קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, במדיניות כלכלית נורמלית במדינה נורמלית היו יושבים הוגי הדעות והמחליטים ומסתכלים על הצרכים – במיוחד שלא מזמן יצאו דוחות שמראים מה הצרכים באמת, במיוחד אם נדבר על הצד החברתי. אבל סליחה שאמרתי בהתחלה "במדיניות נורמלית", כי אנחנו לא נמצאים כנראה במקום הזה בכלל.
פשוט מאוד, השכל מתקשה לעכל ולקבל שדווקא את האנשים המוחלשים, שבמשך עשרות שנים דווקא הייתה להם נקודת אור קטנה כזאת – ניצוץ כזה שאפשר משהו; שהביא תוצאה, ושהראה שיש אפשרות לעוד דברים, שבסופו של יום לא רק מגזר אחד ייהנה מהם, אלא כלל המגזרים במדינת ישראל. וכן, אני מדברת על החברה הערבית; אני מדברת על הקיצוץ שנופל עכשיו על גבה. אני מקווה מאוד – והזמן עוד לא חלף – שיש אפשרות רק אם רוצים לשנות את הגזירה. יש אפשרות אחרת ויש אפשרות לחשיבה אחרת ויש אפשרות להתעשתות ולראות שאם טוב בתוך החברה הערבית, אז טוב לכלל החברה הישראלית.
החברה הערבית, שסובלת, בפער של לפחות שלוש שנים בתחום החינוך – והינה, שר החינוך הנמצא כאן – ודווקא בתחום הזה באים לקצץ. זה תחום שהוא כזה חיוני ובסיסי, שהוא מנבא עתיד, ולא רק מדבר על היום ועל מחר אלא על העתיד בכלליותו. הקיצוץ ברווחה, הקיצוץ בתקציבי הרשויות, אני אומרת לכם מהמקום הזה שהרשויות הערביות, אם הקיצוץ הזה באמת ייפול ויהיה – אפילו למעט מאוד שעד היום אפשר לתת שירות לתושבים, לאסוף את האשפה – גם זה לא יהיה.
אז אני באמת שואלת את עצמי אם במקרה עכשיו מדברים ומביאים הצעת חוק על יום האחדות. אני שואלת, ויש לי את התשובה הברורה. לי כבר ברור על מה מדברים ולמי מתכוונים כשאומרים "אחדות", כנראה; ה-20% בטוח שלא נמצאים שם. אבל אפשר אחרת. תודה.
268 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.