הצעת חוק הספריות הציבוריות, התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אם תקשיב עכשיו, זה יחסוך לך לפחות שני ספרים.

כן. אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, לפני כמה שעות שמעתי את ההודעה של הרמטכ"ל הרצי הלוי.

אני אצטט אותה כבר כאן, וחשוב לי לצטט אותה, כי לדעתי, היא משקפת את הבעיה הגדולה שאנחנו ניצבים בפניה היום. הרמטכ"ל הרצי הלוי סיכם את הפעולה ברפיח ואמר: "אנחנו עם הישגים גבוהים מאוד ברפיח". הוא פירט כמה וכמה הישגים, והוא סיים: "אנחנו בפירוש מתקרבים לנקודה שאנחנו אומרים 'פירקנו את חטיבת רפיח'".

הדברים האלה רחוקים מהאמת, ממש ממש רחוקים מהאמת, וחבל מאוד ועצוב מאוד שהרמטכ"ל חוזר על הדברים הללו ועוד מפרסם אותם.

אמרתי את זה בכל פורום, וגם לראש הממשלה אמרתי את זה.

אלעזר, שנייה. בשתי הדקות שיש לי אני לא רוצה להיכנס לכל הנתונים. אני כן אומר שצה"ל פגע בעיקר – ומי שמכיר ומדבר פה עם כל חייל – במה שנקרא, ציר פילדלפי. אלו התשתיות שנפגעו. הרוב המוחלט של מחבלי החמאס והפירים והאמל"ח ברפיח – הרוב המוחלט, המוחלט מאוד – לא נפגעו בכלל. ההישג היחיד הוא ההשתלטות על הגבול עם מצרים, לא פירוק ולא מיטוט.

אבל יותר חשוב מהנתונים, שאני לא רוצה להרחיב בהם, הוא הניתוח. אני רוצה להסביר לכם ולאזרחים את הפער – איך יכול להיות שהרמטכ"ל כל כך טועה? למה הניתוח שלו כל כך שגוי? למה הוא חושב שפירקנו ולא פירקנו? איפה ה-catch? ה-catch הוא זה: מה שהרמטכ"ל מחשיב כמרחב ההחזקה של האויב – כלומר, מה שהרמטכ"ל מחשיב כמקום שבו האויב מחזיק את הנכסים שלו, את הנכסים הצבאיים שלו – הוא לא מרחב ההחזקה האמיתי של החמאס. כלומר הנכסים הצבאיים של החמאס זה לא המפקדה התת-קרקעית שהמטכ"ל מתגאה שהוא הרס, זה לא המחסן שנמצא באיזה מקום. זה לא מרחב ההחזקה, זה לא הנכסים שלהם. זה לא הנכס המרכזי של החמאס. מה הנכס הצבאי המרכזי של החמאס היום ברצועת עזה? בית הספר, מאיר, בית החולים, כלומר המרחב האזרחי הוא מרחב ההחזקה. שם הנכסים, שם הכול. כי מה קורה שם? מה קורה בבית הספר?

לצערי הרב, הוא לא יודע. ולמה הוא לא יודע? כי מבחינת הרמטכ"ל, ולא רק הרמטכ"ל, גם ראש אגף מבצעים, זה לא במושגים שלהם בכלל, אלעזר. זה לומר, איך זה יכול להיות? זה אזרחי. איך יכול להיות שאזרחי זה צבאי? לא יכול להיות. הם עושים את הדיכוטומיה הזאת מהיום הראשון.

מה קורה בבית הספר? בבית הספר – – –

אלעזר, שנייה. תקשיב, תאמין לי. הרי מה קרה איתכם?

שנייה. אתה יודע מה יקרה לאנשים כמוך, אלעזר?

אתה יודע מה יקרה לאנשים כמוך. נניח שאתם תצליחו ומישהו יזוז מהכיסא – אז מישהו יצא מהכיסא, ואתם תישארו עם כל המערכת הרקובה, שעולם המושגים שלה רקוב, שתפיסת הביטחון שלה לא רלוונטית, שלא מכירה את האויב, שלא מבינה מה זה להילחם בטרור. ועם כל זה כולנו נישאר. העיקר שפלוני יזוז.

אני רוצה לומר רגע עוד משפט: מה קורה בבית הספר? שם נמצאים הילדים. אני אומר לכם, ועכשיו אני מתאר לכם מה קורה ברפיח.

מה קורה ברפיח. הילדים והנשים עם הגלביות, עם הכול, הם סוכני המודיעין. הם הולכים ברחוב, והם רואים איפה הטנק. שם, בתוך החמולות, המסרים עוברים, לא איפה ש-8200 מאזינים. שם מחסני הנשק הגדולים, כמו שראינו בפיצוץ ברפיח, ושם צה"ל לא נוגע ולא שולט. המצב הזה שבו גם צה"ל לא שולט, אבל הוא גם אומר שהוא שולט – מבחינת חמאס הוא מצב אידיאלי, כיוון שהחמאס אומר: אני יכול לפעול בסבלנות, בדרך שלי. זה יכול להשתנות אם אנחנו נעבור מפשיטה לשליטה, ורק מי שישלוט באוכלוסייה יוכל להכריע ולנצח. תודה.