קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת צבי סוכות, אתה מפנה אלינו אצבע ואומר שאנחנו עושים דחקות ודילים עם טיבי. אני רוצה להזכיר לך את השותף העיקרי של טיבי, למשל בחוק הגיוס – ראש הממשלה שלך. אז אולי קודם תעשה איזה יישור קו בקואליציה, ואז תדבר איתי. כמי שרוצה לסגור איתם דילים על חוק גיוס, אל תבוא ותטיף לנו מוסר – זה פעם אחת. פעם שנייה – אני רוצה לדבר על חוק האקלים, או יותר נכון על השרה להגנת הסביבה.
השרה, שהאקלים ממך והלאה – ולמה אני רוצה לומר את זה? קודם כול, כל מה שקרה בשנה וחצי האחרונות במסגרת משרדך זה צמצום טוטלי של הגנת הסביבה בכל נושא. כשאת באה ומציגה את חוק האקלים – היום בוועדת הכספים של הכנסת רוצים לצמצם ולהעלות מיסים על רכבים חשמליים, על רפורמה שאת היית אמורה להוביל, להגיע ראשונה לוועדה ולהגיד: זה לא יהיה תחת משרתי, לא יהיה תחת הכהונה שלי, לא יעלו את המיסים על רכבים חשמליים, ויוסיפו עוד אגרות תנועה ומס נסועה וכו' וכו'.
אבל אז אמרתי לעצמי, בעודי יושב בוועדת הכספים: למה בכלל אני עדיין מצפה? את השרה שקיבלת את תפקידך בעסקת השוחד פה במדרגות הכנסת – איך הייתי? הייתי טובה? עשיתי את העבודה כמו שצריך? את פירקת ממשלה ואמרת: איני יכולה עוד. על מה? על שהכניסו חמץ, הכניסו פיתה לבית חולים, את פירקת ממשלה. על פיתה לבית חולים אמרת: איני יכולה עוד. איני יכולה עוד – פירקה ממשלה. ואז השאלה שלך במדרגות הכנסת. היום שר המשפטים, אז המוציא לפועל של מיטוט הממשלה על פיתה בבית חולים – שאלת אותו אם היית טובה. אז אני רוצה להגיד לך את המציאות, ולראות אם היית טובה, כי הממשלה שאת עזרת להקים פירקה לנו את המדינה בכל שלב מהחיים שלה.
בשבוע הראשון אתם שמתם למטרה לפרק את המדינה ברפורמה משפטית. פירקתם את כל החברה שלנו. הבאתם עלינו את האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל, שהוקמה על never again – עשיתם בדיוק את זה. לא מספיק שעשיתם את זה, אתם לא מספיק אמיצים לבוא ולהגיד: אנחנו אחראים, ואתם צריכים להחזיר את החטופות והחטופים. במקום זה מגיעים לפה חצי שנה, נואמים לנו כל פעם. ואני כחבר כנסת יושב ומתבייש שמגיעות משפחות שאני לא יכול להסתכל להן בעיניים, כי אני לא יכול לעשות כלום. כל מה שאני רוצה זה לצעוק עליכם שתקומו מהישיבות, תשביתו את הכנסת, ותגידו לממשלה שלכם שעד פה, החטופים מעל הכול. אתם לא מבינים את זה. איך אתם לא מבינים את זה? אתם לא עושים כלום. מילא הייתם עושים גם בצד השני – אתם לא מחסלים את חמאס. אתם צמצמתם את הכוח הצבאי שלנו. זה בדיוק העניין. אתם לא לוחצים עד הסוף. אתם נסוגים, ואז מתבכיינים על זה שאנחנו לא נותנים לנצח.
משפט אחרון באמת. עצם המחאה שלהם היא הבעיה. אתם הבעיה – הם הפתרון. להם אנחנו צריכים לעזור.
449 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.