קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על איזשהו נושא חשוב, אבל לפני כן אני לא יכולה להתעלם, כמובן, מכן, המשפחות שיושבות כאן, ומהדיון שנערך אתמול בוועדה למעמד האישה. אני פה קרוב לשלוש שנים. מעולם לא הייתי בדיון כל כך קשה. ברור שאני לא העניין פה לרגע, אבל אף עין לא נשארה יבשה. כולם בכו לשמע העדויות; למראה שרון קוניו ומיה רגב מספרות על מה שעבר עליהן; מלשמוע את האימהות של כל החטופות, השומעות את העדויות האלה ומבינות מה קורה לבנות שלהן ברגעים אלה, בלי לדעת מה איתן, בלי לדעת מתי הן ישובו או אם הן ישובו בכלל. אי-אפשר לתאר. מאתמול כולנו עדיין בתחושות קשות.
מה שמטריד אותי הוא שלפחות לדעתי אם בדיון הזה היו חברי הקבינט, הם היו חותמים על עסקה היום, הם היו מקדמים עסקה היום. לא היה אפשר להישאר שם ולא להזדעזע מהעדויות שיש שם. אבל לצערי אף שר בממשלה – – –
טלי, טלי, תקשיבי. אני לא מנצלת את הכאב הזה, ותאמיני לי שאני מדברת במשורה – –
– – וכל דבר שאני מדברת עליו אני שוקלת אותו עשרים פעם. אם היית בדיון, אם היית נוכחת בדיון – היית מנסה – – –
אני רוצה שכל החטופים יחזרו מהר מהר, שיחזרו חיים, שיחזרו. רק שיחזרו.
והדבר הנוסף בכמה שניות שנותרו לי: השבוע נערך עוד דיון חשוב בנושא ביטוח לאומי. ביטוח לאומי מרימים דגל אדום כבר שנים רבות שעוד 20 שנה הקופה ריקה לגמרי. אין כסף בקופה של הביטוח הלאומי – לא קצבאות נכות, לא קצבאות זקנה, שום קצבה לא תוכל להיות משולמת. עכשיו, מ-2009 אנחנו רואים איזשהו מאזן שמשתנה. השנה זו השנה הראשונה שהקופה בגירעון של 8 מיליון. זה רק ילך ויגדל כל שנה. כל הכסף שהושם בצד – מדובר ב-246 מיליארד – עוד 20 שנה כולו מסתיים, ואף אחד לא עושה כלום כדי לטפל בזה היום. עוד 20 שנה לא יהיה כסף לשלם לאף אחד.
אז הינה, אני אומרת, דגל אדום מורם בפני אנשי המקצוע מהמשרדים, מהרווחה, מהביטחון, ואני מקווה שזה יטופל. תודה.
321 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.