קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על נבחרת ישראל בג'ודו. אני מניח שכולכם ראיתם את האירועים שקרו ביפן לפני כמה ימים. הנבחרת יצאה למחנה אימונים ביפן כדי להתכונן לאולימפיאדה, ובחזרה מאחד האימונים תומכי חמאס – עשרות מפגינים, מאות מפגינים – ידעו שהם צריכים להגיע, הפגינו עם דגלים וחיכו להם. הדבר שחברי הנבחרת והמאמן אורן סמדג'ה עשו – לא היה להם דגל ישראל כדי להניף, להחזיר להם – עטפו את עצמם בחליפות עם דגלי ישראל ועמדו מולם בגבורה, נגד כל אותם המוחים האלה.
אדוני היושב-ראש, הדבר הזה מאוד חשוב, כי מעבר לעובדה שהם שמרו על איפוק מול אותם מפגינים, הם ממשיכים את הדבר המאוד-חשוב שיש לנו כאן במדינה שחמאס ניסה להרוג לנו ב-7 באוקטובר – התרבות שלנו; והתרבות שלנו טמונה גם בספורט. אנחנו חודשים ספורים לפני אולימפיאדת פריז, ואנחנו צריכים לדאוג שהספורטאים שלנו לא רק יחזרו עם מדליות על הצוואר – שהם יחזרו בריאים ושלמים.
שיהיו מאובטחים מספיק. אני שומע שיש כל מיני בעיות תקציב, בגלל שרוב התקציב הולך לסידורי אבטחה. אז זה אירוע אחד שמלמד אותנו שיש לנו ספורטאים מדהימים, שלא בורחים ויודעים לייצג את המדינה לא רק על המזרן – גם בחוץ. בחודשים האחרונים אני עובר ועוקב אחרי כל הספורטאים האולימפיים, הם עושים הסברה מדהימה, ואנשים בבית הזה צריכים ללמוד איך עושים הסברה. מאות אלפי עוקבים רואים את הסיפור האמיתי של מדינת ישראל, את הגבורה. אני רוצה להודות מכאן לחברי הנבחרת, שעמדו בשורה, שרו את התקווה ולא ברחו מהסיטואציה.
אדוני היושב-ראש, יושבות כאן משפחות החטופים והחטופות, ובאופן די אירוני, השקוף הזה מאפשר לנו לראות אתכם אבל אף אחד לא באמת יכול להבין מה אתם מרגישים. כמו שלפני שאתה הורה אתה לא יכול להרגיש מה זה להיות אבא, אנחנו לא יכולים להרגיש מה זה כשלוקחים לך את הילד. אני ממש מקווה שבימים הקרובים, כמה שיותר מהר, נראה את כל החטופים והחטופות חוזרים הביתה. אתם לא משפחות החטופים והחטופות; אנחנו משפחה אחת במדינה אחת, שצריכה לדאוג שכל אחד שנלקח מכאן לשבי יחזור ובמהרה. תודה רבה.
315 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.