קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא נוהג לעשות את זה הרבה, אבל האמת שאחמד טיבי אמר משהו בעל טעם, וזה שבסוף, אם הממשלה לא תייצר מדיניות לגמילה מיידית של המשק הישראלי מעובדים פלסטינים, בסוף זה באמת מה שיקרה – ייכנסו לפה עובדים פלסטינים, וזה כבר התחיל לקרות.
אני רוצה לחזור לשורש הבעיה. כולנו מבינים שיש פה גם חלון הזדמנויות וגם חובה של ראש הממשלה לייצר מדיניות, וגם אם זה ייקח זמן וגם אם זה יהיה בהדרגה, המשק הישראלי לא יהיה תלוי יותר בפועלים פלסטינים. אתם צריכים להבין, מעבר לאלמנט הביטחוני, גם באלמנט הכלכלי, גם באלמנט של חוסן לאומי, להבין עד כמה מטורף זה לומר גם היום, אחרי 7 באוקטובר, שבמדינת ישראל המשק שלנו, ענף הבנייה, ענפים שלמים, חקלאות – כולם תלויים בפועלים פלסטינים.
לכל מי שאומר שזה ייפתר, המצב הביטחוני – נניח שהמלחמה תימשך פחות זמן, נניח שנדע ימים יציבים יותר, נניח; מה יקרה בתרחישים שמוגדרים היום כתרחישי קיצון, במירכאות, ויכולים להיות התרחיש של מחר? מה יקרה במידה שתהיה קריסה של הרשות הפלסטינית? האם גם אז נמשיך לפתוח את השערים, להסתמך על פועלים פלסטינים בשביל שאנחנו נוכל לקיים את הכלכלה שלנו? מה יקרה ביום שבו אבו מאזן יוחלף? מה יקרה בתרחיש תיאורטי, שיכול לקרות, של היפוך קנים? מה נעשה אז? מה יקרה בפעם הבאה שיהיה משבר ביטחוני? בואו ניקח את המשבר הבא. מה יקרה אם תהיה פה אינתיפאדה, ואם אנחנו נצטרך לסגור עכשיו לחצי שנה או לשנה את המעברים ולא לאפשר לפועלים פלסטינים להיכנס? באיזה מקום אנחנו נהיה, כאשר מעבר לצורך ביטחוני בוער ולאתגר ביטחוני עצום אנחנו נמצא את עצמנו גם באתגר כלכלי עצום?
זה חוסר אחריות של הממשלה הזו ושל העומד בראשה להעלים עין מהבעיה הבוערת הזאת. חייבים לגמול את המשק הישראלי מפועלים פלסטינים. מדינת ישראל כמדינה ריבונית גאה ועצמאית לא יכולה להרשות לעצמה שהמשפט: אנחנו לא יכולים להתקיים כלכלית בלי עובדים פלסטינים – ימשיך להיות אמת. לא יכולה. ואני אמשיך לעמוד פה ולהתריע נגד זה, כי אנחנו נמצאים פה במצב שכולנו מבינים איך הוא ייגמר. הלחץ יגבר, גם הלחץ ברשות יגבר וגם הלחץ של תעשיינים פה יגבר, ואז הממשלה תגיד: אין מה לעשות, חייבים להכניס אותם. הרי כבר הכריזו על פיילוט.
חייבים למצוא פתרונות, יש פתרונות, וכן, יש בעיות שהן מורכבות מספיק וחשובות מספיק שפשוט חייבים לתת עליהן את הדעת. מה שצריך זו מדיניות מוצהרת, עבודה בין-משרדית מתוקצבת, בגיבוי ובדרישה של ראש הממשלה, שבסופה, גם אם היא תהיה הדרגתית, המשק הישראלי לא יהיה תלוי יותר בפועלים פלסטינים, נקודה.
392 מילים של עידן רול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.