קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אני רוצה לחזור להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה – עופר, דיברנו – כאשר אלבניה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית. יש מדינה אחת באירופה אז שהייתה מדינה אסלאמית, זו הייתה אלבניה, ויש מדינה אחת באירופה שהיהודים בה לא נפגעו על ידי הנאצים – אלבניה; נהפוך הוא, מספר היהודים באלבניה גדל.
נכון, הוסתרו. ולמה? כי המוסלמים של אלבניה הסתירו את היהודים במסגדים והעבירו אותם להרים ולכפרים.
אני אומר את זה כי יש תמונה קשה יותר מזה, במנותק מזה, של מאות מסגדים שנהרסים בעזה על יושביהם. זאת תמונה קשה, וזאת תמונה אכזרית של ההיסטוריה.
מכאן אני רוצה לדבר על החטופים, על החטופים שאתה מתנכל להם, על משפחות החטופים. יש רושם שאתם עוינים כלפי משפחות החטופים, אתם מתנכרים להן. אתם מתנגדים להסכם. יש סיעות שהצביעו בעד הסכם; יש סיעות שהחטופים לא מעניינים אותן. אני רואה איך אתם מתייחסים אליהן גם בוועדות, גם בכנסת, גם ברחוב, איך השרים מתייחסים אליהן, איך הפוליטיקאים. תגיד, איזה אטימות יש לכם? תתחשבו במשפחות האלה. אותם צריך להחזיר. תתמכו בהסכם. יש ראש ממשלה שעוין כלפיהם. הוא עוין כלפיהם. אני נפגשתי איתם יותר מביבי. אני נפגשתי עם המשפחות יותר מביבי נתניהו. איזו בושה.
184 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.