קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במציאות הביטחונית המורכבת שנקלענו אליה אזרחי ישראל כמהים למנהיגות, שתוביל אותנו להשגת המטרות של הלחימה, להשבת החטופים ולעתיד בטוח יותר. אך די להתבונן בקבינט ולהבין שלצערי אי-אפשר לסמוך על האוחזים במושכות.
כקצינה בכירה בצבא ידענו כולנו, אני וחבריי לשירות, שהקבינט המדיני-ביטחוני הוא קודש-הקודשים של מערכת הביטחון בעבור צה"ל ובעבור מוסד הרמטכ"ל. בשבועות האחרונים הקבינט הכל-כך חשוב הזה, דווקא בעת לחימה רב-חזיתית, הופך לקרקס בניצוחו של ראש הממשלה.
ראשית, הדבר שצורם לי יותר מכול הוא ההדלפות. מדובר באחד מההרכבים הסודיים ביותר במדינה, סודות גדולים נאמרים שם. למרבה הצער שרי הממשלה שלנו מעדיפים רווח פוליטי זול על פני ביטחון המדינה. האבסורד הגדול הוא שהמרוויחים הגדולים ביותר הם אויבי ישראל, שמחככים ידיים בעונג אל מול הפארסה של הקבינט. הדיסוננס בין גבורתם של הלוחמים בשטח לבין ההתנהלות המנותקת של הקבינט הוא בלתי נתפס – משקיות פופקורן, עובר למריבה למי מותר להכניס יועצים ולמי לא, והחמור ביותר: תקיפת הרמטכ"ל משל היה שק חבטות כדי לייצר כמה כותרות בתקשורת ורווח פוליטי זול. המתקפות חסרות השחר האלה, שמסווגות כשאלות תמימות, מספקות לאויבים שלנו דלק. האויבים שלנו לומדים כך על כמה ראשי המדינה שלנו לא מאמינים זה לזה, ועד כמה ההנהגה מפלגת ומשסעת אותנו. הם לא צריכים מודיעין; המדליפים מהקבינט נותנים להם מידע על מגש של כסף.
ככה לא מנהלים מלחמה. שמעתם פעם שיח כזה אצל האויבים שלנו? תנסו לאתר מידע דומה לגבי תהליך קבלת ההחלטות אצל האויב; תתאמצו ולא תצליחו. הם משחקים פוקר ואנחנו מנהלים קרקס. עצוב שבזמן שצה"ל נלחם בשבע חזיתות, נפתחה נגדו חזית שמינית, והיא הקבינט.
246 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.