קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בפתח הדברים אני מבקש לברך את חברת הכנסת דבי ביטון על יום הולדתה, שנכנס לתוקף בדקות האחרונות. אני מניח שחברת הכנסת דבי ביטון – שגידלה ילדות נפלאות, עם כל האתגרים של החיים, והחליטה להיות עורכת דין ומנהיגה בעיר שלה, והיום בכנסת – זכתה להגיע לספרייה של שדרות, שהייתה בית של הזדמנות שווה להשכלה, בית שבו ילד שובב יכול לפתוח ספר.
הספרנית שלי בספרייה, כשהייתי ילד בן שש, קראו לה עידית אבוטבול, מאיר, אשתו של כליפא, שבאה כמורה חיילת ונשארה בירוחם, כמו מירה זהבי. היא מספרת שהיה בא ילד שהיה מחריב לה את כל הספרייה, והיא הייתה תופסת אותי קצר ומושיבה אותי עם ספר, וזה ההשכלה שלי, כי לבית ספר לא הלכתי. אבל בסוף קראתי כמה ספרים בחינם, בזכות עידית אבוטבול – ואחרי זה הספרנית שמחה יחזקאל, והיום נירית לשם. ומה אני אספר להם? אספר להם ששר התרבות, בצר לו, מקצץ את הספריות, מקצץ אותן ב-12 מיליון שקל השנה, ובשנה הבאה מקצץ אותן ב-6 מיליון שקל. מה אתם חושבים, שמיקי זוהר מקריית גת, שהיה סגן ראש עיר, רוצה לקצץ ספרים, לקצץ תקציב? ועוד איך עושים את הקיצוץ הזה? מעגנים אותו בחקיקה. לא במחשכים, לא בצד – בספר החוקים של ישראל ייכתב שהתקציב יורד ב-12 מיליון שקל ב-2024, ויורד ב-6 מיליון שקל ב-2025. וכולה מה היה שם? 85 מיליון שקל. ואתם חושבים שה-85 מיליון שקל מימנו ספריות? אתם טועים.
פעם היה אצלי וילנאי, הייתי מנהל מתנ"ס, הפעלתי את הספרייה. הוא בא, אומר: איזו ספרייה מדהימה יש לך. אני כל כך גאה בממשלת ישראל. הוא היה שר התרבות. אמרתי לו: בוא אסביר לך את הגאווה שלך. הבניין הזה הוא של מונטריאול. היא תרמה אותו. העובדים האלה זה של העירייה והמתנ"ס. אתה לא מממן אף עובד. אז הוא אומר: מה אני מממן פה? אתה נותן לנו כמה עשרות אלפי שקלים בשנה לקנות כמה ספרים, ותאמין לי, אנחנו יודעים לקנות. כבשת הרש הקטנה הזאת זה כספי פעילות, זה לא כוח אדם, זה לא בניין, זה לא תחזוקה. זה רק לקנות כמה ספרים לספריות.
אני מודה לך שאתה מודה לי. אני מאמין שאתה נהנית לשמוע אותי. אני עדיין לא סיימתי.
השר מיקי זוהר נקלע למארב של האוצר, שהשאיר אותו נטול תקציבים, ועדיין טעה כשהביא את החוק הזה. ועדיין עכשיו צריך לעצור את זה, כי מה סיפרו לנו פה לפני כמה חודשים, שאנחנו נתמודד עם אתגרי התקציב של מדינת ישראל? כן, היינו בחוץ וביטחון, בוועדת התקציב.
שלום לך, דנינו. אני מודה גם לך שאתה מקשיב.
אחרי זה אמרנו: חסרים כמה מיליארדי שקל לעניינים האזרחיים והכלכליים. שמנו עוד כמה עשרות מיליארדי שקלים, נדיבות אין-סופית.
ואיפה אנחנו מקצצים – בספרייה, בהזדמנות שווה לפתוח את הדלת, באופקים. דנינו, תיקחו כסף – על זה אתה מודה לי? על החרפה הזאת?
אני לא יורד מכאן עד ששר התרבות מבטל את הגזרה הזאת.
אחכה לו עד שיבוא. שר התרבות צריך להית כאן להשיב לי על הדברים.
אני יורד משום כבודך, אבל זה ביזיון למדינת ישראל שמקצצים בספריות עירוניות, בכבשת הרש, בכספים קטנים של תקוות גדולות של ילדים בפריפריה.
488 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.