קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשבועיים וחצי התרחשה טרגדיה בעיר שדרות. האימא ליעד רוזנווסר שכחה את בתה ברכב וגם שכלה אותה, ילדה בת שנה וחצי, תכולת עיניים, יפהפייה. את משפחת רוזנווסר אני מכירה מהעיר שדרות.
אנחנו מודעים לזה שהימים הולכים ונהיים חמים יותר. כשהגעתי למשפחה ושוחחתי עם האם, היא אמרה לי: אני זוכרת שהורדתי אותה, אני זוכרת שהיא אמרה שלום לחייל, ואז תוך כדי סיפרה לי שב-7 באוקטובר המחבלים שהו ממש בדלת הכניסה, ובעצם בכל פעם שהיא עולה לרכב היא נוסעת במהירות רק כדי להגיע למקום עבודתה, לשים את הרכב, שלא יהיה צבע אדום. אתה מבין שיכול מאוד להיות שמרוב היסח הדעת שהיה לה, היא הייתה משוכנעת שהיא הורידה את הילדה בגן.
בעקבות הסיפור הכואב הזה פניתי ליושב-ראש הועדה לזכויות הילד, ומחר אנחנו נקיים דיון ועדה מיוחד בנושא. לוועדה תגיע האם ליעד, תגיע הסבתא, יגיעו האחים שלה, כדי לספר את הסיפור. זה מה שהיא ביקשה ממני בשבעה: דבי, אני רוצה שהיא תהיה הקורבן האחרון שימות ברכב; הילד האחרון שישכחו ברכב.
אני רוצה לספר לכם על אלעד אשוש, שגם הוא קם בבוקר, הסיע את ילדיו לגן ולבית הספר, נכנס למקום עבודתו, ורק אחרי כמה שעות, כשהוא הבין שהילד לא הגיע לכיתה – ואגב, הוא היה מורה – בגלל שהמורה הביאה לו דפי עבודה של מאיר, זיכרונו לברכה, והוא לא הבין למה היא צריכה להביא, אז היא אמרה לו: מאיר לא היה בבית הספר היום. מאיר בן החמש אף הוא נשכח ברכב, ולצערנו נפטר. האבא אומר וגם האימא אמרה את אותו דבר: זה יכול לקרות לכל אחד. אנחנו אנשים נורמטיביים, אנחנו הורים.
מחר אני מתכוונת לעמוד על כך שאנחנו נצא מהוועדה כשיהיו שם החלטות איך אנחנו מונעות את האסון הבא. יהיו שם ממשרד החינוך, יהיו הורים לילדים ששכלו. אני באמת מבקשת – זו ההזדמנות. אני פונה לכל ההורים היום: שימו לב כשאתם יורדים מהרכב, תסתכלו תמיד אחורה. הימים הולכים ונהיים חמים, והם מסכנים את הילדים. תודה רבה.
305 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.