קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות החטופים היקרות, ככל שעוברים הימים במלחמה העיקשת על הבית שלנו, ככה הכאב יותר קשה. בימים האחרונים יש תחושת מועקה לא פשוטה.
אנחנו נמצאים לפני הימים הנוראים של העם היהודי בארץ ישראל: יום הזיכרון לשואה, שממנה קמנו כעם וחזרנו מהגולה לביתנו בארץ ישראל; נמשיך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, כדי שלרגע לא נשכח את הכאב וההקרבה שלנו כעם כדי לחיות כאן, במדינה היחידה שיש לנו. אני באמת חושש מהימים האלה שבאים עלינו אחרי השנה הכי קשה שעברנו מאז קום המדינה, שנה קשה שעברנו כיהודים וכישראלים. בשנה החולפת ידענו ימי זיכרון שהכפישו את הנופלים, שזלזלו במעמד, ואני באמת מפחד שנגיע לימים האלה והתמונות לא ישתנו. אני מפחד שככל שעובר הזמן אנחנו שוכחים, וחלילה נשכח את הכוח שלנו כעם אחד.
ישנו חוט שמקשר בין כולנו – בין ימנים לבין שמאלנים, בין דתיים לבין חילונים, בין אשכנזים לבין ספרדים. כולנו ישראלים, ואסור לנו לשכוח את זה. דווקא עכשיו אנחנו חייבים למצוא את המשותף ולא את המפריד. אני לא מתיימר לחנך אף אחד, אך אני כן פונה מכאן, מהמקום החשוב הזה ומהבמה החשובה הזו, בבקשה כנה ואמיתית שמגיעה באמת ובתמים מתוך תחושות שקורעות לי את הלב: כדי שנצליח לקום מהשברים, כדי שנצליח לאחות את הכאב העמוק, אנחנו חייבים להיות ביחד, חייבים להיות מאוחדים.
קחו למשל את התפילה היהודית, שמניינה דורש עשרה: למרות שכל אחד מאיתנו יכול להתפלל לבד, כאשר מתפללים יחד כוחה של תפילה רב יותר. מה הפשט? אנחנו יכולים שלא להסכים זה עם זה, אנחנו יכולים לחשוב אחרת זה מזה, אבל אסור לנו, אסור לנו לפרום את החוט שמקשר בין כולנו, החוט הזה שגורם לנו להיות עם סגולה, עם חזק, עם כוח שאין כמותו בעולם.
אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בעת הזו הכוח שלנו חייב להיות ביחד. צריך להפגין, צריך לומר בקול ברור את הדעות של כולנו, אבל צריך לכבד את החוקים ואת מרקם החיים המאוד-מאוד עדין שמאחד פה את כולנו. אני מאוד מקווה שממשלת ישראל תשכיל ותלמד גם מהתמונות של הימים האחרונים, שאחרי 7 באוקטובר הדברים צריכים להיראות אחרת. תודה רבה.
326 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.