קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבר'ה, זה לא נורא. הסיכום לא יהיה חצי שעה. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מאחל לך מזל טוב ובהצלחה בתפקיד. זאת פעם ראשונה. אני רואה אותו פעם ראשונה.
כן, שאני רואה אותו על כיסא סגן היושב-ראש. בשבילי זאת גאווה גדולה.
רבותיי, אני שומע אתכם כאן, והאמת היא, אני לא יודע איפה להתחיל ואיפה לגמור.
אז בואו, רק שנייה, אני אספר לכם מה קורה בשלושת השבועות האחרונים. אנחנו פותחים ערוצים – – –
אני אתן כמה נקודות, וגם אני אענה לך, חברת הכנסת שרון ניר.
אני לעולם לא משקר, ואומר רק את האמת. דרך אגב, מעולם לא הדלפתי שום דבר ואני עכשיו מזמין עיתונאי בכל עיתון בארץ שיתקשר אם מאז שאני נכנסתי לכנסת ועד היום דיברתי איתו פעם בטלפון, ביוזמתי, או דיווחתי לו על משהו. הינה, הם לא אוהבים אותי, עיתון הארץ, ערוץ 12, 13, 14 – כולכם. אני מרשה לכם לבוא ולומר – –
14 זה בסדר, אבל גם להם אני מרשה.
– – אם פעם אני התקשרתי עם עיתונאי או עיתונאי התקשר אליי ושוחחתי איתו על סוגיה כזאת או אחרת. אני, כשאני מדבר, אני מדבר בטלוויזיה. אני מדבר, מה שנקרא, לציבור; את מה שאני חושב. דרך אגב, אני גם אגיד לכם, אף פעם אף אחד לא דיבר איתי ולא אמר לי מה לומר וכן לומר. אתם יודעים את האמת, אצלנו בליכוד זה לא עובד כמו אצלכם. אצלכם, בדרך כלל, יש אישורים. מי שעובר את הקו לא נמצא. לפחות מה שאני רואה בשנים האחרונות. אבל אני רוצה לספר לכם מה קרה בשלושת השבועות האחרונים. בואו נתחיל מהגברת בן ארי, אני שומע היום את דנה וייס המהוללת, מאור הגולה, מבינה בביטחון – –
– – שאמרה לי, אתה מדבר עם הידיים – וראיתי, דרך אגב, את השנאה ואת הגזענות שלה בעיניים.
שנייה, אני גם יודע מאיפה זה בא.
היא אומרת: מה שהיה בקבינט לגבי הזמנת אמסלם וכו' וכו', יש חבות של נתניהו לאמסלם ולכן הוא שיבח אותו, וזה פוגע במדינה. אז בואו נעבור לעובדות: אני נכנסתי לממשלה באפריל. יכולתי להיכנס לפני כן, לקבל כל תפקיד שאני רוצה בממשלה – – –
שנייה, שירי, אל תפריע לי. אתם רוצים לדעת את האמת, בבקשה.
אני מדבר על מה שאני רוצה, שירי, ועדיין. אני לא צריך לקבל ממך אישור, לא מלפיד, לא מבן כספית, לא מדנה וייס אם להיות בקבינט או לא.
לא, יש חוק, אני לא צריך, דרך אגב, הציבור שלח אותי להיות בקבינט גם.
ודרך אגב, הציבור שלכם, מיצי הקיבה אוכלים אותו, אבל אמסלם דוד יושב בקבינט. ואני מצפצף על כל אלה שמזלזלים בזה – –
– – ועל כל הגזענים הקטנים האלה והעלובים.
שנייה, בגלל שזה בא משם. היו הרבה אנשים שהיו משקיפים בקבינט מימים ימימה, אף אחד לא שאל עליהם כלום. רק בא אמסלם, ובואו אני אספר לך מה קורה.
עכשיו אני אספר לך. אני, דרך אגב, כשנכנסתי, סיכמתי עם ראש הממשלה שאני חבר בקבינט. חבר. הוא בא לאחר מספר ימים ואמר לי: תשמע, דודי, יש אילוץ כזה או אחר. אמרתי לו: אני לא איש של כבוד, לא מעניין.
לא חשוב, זה לא משנה כרגע. שירי, אל תפריע כל הזמן כמו איזה נקר. תן לנו לדבר.
