קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשבוע וחצי פורסמה בעיתון הארץ כתבה על כך שישראל היא אחת המדינות הנפלאות בתבל – וזה למרות שמדובר במדינה שנמצאת מאז הקמתה במלחמת עצמאות, ושכל הזמן נדמה לנו שאין מפולגים מאיתנו. העיתונאי שכתב את הכתבה מעיד על עצמו שבתור שמאלני חמצמץ המפגש עם הדברים היה בעבורו סוג של טיפול בהלם. הכתבה מספרת על ספר חדש שהוציאו שני יהודים מאמריקה בשם: הגניוס של ישראל, שהגיע לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. בספר מובאים נתונים רבים שמוכיחים את הטענה המרכזית. למשל, ישראל נמצאת במגמת שיפור תמידית מבחינת האושר של תושביה, מס' 4 בעולם; ישראל נמצאת במקום השני מהסוף בצריכת אלכוהול בקרב המדינות המפותחות. בעוד המערב שוקע בבדידות, תופעה שיש לה השלכות בריאותיות חמורות, בישראל ישנה דווקא ירידה משמעותית בתופעה. בעמק הסיליקון יש משבר בריאות נפש בקרב בני הנוער וזינוק גבוה בכמות ההתאבדויות, אבל בישראל לא רק שלא ידוע על תופעה שכזאת, אלא שהיא ניצבת בכבוד בסוף רשימת המדינות כשמודדים מוות מתוך ייאוש – כלומר מסמים, אלכוהול והתאבדויות.
אין צורך כמובן להזכיר את הנתון הידוע, שלפיו ישראל עוקפת בענק את כל המדינות המפותחות בכמות הלידות לאישה. בניגוד לכל העולם רמת השכלה גבוהה לא מובילה לילודה נמוכה – נתון שמעיד יותר מכל על האופטימיות של החברה היהודית, לעומת הייאוש שהעולם בכלל והמערב בפרט נתונים בו. ומהן הסיבות, לפי צמד החוקרים? המשפחתיות, שולחן השבת, הקשר עם הסבים והסבתות, השירות בצה"ל, שמחזק מאוד את החיבור למדינה ולקהילה, ועוד. אבל האם כל זה רלוונטי גם אחרי שמחת תורה תשפ"ד? לדבריהם, זה נכון כנראה אפילו יותר, לאור גילויי הסולידריות המופלאה, וההתאחדות של החברה בישראל.
אסיים במילותיו של ישי ריבו: "אני שייך לעם הכי עתיק בארכיון; / אני שייך לעם שלא הבין כל היסטוריון. אני שייך לעם; / אפילו הטבע מתחתיו. אני שייך לעם שֶׁים גדול נס מפניו. // אז מה נשתנה העם שלי מכל העמים, מכל העמים?/ שבכל העמים אליליהם לא רואים ולא שומעים; / והעם שאליו אני שייך, / השם הוא אלוקיו". ואסיים במילים של נעים זמירות ישראל: אשרי העם שככה לו אשרי העם שהשם אלוקיו. תודה.
325 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.