקל כל שנה, והצלחנו להניע את כלכלת העדה הדרוזית, הצלחנו להניע קצת את היישובים, לתת ליישובים לחיות, להתחיל בפרויקטים. אסור לעצור עכשיו, צריך להמשיך עם אותו תקציב, 1.5 מיליארד שקל לשנה. ככה אני יכול להוציא את היישובים הדרוזיים מהמצב הקשה שהם נמצאים בו, כי כל היישובים הם בצפון.
הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו: רק לפני חמש דקות – עוד שיחה מעוד אחד שהיה ביום ראשון במבחנים של לשכת עורכי הדין. אני אומר לכם, עשרות טלפונים קיבלתי, עשרות הודעות על המבחן הקשה שהיה של לשכת עורכי הדין.
לא רק מדרוזים ולא רק מערבים, מכל האוכלוסייה.
זה חוצה את כולם. לא להגיד שבגלל שהם דוברי ערבית היה להם קשה, לא, קיבלתי פניות מכולם, מאנשים שאני לא מכיר, על הקושי שהיה במבחן לשכת עורכי הדין.
אני דיברתי על זה בוועדה ואני מדבר על זה עכשיו. אבל יותר מעניינת התגובה של לשכת עורכי הדין: אנחנו לא אשמים. לשכת השר, היא מינתה את הוועדה שמכינה את הבחינות ולא אנחנו, לנו אין שום קשר. ואחרי זה אני רואה תגובה של לשכת השר על התגובה של לשכת עורכי הדין, שאומרת: אנחנו ניסינו להגיע איתם למשא ומתן, לתת הקלות לאותם אנשים שהיו במילואים, שגרים בצפון, שגרים במרכז, שכולם סבלו מהמלחמה הזאת. אתה מבין משתי התגובות שקראתי שאותם מתמחים שעכשיו עשו את המבחנים נפלו בסכסוך פוליטי בין לשכת עורכי הדין ללשכת השר. איך יכול להיות דבר כזה?
אני אומר לך, אנחנו ככנסת – ואני חושב שבזה אין קואליציה, אין אופוזיציה, ואתה מצדיק אותי – כולנו צריכים לדאוג לאותם צעירים שהשקיעו שלוש שנים מהחיים שלהם ויותר.
אין לו שום דבר. כולנו כאן צריכים לדאוג, או בחקיקה, או שוועדת הבחינות, אחרי שתבדוק את הבחינות ותראה שאחוז הנכשלים גבוה כל כך, והוא יהיה גבוה מאוד, לפי מה שאני קיבלתי והתגובות שאני ראיתי.
אני אומר לך, המבחן לא שיקף את מה שלמדו.
הוא לא שיקף את מה שהכינו אותם, אפילו כמתמחים. זה מה שנאמר לי. לכן אני חושב שאנחנו ככנסת – לא קואליציה, לא אופוזיציה – צריכים לעשות הכול – –
– – ביחד על מנת שאותם סטודנטים, אותם אנשים שהשקיעו מהחיים שלהם, יקבלו את מה שמגיע להם. תודה רבה.
1,493 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.