אני. בקיצור, בסוף הוא אמר לי: תשמע דודי, תהיה משקיף בקבינט. אמרתי לו: בסדר, לא מפריע.
מי שקובע מי יהיה משקיף בקבינט זה ראש הממשלה. דרך אגב, גם חברי הקבינט, ראש הממשלה קובע מי הם. גם לפיד קבע מי יהיה חברי הקבינט.
דקה, לכן השתתפתי בכל ישיבות הקבינט. אני חושב שאני השר היחיד שהשתתף בכל ישיבות הקבינט מאז אפריל.
שנייה. ראש הממשלה, דרך אגב, בסמכות החוקית שלו להזמין כל שר גם קבוע לקבינט.
לא. הוא יכול להזמין עוד חמישה שרים קבוע בכל ישיבת קבינט. כידוע לכם, לחברי הקבינט אין זכות הצבעה, אבל הם מביעים את עמדתם. אבל מה כאב לכם בבטן? אמסלם דוד שמביע את עמדתו.
בגלל שאתם התחרפנתם. אתם בדיוק מה שאני אומר כל השנים; ובשעת מלחמה – – –
תני לי לדבר, אל תפריעי לי. אני שמעתי אותך.
אני שמעתי אותך עם דברי ההבל שלך ושמעתי והסתכלתי אלייך, לא עניתי.
אני חייכתי, לא עניתי, יכולתי להפריע לך.
אני אומר את מה שאני אומר כדי שתביני איך זה עובד. ראש הממשלה במדינת ישראל וכל ראש ממשלה, סמכותו ולדעתי גם חובתו להזמין לקבינט את מי שהוא חושב שהוא רוצה לשמוע את עמדתו.
עכשיו, את יודעת לבד שכל החלטה עכשיו בממשלה שאני רוצה להביא, בוודאי בקבינט, למה שלא יתמכו בזה? זאת לא השאלה בכלל.
אז לכן אני אומר לך: אני מופיע בכל ישיבות הקבינט, על פי בקשה. אני לא נוסע ברחוב, נכנס פתאום לחדר, רואה את הרמטכ"ל, ואומר לו: תגיד, לאן אתה הולך? אומר לי, פה, איזה קבינט, אז אני אומר לו: אתה יודע מה, בוא אני איכנס איתך.
אבל אתם מתפוצצים מזה. שלושה ימים באולפנים – – –
שלושה ימים. לא מה קורה בעזה – שלושה ימים במלחמה. אבל עכשיו מה הם אומרים? אמסלם דוד, רומזים – –
– – אין לו כל כך הרבה שכל, אין לו כל כך הערות בקבינט – – –
שנייה. זה פוגע, איך היא אומרת? זה פוגע בביטחון של המדינה.
אתה מבין, אתה מבין איפה אנחנו חיים, מאיר? וזה לא ישתנה אצל אותם אנשים.
עכשיו אמשיך. דרך אגב שלושה ימים באולפנים, כאילו. עכשיו אנחנו נמצאים במאבק מול החיזבאללה, אנחנו צריכים לפרשן אותו – דוד אמסלם בקבינט, הלכו, בדקו. היום קיבלנו מהג'ינג'י שאלה: בכמה ישיבות הייתי בקבינט. דרך אגב, הם לא שאלו את זה לפני שלושה חודשים, לפני ארבעה חודשים, לפני חמישה חודשים. דרך אגב, אני מקווה שיום אחד הסטנוגרמות יצאו, וגם אתם תבינו מה התרומה שלי לדיונים בקבינט. הלוואי.
מה לספר, אני לא מספר שום דבר. אני לא מדליף כמו הבוס שלך.
נעבור לסיפור של הרמטכ"ל. גם שקר עלוב. עלוב. אנחנו בעצם סיכמנו – ראש הממשלה קבע שהדיון יהיה עד שעה 24:00 מלכתחילה. הגענו לדיון ב-23:45, השרה רגב אמרה לרמטכ"ל: עכשיו בחדשות אומרים, בחדשות – ניר דבורי – שאתה מקים ועדה לבדיקת 7 באוקטובר. אז אני – לא אגיד מה אחרים – אמרתי לו: אדוני הרמטכ"ל, ואני עומד על כך, אתה עכשיו עסוק בלחימה. סיכמנו מהיום הראשון. ביום הראשון שהתכנסנו, באותו 7 באוקטובר, אנחנו לא עוסקים בעבר, אנחנו מסתכלים קדימה. אני אומר לו את זה. ההחלטה הזאת תהרוס את הצבא.
