קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי אזרחי ישראל, יום האחדות זה הנושא. "יחד ננצח" היא סיסמת המלחמה, אבל הפסדנו, אי-אפשר לנצח, אומרים בעיקר באולפנים מסוימים. בקושי 101 ימים עברו ואנחנו חוזרים לשיח תבוסתני נוראי, שחשבתי שנגמלנו ממנו ב-7 באוקטובר.
"הינה מוטלות גופותינו" כתב חיים גורי, לא על בארי וכפר עזה, לא על מסיבת הנובה; הדברים נכתבו על מחלקת הל"ה. היום, ה' בשבט, לפני 76 שנים בדיוק, 35 לוחמים של הפלמ"ח וההגנה בפיקודו של דני מס נפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. על קרב הגבורה כתב חיים גורי את המילים: "עשינו ככל שנוכל עד נפל האחרון ולא קם". הל"ה היו למיתוס של גבורה, גבורה שהביאה לתנופה ציונית. רוח ציונית שהיא כל כך הכרחית לחיינו כאן, לקיומנו כאן; רוח ציונית שלדאבוננו נסדקה עם השנים. סדיקה שהביאה לרפיון, לשיח של אי-אפשר לנצח את הטרור. שיח שהביא למפולת אחר מפולת: לאוסלו, לבריחה מלבנון, לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, להבלגה אחרי הבלגה. אז, במלחמת השחרור, הרוח הייתה איתנה. מלחמה שנפתחה על ידי האויב הערבי, 19 שנה לפני הכיבוש וכתגובה להצעה שארץ ישראל תחולק לשתי מדינות, לא השאירה לנו ברירות. מטרת האויב הייתה רצח עם ומה שנשאר מהעם היהודי שלוש שנים לאחר השואה.
רוח הגבורה היהודית גברה על האויב, אבל עם הזמן היא נשחקה. אולם המציאות לא השתנתה. האויב עדיין לא מקבל ישות יהודית, לא על סנטימטר רבוע אחד בארץ ישראל. גם חילול הגופות הברברי של לוחמי הל"ה עבר במסורת, והוא מפעם גם בדור החדש של שונאינו. הים אותו ים והברברים אותם ברברים. המציאות השתנתה רק באולפנים מסוימים ובמערכות עיתונים מסוימות. כעת, בשעת המלחמה, יש להוקיע את דברי התבוסה. לא ניתן לדברי החולשה לרפות את ידינו.
אנחנו שומעים את השיח. חבר הכנסת מאיר כהן, כל הזמן שומעים את השיח הזה: הפסדנו, אין לנו סיכוי לנצח.
אני אומר – אני הולך בין הלוחמים, חבר הכנסת מאיר כהן. אני הולך בעם, אני הולך בכל המקומות. אנחנו רואים שבעם הרוח לא השתנתה.
דני מס – והיום זה 76 שנים, אגב, גם העברי וגם הלועזי מתאחדים – ושאר החברים, אתם שמסתכלים עלינו שם מלמעלה, תהיו גאים.
השיר של חיים גורי מסתיים: "הינה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ואיננו נושמים / אך הרוח עזה בהרים ונושמת". ואכן, הרוח עזה. הרוח היהודית והזהות היהודית איתנות מאי פעם. את רוח התבוסה יש לעקור. אלה שניסו לבצע בנו רצח עם הובסו. כך יובסו גם הפעם, בעזרת השם.
368 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.