קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן האחרון אנחנו נחשפים לקמפיין של בכירי מערכת הביטחון לשעבר שבו הם קוראים לעם ישראל ללכת לבחירות בהקדם, וזאת תוך כדי המערכה, שגובה מאיתנו קורבנות ונפגעים רבים. האם הגיוני הדבר שנקיים מערכת בחירות תוך כדי מלחמה? הרי מה המשמעות של כל הנושא הזה? הפסד במלחמה, פרימת האחדות בתוכנו וסיכון של הסכמי השלום מול מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות.
אני רוצה לשאול את אותם בכירים שהנהיגו את הצבא ואת שירותי הביטחון: מה המניע שלכם? הרי טיפשים אתם לא. האם יש כאן מניע נסתר שאתם לא מספרים לנו? האם באמת אתם דואגים לציבור? האם אין כאן דפוס שחוזר על עצמו פעם אחר פעם אחר פעם? אין שום חשבון נפש שאתם עושים? כיצד אתם תורמים למאמץ המלחמתי ולאחדות העם? זה מה שאנחנו צריכים עכשיו, בחירות שיפרקו את העם? אולי יש כאן מניע אישי?
ניקח לדוגמה, מתוך אותם 170 חותמים – משה בוגי יעלון, שהיה עבורי לפחות דמות מוערכת, רמטכ"ל, שר ביטחון, אשר מרגע שהוצע לו תפקיד יוקרתי של שר חוץ במקום היותו שר הביטחון, כתוצאה מסיטואציה פוליטית מורכבת, שינה כביכול את תפיסת עולמו וזאת כנגד בן אדם אחד בלבד, ראש הממשלה נתניהו. האם העלבון הפוליטי, האגו שנפגע, האם זה שמוביל אותו, או דאגה לעתידה ולשלומה של מדינת ישראל? דוגמה נוספת, מתן וילנאי, יו"ר "מפקדים למען ביטחון ישראל". בשנת 1998 הוא היה המועמד הכמעט-ודאי לרמטכ"לות, אך מרגע שאיציק מרדכי בגיבוי של ראש הממשלה דאז נתניהו החליט למנות את שאול מופז לרמטכ"ל, הוא החל לתקוף את ראש הממשלה אישית, ואף השבוע אמר אמירה מקוממת כאשר הגדיר את 7 באוקטובר כ"טבח נתניהו". בושה וחרפה. מר וילנאי, גם אם היית מתמנה לרמטכ"ל זו הייתה ההגדרה שהיית משתמש בה? דוגמה אחרונה, כי הרשימה עוד ארוכה. אסף חפץ, מפכ"ל המשטרה לשעבר, שאף תמך בנתניהו בבחירות 2009, מתוך תקווה שאולי יתמנה לתפקיד או איזה שר בכיר, ובסוף לא מונה.
אז עם כל הכבוד לכל הלשעברים למיניהם, וגם לאלו שממלאים את האולפנים ומנסים לזרוע פירוד בינינו, אתם שוב טועים בהערכת העם הנפלא שלנו, שהוא מספיק חכם כדי להבין שאת דבריכם צריך לקחת, כפי שאתם אומרים, עם כמה גרגירים של מלח. מה שנדרש עכשיו הוא לחזק את החיילים ואת העם שלנו, לתת להם תקווה לקראת הניצחון במערכה. אנחנו חייבים לשמר את האחדות בינינו, זה צו השעה וזה הלקח המשמעותי מאירועי 7 באוקטובר.
369 מילים של אושר שקלים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.