הצעת חוק הספריות הציבוריות, התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, הייתה לי התלבטות בשעה כל כך מאוחרת – לעלות לנאום או לא. כל אלה שחשוב לכם מאבק, שוויון – אני רוצה לציין משהו חשוב. היום חבר הכנסת מאיר כהן, חברת הכנסת מירב כהן, חבר הכנסת סופר ויושב-ראש הכנסת דיברו לזכרו של חבר הכנסת לשעבר צ'רלי ביטון ז"ל בנוכחות המשפחה. הייתה לי הזכות – חבר הכנסת מאיר כהן, אמרת: בשעות האלה היו צריכים להיות כמה שיותר חברי כנסת. היינו פה בודדים במושב. אני לא יכולתי לעבור על זה בשקט עכשיו, כי אני חושבת – אני למדתי על הפנתרים השחורים לפני שהכרתי את צ'רלי ביטון. הייתי אז סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן; היה קורס על תנועות חברתיות – למדתי עליהן.

אבל מה קרה – כנראה הגורל שלנו משותף. אחרי כמה שנים, ב-1996, הייתה פרשת הדם, אתם מכירים את הסיפור. צ'רלי ביטון הגיע אז להפגנה, להפגין איתנו. אז כולם אמרו בלחש: זה צ'רלי, זה צ'רלי. כך הכרתי אותו. אחרי זה גם הזמין אותנו – כמה המאבק שלנו צודק, ולא רק שהוא צודק, הוא הדריך אותנו שננהל את המאבק בחוכמה.

אני אגיד למה – אני יודעת שהשעות קטנות, מאוחר, מאוד מאוד עייפים, אני מבינה. אבל אני לא יכולה לעבור על זה. אם אני לא אדבר עליו, אני אעבור בשקט – אני מרגישה שאני לא עושה את עבודתי. לכן זה היה לי חשוב, חברים. צ'רלי ביטון אישיות. צ'רלי ביטון סמל למאבק. חבריי חברי הכנסת, בואו נדע לכבד את האנשים שעשו למען החברה, למען המדינה. לא יכול להיות – המשפחה יושבת ואף אחד לא היה.

חבריי, תרשו לי לסיים את דבריי. אני חושבת – לפעם הבאה, בואו נכבד את האנשים שעשו למען המדינה, למען החברה. אם אנחנו לא נהיה דוגמה לדור הצעיר לחברה הישראלית – אנחנו לא יכולים להשלים עם זה. בואו נהיה דוגמה טובה. אני מקווה שבפעם הבאה אולי יהיו יותר נוכחים, רק שנזכור ונוקיר אותם את האנשים שעשו, במיוחד בנוכחות המשפחות שלהם. תודה, אדוני היושב-ראש.