קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אולי פחות. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על החברה שלי, החברה הערבית בנגב, החברה הבדואית. היו לנו ציפיות גבוהות מהממשלה אחרי 7 באוקטובר, במיוחד אחרי שהחברה שלנו הייתה עם יותר אחריות והיו לה דברים שהיא עמדה בהם בצורה מאוד מכובדת וטובה יותר. אבל לצערי הרב אנחנו היום עדים להחלטות של הפקידים בנגב להרוס את הבתים של האזרחים שלנו, של האנשים שלנו, למרות כל הפניות שלנו לממשלה ולגורמים בממשלה לא להרוס את הבתים שלנו, של האזרחים, לפחות בתקופה הזאת, תקופת המלחמה, במיוחד באזורים שנמצאים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. לכן אנחנו גם פנינו הרבה – אני גם ממשיך ואמשיך לפנות לראש הממשלה נתניהו על מנת להורות לפקידי המקרקעין, רמ"י, בנגב, להפסיק לאלתר את חלוקת צווי הריסה לאזרחים. זה לא הזמן. אפשר לנהל את זה בשיח, בהידברות עם אנשים, לא דרך דחפורים והריסות. לכן הציפייה שלנו היא יותר מהממשלה.
מכובדי היושב-ראש, בנגב יש עשרות בתי ספר, מעל 1,000 תלמידים. דיברתי על זה לפני כמה דקות בנאום שלי מהצד. דיברתי על מחסור בכיתות לימוד, דיברתי גם על עלייה דרסטית בנרצחים בחברה הערבית בשנה שעברה. היה לכם אתגר, היה לממשלה אתגר להפחית את המספר הזה ולהביא להורדת מספר הנרצחים בחברה הערבית, אבל השר לביטחון לאומי לא עמד בזה והמספרים רק עלו ועלו. אנחנו רואים היום שהממשלה מקצצת בתקציבים של החברה הערבית של 550, תקאדום; החלטה לא נכונה, החלטה אומללה. החברה הערבית יכולה להיות מנוע צמיחה לכלל החברה הישראלית. ולכן הדרישה שלנו – לחשוב, לחשב מסלול מחדש ולקבל החלטות בהתאם לכלל אזרחי המדינה. תודה.
241 מילים של ואליד אלהואשלה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.