למה? בגלל שאם אנחנו – הצבא חוקר את עצמו בכל יום בכל אירוע, זה התפקיד שלו, ומסיק מסקנות. 7 באוקטובר זה קריסת כל המערכת, ואתה לא מצפה עכשיו לבוא ולהתחיל לתחקר אלוף כזה, תת-אלוף, תצפיתנית וזה, מה היה. כל אחד מביא לו עורך דין. אנחנו עסוקים בלחימה.
זה מתבקש בשכל הישר. שום דבר שם לא טקטי, הכול קרס, ואת זה צריכים לבחון בעומק. כל דבר. אבל ברור לי מה יקרה. אני אומר לו: אני זוכר את מלחמת הגנרלים בצבא בעבר.
אני אומר כרגע, מאיר, שצריך לבדוק כל דבר ודבר עד הסוף. לגבי כולם.
לגבי כולם, כולל אני, מה היה בקבינט. הכול.
פעם בני גנץ קפץ – אני אומר לך, אף פעם לא ראיתי אותו משתולל ככה. ואנחנו מדברים על הרמטכ"ל. משתולל, קצף של אמסטל יצא לו מהפה, כמו שאומרים בגשש.
של אמסטל. כמעט יצאו לו העיניים מהחורים. קפץ כמעט על השולחן; דפק איזה עשר דקות, צרח. אני אומר לו: מה אתה צורח? מה אתה צורח? זו העמדה שלנו. שלי. אחרים לא הסכימו, אחרים כן.
שלי. שלי. אני לא יודע מה זה שלנו. אני אומר: אני, ואני מדבר רק בשם עצמי. וכל הסיפור הזה היה שבע-שמונה דקות. ב-24:00 הוא הגיע, נגמר הלו"ז של הישיבה והתפזרנו. מה אני רואה בבוקר? ארבעה ימים: תקפו את הרמטכ"ל אמסלם, בן גביר, מירי רגב. הכול שקרים. היחיד שיצא מהאיזון, והוא הזכיר לי את האוהדים של הפועל תל אביב בדרבי, זה היה גנץ.
שנייה. יגיד לך טרופר, אמרתי לו את זה בפנים בישיבת הממשלה האחרונה.
ומי הדליף? דרך אגב, אני תמיד שואל את עצמי מי הדליף. אז אני מסתכל, מי נהנה מההדלפה, למי יש אינטרס, מי תיאר את הסיטואציה השקרית? אז אני אומר לכם: בראש שלי זה הם הדליפו – טרופר, והשני, גנץ.
רק שנייה. בגלל שהם רצו להגחיך אותנו. ואני אגיד לך משהו – – –
זה מהכיוון שלהם. מהכיוון שלהם, בגלל שזה הסיפור שהיה, או בכיוון של האנשים האחרים שנמצאים במערכת הצבאית.
אני אומר שאני משער. הרי אני שואל את עצמי – אמרתי, אמרתי שאני משער. אני שואל את עצמי – בהדלפות, מי זה הנהנה? מי משקר כאן ומדליף באופן מגמתי? אני מסתכל.
אמרתי, אולי זה מישהו אחר. אבל אני משער, את יודעת.
שנייה. הצד של בני גנץ או הצד – אני מודיע לך – או צד אחר שיושב שם, מקצועי, שאסור לו לדבר.
בוא נתקדם. ואחרי זה אנחנו מגיעים – שבוע אחרי זה, ארבעה ימים אולפנים, ואחרי זה אנחנו מגיעים לישיבת קבינט. השרה מירי רגב הוציאה כזאת חבילת פופקורן, אחרי שבע שעות, לאכול. זה מקובל. דרך אגב, כמדומני גם העברתי לו את הפופקורן. אמיתי.
הוא אכל את הפופקורן, אני קצת. אתה יושב שבע שעות, אתה אוכל טיפה.
בכל האולפנים – מי אכל פופקורן, איזה סוג של פופקורן, איזה שמן שמו כדי לשים את הפופקורן, כמה מלח בפופקורן וכו' וכו'.
