קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, דבר ראשון החוק הזה הוא חוק מצוין. הוא חוק שאני העליתי כבר בכנסת העשרים. אומנם מדברים הרבה על אחדות, אבל זה חוק מ-2014 – שלוש משפחותיהם של שלושת הנערים, יפרח, שער ופרנקל. ליוויתי גם אז את המשפחות. צריך להגיד וגם לתת קרדיט לניר ברקת, שהיה אז ראש עיריית ירושלים. יש כל שנה פרס של ירושלים לאחדות ישראל. האירוע כבר מתגלגל. אני מקווה שהחוק הזה יוסיף, אבל בעיקרון הוא כבר קיים ונמצא. כמובן שאנחנו נתמוך ונצביע בעד.
אומנם אנחנו עוסקים הרבה באחדות, אבל בסוף מי שהוביל את המהלך הזה של יום האחדות, אלו באמת שלוש המשפחות – אז היו חטופים, שכמובן רצחו אותם. מי חשב שנים אחרי זה כמה חטופים יהיו לנו.
אבל אני רוצה לנצל את זה שהשר המקשר, השר לשיתוף אזורי, השר – סליחה, אני לא זוכרת את כל התפקידים. אני מניחה שהוא שומע במקביל. מה פספסתי? מקשר, שיתוף פעולה אזורי. שמע, אתה יודע, כל כך הרבה תפקידים אצל איש אחד, איזו אישיות מתפרצת. מה חסר לי?
לא, אתה מקשר ושיתוף פעולה אזורי. יש עוד? אה, שר במשרד המשפטים, איך שכחתי. הדבר הכי חשוב. אני רוצה לשאול אותך, דודי, דודי שלנו, איך נהיית משקיף בקבינט? איך זה קרה? איזה הפלא ופלא? האם יכול להיות שעשו לך קיצור דרך לאור ההצטיינות שלך בתפקיד? אני חייבת להבין, כי הרי משקיף בקבינט צריך הצעת מחליטים – הציבור צריך לדעת שאתה משקיף בקבינט.
אתה יודע, בממשלה שלנו, שאתה תמיד אוהב כמובן לרדת עליה – בסדר, אני שמחה שאתה נהנה, שאני דואגת לך לבידור – נורא היה חשוב לכם מי משקיף; שלא יהיו יותר מדי משקיפים. מסתבר שאפשר לעשות דרך עקיפין אם קוראים לך דודי אמסלם.
תשמע, דודי, דודי: העם רוצה לדעת – הוא נהנה – איך נהיית משקיף בקבינט. איך זה קרה בלי אישור של הממשלה, בלי הצעת מחליטים. אגב, צריך לתת קרדיט לכתב מיכאל שמש מכאן 11, בכל זאת חשיפה חשובה. אתה יודע, הלוואי שהייתי יכולה לצחוק. אבל להיות משקיף בקבינט יש דרך בממשלה ובמדינה. זה שעשו לך קומבינה – צריך לומר את זה – – –
איך הציבור לא יודע? איך אין הצעת מחליטים? איך אין החלטת ממשלה למינוי שלך למשקיף? אני רוצה להגיד לך משהו. תראה, יכול להיות שהוא מביא אותך כדי שתשמש לו לפה, נתניהו? יכול להיות שהוא מביא אותך כדי שתצעק את הצעקות?
שנייה, שנייה. אתה צודק. יכול להיות שהוא מביא אותך כדי שתדבר בשמו? שתצעק על הרמטכ"ל בשמו? ואלכ, דודי, למה? למה? אני הרי אמרתי לך, אתה לא עובד אצלו, אתה עובד אצל הציבור. למה? למה?
מה קרה לאמסלם? מה קרה לאמסלם המזרחי הלוחם שלי? איך נהיית באמת? איך אתה עובד אצלו? אתה עובד אצל הציבור.
הציבור מינה אותך. לא יכול להיות שאתה משקיף בלי מינוי. אני מניחה שאתה תענה, אני מחכה לשמוע. הציבור רוצה לשמוע איך דודי שלנו נהיה משקיף בקבינט בלי שום תהליך של הממשלה. חוצפה. תודה, אדוני, תודה רבה לך.
468 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.