קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כותרת יפה: יום אחדות – אחדות, ביחד. אבל נראה לי שזה נשמע אחרת. כנראה שזה ביחד לאזרחים כן, ולאזרחים לא. כנראה שהאחדות שאתם מתכוונים אליה זה לחוד כשמדובר באוכלוסייה הערבית. אחרת, אי-אפשר להבין איך מדברים על אחדות ועל תקופה קשה זו ובאים לקצץ בתקציב המדינה.
יש תקציב רוחבי, ואפשר לקבל – מה שרוחבי חל על כל האוכלוסיות בזמן מלחמה, זה דבר שאפשר שכולם יקבלו. אבל מי יכול להסביר לי על איזו אחדות מדברים כשיש כסף ייחודי וייעודי לאוכלוסייה הערבית ובאים לקצץ 15% מתקציב שמיועד לאוכלוסייה הערבית? איזו אחדות יכולה להיות כאשר הפגיעה מכוונת ל-20% מהאוכלוסייה, ובאים ופוגעים בתקציב – שמיועד למה? הוא מיועד למערכת החינוך, למערכת הבריאות, מיועד לטפל בפשיעה בחברה הערבית – ובאים לקצץ. זו לא אחדות. אחדות זה שמתייחסים, גם בעת מלחמה, לכל האזרחים אותו דבר. אי-אפשר להסביר אחדות כאשר 100 ימים אחרי המלחמה עדיין כל בתי הספר בכפרים הלא-מוכרים הם ללא מיגון. אחדות – אי-אפשר להסביר אותה כשבעת זו, עת של מלחמה, עת של חירום, מינהל מקרקעי ישראל מחלק בנגב 200 צווי הריסה. זו לא אחדות, זו פגיעה מכוונת באוכלוסייה הערבית גם בעת מלחמה. אחדות היא גם לא לפגוע, ולא לראות את החקלאי הבדואי, הערבי, שונה מכל חקלאי בארץ. מגיע לו אותו דבר. כולנו רוצים אחדות. אבל צריכה להיות אחדות גם במילים, במעשים, במציאות, ובמדיניות. המדיניות שקיימת היום היא מדיניות שמובילים אותה גזענים בתוך הממשלה הזו, שמכוונים פגיעה ישירה באוכלוסייה הערבית. למדיניות הזו אנחנו נתנגד.
232 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.