כשאני מסכם את הדברים האלה – – –
אני אסביר לך. אני אסביר לך. אני אסביר לך, שרון ניר, מה לא בסדר. אני אסביר לך.
אני מסביר לך. אני אסביר לך. בקבינט מתנהלים – דרך אגב, עוד לפני שהם הגיעו, ולא היו כל כך הרבה הדלפות, בוודאי לא על פופקורן, ניהלנו את הקבינט לפני כן, וישבנו בו בדיונים עמוקים מאוד, עמוקים ורציניים מאוד. כשיש איזה משהו אחרי שש, שבע שעות, כשמישהו שואל את הרמטכ"ל שאלה – חובתנו לשאול שאלות, מה השאלה פה?
עכשיו אני אגיד לך למה זה קורה. המדליפים רוצים לערער את הלגיטימיות הציבורית שלנו – מה שהם עושים כבר יותר משנה ברחובות. זה אותו גוש. אלה אותם אנשים. למה? הם רוצים לייצר תמונת מצב שמדובר בממשלה שלא יודעת לנהל כלום, אנשים דפ"רים. אבל אנחנו – – –
לכן אני מעיר על זה. דרך אגב, זו אופוזיציה בממשלה. היום הם גם לא הצביעו בעד התקציב. למה? בגלל שככה. הם גם נכנסו לממשלה בגלל שרצינו אחדות, לא כדי שהם יעזרו לרמטכ"ל או לשר הביטחון בלחימה.
התוצאה היא אחרת. התוצאה היא שמכפישים אותנו; מנסים להגחיך אותנו, בגלל שהם משחקים פוליטיקה נטו.
אני מסביר. לא הבנת, אני מסביר. לא לזה רצינו את ממשלת האחדות. יש עוד הרבה רמטכ"לים שאפשר להביא אותם להתייעץ איתם – אני גם חושב שהרמטכ"ל הוא דמות מקצועית מספיק טובה, הוא לא צריך עזר כנגדו; בוודאי שר הביטחון; בוודאי ראש הממשלה – אלא שרצינו לשדר אחדות לעם בגלל שאנחנו נמצאים בקטסטרופה, נמצאים בעת קשה.
אבל מה התוצאה, כשאני בוחן אותה היום – –
– – הם הולכים עם ומרגישים בלי, ולכן אני חושב שזה חוסר אחריות. למה? גם בפוליטיקה בסוף יש ציבור. זה מה שאני שואל את עצמי. עזוב עכשיו אותי. אתה רוצה עכשיו לגמד את ראש הממשלה נתניהו, את הקבינט שלו ואת בן גביר, את מי שאתה לא רוצה, אבל בסוף יש ציבור בחוץ. הוא חושב שזה מה שקורה בקבינט מבוקר עד לילה. אני אומר לך, שרון ניר, זה האינטרס שלהם. זה האינטרס של אלה שיושבים בקבינט ושל אנשי המקצוע – כולל בתוך הצבא – שהם נגד הממשלה.
אני אומר את העובדות. אני לא מתייחס כרגע למה שאני רוצה.
לכן אני אומר: בגדול יש לי תחושה מאוד קשה בדבר הזה. אמיתית. אני מרגיש שנעשה פה דבר שלא ייעשה. אני סבור, ותמיד סברתי, שלא מדליפים מאף פורום, אף פעם, גם לא בשיחה בין שני חברים, אבל על אחת כמה וכמה מהקבינט, ועל אחת כמה וכמה מקבינט המלחמה כשיש מלחמה. אבל זה לא קורה.
ולכן אני אומר: כשאני מסתכל על המטרות, אני מסתכל מה התוצאה ולמה עושים את זה, כפי שאמרתי, זה כדי לפגוע בממשלת ישראל ובימין ולהראות אותם כאנשים לא לגיטימיים לשלטון. איך אומר גיא פלג? נתניהו סכנה לביטחון. זה בן אדם שלא שירת בצה"ל – ואם שירת, אולי בגלי צה"ל. דרך אגב, כל אלה שאתם רואים באולפנים, 80% מהם או מעיתון במחנה או מגלי צה"ל.
