קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדה, אני מסתכל על חלק מהמנהיגות המנותקת. אני לא מאמין שכשהעם נמצא בכזה צער ואנחנו נמצאים בימים כאלה קשים, יכול שר כמו גולדקנופ להגיד את מה שהוא אמר – גלעד קריב, גלעד קריב: מה לממשלה הזאת, מה לנו ולמלחמה? מה לא בסדר פה? הכול בסדר. וראש הממשלה עומד באותו הערב מר ונמהר שבו העבירו את החוק ומחייך בחיוך זחוח – נדמה לי, מסתכל עליך.
אני משער שלא כולם אבלים, אבל יש מידה מסוימת במנהיגות שצריכה להשתתף בצער העם. עמית, אתה מכיר את מלחמת עמלק, אתה בוודאי מכיר את הדרשה הנחמדה הזאת. כך כתוב – טלי, תקשיבי: מצינו במשה רבינו, שציער עצמו – ציער, מהמילה צער – "שהיה מצער את עצמו עם הציבור שנאמר: וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. וכי לא היה למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה? אלא, כך אמר משה: הואיל וישראל שרויים בצער, אף אני אהיה עימהם בצער. וכל המצער את עצמו עם הציבור, זוכה ורואה בנחמות ציבור".
אפשר להתווכח פוליטית. אפשר. אתה בצד אחד, אני בצד השני, יושבים, מתווכחים, צועקים. אבל יש משהו שחובה על מנהיגי ציבור שכשהעם נמצא בצער – חציו של העם, רובו של העם, חלקו של העם – אתה חייב להבין לנפשם; אתה חייב לא להיות זחוח; אתה חייב לראות מה קורה סביבך. אתה חייב לא להגיד אמירות שמכעיסות.
נמצאות כאן משפחות של חטופים, נכנסות אלינו לחדרים, וכשאני אומר אלינו, גם לחדריכם, גם לחדרינו. אבל בחלקם מספרים סיפורים כיצד חלק – מזערי, אבל חלק, וחבל שהוא נמצא כאן – חלק מחברי הכנסת מטיחים בהם האשמות ואומרים להם: אתם נמצאים כאן, אתם רק מחרחרי ריב. אנחנו מנהיגים. העם או חלקו נמצא בצער, כל העם נמצא בצער. ראוי שאנחנו נהיה זהירים במילותינו. ואני מציע באמת, גם לגולדקנופ: צא ולמד מה קורהף כדי שלא תשב על כסת ועל כר מדושן ותלמד ממשה רבנו: כשהעם נמצא בצער, הוא מצער עצמו עימם. תודה.
305 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.