הצעת חוק הספריות הציבוריות, התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תראו מה זה. אין יותר בכאילו, אין יותר העמדת פנים. כבר לא מנסים אפילו להסתיר – מהמקפצה, ישירות. ואם כבר מעבירים חוק להארכת שירות במקביל לקידום חוק ההשתמטות, וכל זה תוך כדי מלחמה, למה לעצור שם? למה? למה בעצם?

בפתחו של הקיץ הגדול, בעיצומו של שבוע הספר, ממשלת ישראל מקצצת בתקציב הספריות הציבוריות. כנראה לא רוצים כאן ילדים משכילים. לא רוצים שמי שאין לו 90 שקלים לקנות עכשיו ספר בחנות, יוכל לזכות באפשרות לקרוא. הכי נוח שהילדים יהיו תקועים כל היום עם הראש במסך, ואם אפשר, שזה יהיה ערוץ 14, בעדיפות – בזמן שמשדרים את הפטריוטים עם ראש הממשלה, כי שם הכול נהדר, הכול נפלא. מצבנו לא יכול להיות טוב יותר, אבל מחר זה ישתפר – זה הכי טוב.

עם הספר כבר ויתר על הקריאה ועבר אל המציאות. החלפנו את הספר "אל תיגע בזמיר" בריאל פוליטיק של "אל תיגע בבן גביר"; במקום "אישה בורחת מבשורה" קיבלנו "חוקי מגזר מתחמק מגיוס"; "מאה שנים של בדידות" – out, "מאה שנים של בידוד מדיני" – in; את הספר של ד"ר סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" תחליף אזהרת המסע: "אם יוצאים מסתכנים במעצר על ידי בית הדין הבין-לאומי בהאג"; עזבו את טולקין ואת שר הטבעות, יש את ביבי וסמוטריץ', "שר המגזר".

ובכלל, במקום הספר הארוך של אשכול נבו "ארבעה בתים וגעגוע", אפשר להסתפק בספר הנכסים של הנתניהוז – ארבעה בתים; "החטא ועונשו מת", יחי "אחריות אין פירושה אשמה"; והעדכני ביותר, חם מהתנור, במקום "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז – "סיפור על עלטה והדחה" מאת שאול גולדשטיין. מי צריך ספרים כשהמציאות שלנו עולה על כל דמיון? איזו ממשלה ביזיון.