קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם אני רוצה לנצל את זמן הדיבור הזה כדי להעלות על סדר-יומה של הכנסת את נושא תושבי הצפון, הן המפונים והן אלה שנשארו אי שם באזור לחימה כשמרכז החיים שלהם מושבת. זה אומר שאין חינוך כמו שצריך, אין מסחר, אין קופות חולים, אין בנקים, אין מרכז חיים. למה? כי קריית שמונה פונתה, והיא מרכז החיים של אותו אזור וכל האחרים נשארו שם תלויים בין שמים וארץ. במקומות שבהם יש מפונים ניתנים משאבים, מנסים לסייע. שם השאירו אותם כמו ילדים חורגים לאלוהים.
אבל גם בקרב המפונים, אדוני היושב-ראש, המציאות קשה מאוד ומורכבת. אנחנו מדברים על אנשים שנעקרו מביתם למשך חצי שנה, כשאין להם אופק, לא יודעים מתי הם יחזרו, אף אחד לא יודע לומר להם מתי סוף-סוף הם יוכלו לחזור לשגרה שלהם. ילדים נמצאים במציאות שהיא בלתי נסבלת, ואני לא מדברת על זה שהם כבר חוו תקופת קורונה וחוו משברים ועכשיו הם חווים שוב את המשבר הזה. פיצויים לא ניתנים בזמן, והכול ב-delay.
אני מוכרחה לומר לכם, ישבתי בממשלה עד לפני שבועיים. מראשית המלחמה אמרתי שאם אנחנו לא נדע לעשות את הדברים בצורה נכונה, אנחנו נאבד את הצפון. אמרתי את זה שבוע אחר שבוע בדיוני הממשלה. ככל שעבר הזמן אמרתי: אנחנו מתחילים לאבד את הצפון אם אנחנו לא נדע לעשות את הפעולות שנדרשות ולחבק את התושבים המפונים. והיום אני אומרת את מה שאמרתי כבר לפני חודש לממשלה: איבדנו את הצפון. פשוט איבדנו.
אתמול ראינו ברכה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאומר: בשעה טובה אושרו הפיצויים לחודשים ינואר-פברואר. אתם שומעים מה אני אומרת? אנחנו בחודש אפריל ורק עכשיו מאשרים את הפיצויים של חודשים ינואר-פברואר. תגידו לי, זאת עילה לברכה? זאת עילה להתנצלות בפני תושבי הצפון, שגם ככה נמצאים במציאות מורכבת. במקום לתת להם את הדברים מראש, אולי כדי להקל עליהם קצת, נותנים להם את הכול באיחור וב-delay של כל כך הרבה זמן. הם אלה שצריכים להיות בהמתנה? הם בהמתנה כי הם לא בבתים שלהם, והם מחכים שיגידו להם מתי הם יחזרו, והם בהמתנה כדי לקבל את הדברים הבסיסיים שמגיעים להם.
אז אני רוצה לומר לכם, חברים, אם הבית הזה לא יתחיל להפעיל את מלוא הלחץ והכוח שלו כדי שהממשלה תיתן לאותם תושבים מהצפון את המענים שנדרשים להם, מדינת ישראל תאבד את הצפון. אם אנחנו לא נחזק את חבל הארץ הזה, זה אומר שרצועת הביטחון שלנו, שיצרנו עכשיו, תהפוך את חיפה ואת היישובים המרוחקים יותר לגדר הגבול של מדינת ישראל. אני בטוחה שזה לא מה שאנחנו רוצים.
עוד משפט, ברשותך, אדוני היושב-ראש. מעבר למענים שאנחנו צריכים לתת היום לאותם תושבים מפונים, וגם אלה שלא מפונים ונמצאים שם באזור לחימה, אנחנו חייבים לוודא שבהקדם מאושרת תוכנית לחיזוק הצפון גם ביום שאחרי, אחרת האנשים שלנו פשוט לא יחזרו לשם. מדי חודש אמרו לי: בסוף החודש תהיה תוכנית, בסוף החודש תהיה תוכנית. אנחנו כבר בחודש אפריל ותוכנית אין. אני מקווה שהבית הזה יעשה את מה שצריך כדי שהדברים יקרו. תודה רבה.
461 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.