אלה חוצפנים. ועוד מה? מנתחים את המלחמה וגם את השרים ואת כולם. אנשים שלא תרמו דבר למדינת ישראל, ככה, רק מנצלים את המדינה עד תומה מאז ילדותם. אני רואה אותם פותחים אולפנים. למה? יש להם רמקול. הם מנצלים את הרמקול: אנחנו נרעיל את המדינה.
כשאני פותח, אני כבר לא יכול לראות את הערוצים האלה. אצלי בבית כבר אין ערוצים 12, 13 ו-11. לא רואים אותם, אי-אפשר לראות.
לפחות שם אני מקבל את הנושא העובדתי. משהו.
לכן אני אומר, רבותיי, לאולפנים: אתם תמשיכו לעסוק בפופקורן, תמשיכו להתעסק – – –
דרך אגב, בשבוע הבא יכול להיות שאני אביא אגוזי. אני נותן לכם עוד סיבה לפתוח אולפנים.
אני אומר לך, קושמרו: אתה ודנה ויס תבוא ביום שבת, ביום שיש בערב, עם חליפת טוקסידו, למה אני כנראה אביא איתי איזה אגוזי קטן לאכול בקבינט. אז כבר אני אומר לך מראש, אתה יכול כבר להתחיל להפעיל את המערכת.
חצופים. אנשים שמרעילים מדינה שלמה.
מי אני? זו השאלה, את רואה? זאת את, איך קוראים לך, איך קוראים לך? לא זוכר. זו החוצפה שלך ושל החברים שלך – מי אני שאהיה שם.
אני לא צריך ממך אישור. לא ממנו, לא ממנו. זו בדיוק הנקודה, עלית עליה. מי אתה שם? מי אתה בכלל?
הבנת? בוודאי, את חלק – דרך אגב, את נמצאת טבועה בתוך הביצה הזאת, ואת לא תצליחי להרים את הראש משם.
הבנת? אני לא יודע איך קוראים לך אפילו, ואת צורחת.
לכן אני אומר, מאיר, אני סוחב את המטען הזה איתי – – –
אני סוחב את המטען הזה איתי כבר כמה חודשים, מתחילת המלחמה.
אני שומע את הלפיד בהיפוכו, ואללה, אתה יודע, אני מת מצחוק. אמרתי, פעם אחת הייתי עושה דבר כזה – אני לא יכול לצאת מהבית, מהבושה. אני שומע את ההרעלות של כל התקשורת, של כל האופוזיציה כמעט. כמעט – יש אנשים הגונים יותר שמבינים את העניין.
ולכן אני בבטן שלי מרגיש שאני כבר מתפוצץ, זה לא הגיוני. זה לא הגיוני.
כן, לא הגיוני מה שקורה לנו במדינה בשעת מלחמה. ואני חושב שצריך לדבר על זה עכשיו. בגלל שאם לא, הגלגל הזה ילך ויתנפח – –
– – וזה בדיוק הדבר ההפוך שאנחנו צריכים לעשות. אבל מה לעשות, יש אופוזיציה לא אחראית, יש אנשים לא אחראיים.
רק שנייה. לפיד אומר: אני לא תוקף את הממשלה ביום הראשון – עוברים שלושה ימים, והוא התחיל להגיד: צריך עכשיו בחירות, להדיח את ראש הממשלה – – –
עזוב. לכן אני אומר, כל עוד אנחנו במלחמה, אנחנו חשבנו – ומעולם, דרך אגב, תבדוק – –
– – הליכוד מעולם לא העביר ביקורת על שום ממשלת שמאל כשהיא הייתה בלחימה. אף פעם.
אף פעם. אני אומר: כשהיינו בלחימה.
לכן אני אומר, חבר'ה, טלו קורה מעל עיניכם, הערוצים, אתם כבר לא רלוונטיים. זה לא משנה – לא גיא פלד, לא הגברת ויס וכל חבר מרעיכם. עם ישראל יודע מי אתם.
השר חילי טרופר מבקש להגיב, אבל זה יהיה אחרי ההצבעה.
חבריי חברי הכנסת, נעבור עתה להצבעה על הצעת חוק יום האחדות, התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נא לשבת. הצבעה.
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
ההצעה להעביר את הצעת חוק יום האחדות, התשפ"ד–2024 לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
2,525 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.