קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, דיברתי אתמול עם ד"ר חליל שקאקי, שהוא סוקר דעת הקהל הנחשב ביותר בקרב העם הפלסטיני. שאלתי אותו על עמדת העם הפלסטיני כלפי השלום בשנות התשעים. הוא ענה לי: 85% מהפלסטינים תמכו באוסלו, בפתרון שתי המדינות ובפיוס היסטורי. הוא הוסיף: אחרי שנבחר נתניהו זה ירד ב-10%, אבל בשנת 1999 זה עלה שוב ל-85% תמיכה. זה לא היה אירוע משנת האפס, אלא זה היה אחרי האינתיפאדה הראשונה, אחרי המלחמה בלבנון, אחרי מלחמות עקובות מדם ואחרי הנכבה האיומה. למרות זאת, רוב מוחץ בקרב העם הפלסטיני תמך בפשרה היסטורית.
כבר אמרנו שאחרי היבחרות נתניהו זה ירד בכ-10%, ואנחנו רואים שנתניהו נבחר שוב ושוב ושוב ושוב, יותר מכל ראש ממשלה אחר במדינת ישראל, וזה השתקף גם, לצערי הרב, בסקרי דעת הקהל הפלסטינית – אחוז התמיכה ירד וירד וירד.
נתניהו הבטיח להיות מר ביטחון, ואנחנו רואים את התוצאה. הוא הבטיח להיות מר כלכלה, ואנחנו רואים את התוצאה. הוא הבטיח למחוק את הסוגיה הפלסטינית. אפילו לפני חודשיים וחצי הוא עמד באו"ם – היה נפוח, חייב לומר – ואמר שהפלסטינים מהווים 2% מהאומה הערבית. והינה אנחנו רואים את התוצאה: הסוגיה הפלסטינית על קדמת הבמה הבין-לאומית. כולם מדברים על רעיון שתי המדינות ועל החובה להקים מדינה פלסטינית. כמו שאמר פירוס: עוד ניצחון כזה ואבדנו.
זהו המצב אחרי המלחמה, שלא מימשו בה את המטרות הישראליות חוץ מהנקמה הברברית, להרוג אזרחים פלסטינים. היום יש 25,000 יתומים פלסטינים חדשים. על מה הם יחונכו? מישהו חושב על ילדים בני שנתיים, חמש ועשר שאיבדו את הוריהם? שלא לדבר על 9,000 ילדים פלסטינים הרוגים. אלו הן תוצאות המלחמה של לעד נחיה על חרבנו.
דיברתי על נתניהו ועל הימין, אבל אני גם רוצה לדבר אליכם. הצד הזה לא מדבר על השלום כבר 15 שנה, כבר 15 שנה נטש את הסוגיה של השלום. כשנכנסתם לממשלת נפתלי בנט ואילת שקד, היה כל כך שמח עם הממשלה שהעמיקה את הכיבוש, שעיבתה התנחלויות, שהרגה פלסטינים בגדה המערבית לא פחות מכל ממשלה אחרת של נתניהו. רק אנחנו עמדנו לבד ואמרנו שזוהי הסוגיה העיקרית.
במחאה נגד ההפיכה המשטרית נפגשתי עם מנהיגי המרכז-שמאל ואמרתי להם: תראו את הקשר בין הכיבוש לבין ההפיכה המשטרית. מאיפה מגיע בן גביר? מאיפה מגיע סמוטריץ'? מאיפה מגיע רוטמן? כולם מתנחלים. אמרו: זה לא העניין. לא רוצים לדבר על הכיבוש, רוצים לדבר בקטנה נגד הפגיעה בבית המשפט ודברים אחרים. אבל על הסוגיה העיקרית – לא. אנחנו עמדנו על המשמר וקישרנו בין שני הדברים, ואני רוצה להגיד לצד הזה: הינה המחאה, הרפורמה, ההפיכה המשטרית מתממשת היום נגד האזרחים הערבים. משתיקים אותם. בגדה הערבית – מה המתנחלים מעוללים בגדה המערבית.
הינה, מועצת חד"ש – הממשלה החליטה לאסור על חד"ש להקים את מועצתה, תנועה פוליטית שהשורשים שלה מלפני יותר מ-100 שנה. למה אסור לערוך את הישיבה הזו? למה לא שמעתי ממנהיגי האופוזיציה מילה אחת נגד ההחלטה הדיקטטורית הזו? ואנחנו בחד"ש, על אפם ועל חמתם, נקיים את הישיבה ביום שבת. על אפה וחמתה של המשטרה אנחנו מקימים את מועצת חד"ש, ממשיכים בדרכנו, שהיא הכי ערכית – למען השלום, השוויון, הדמוקרטיה והצדק החברתי. נמשיך בדרכנו.
אני לא מאבד תקווה. לפני כשבוע הייתי בפריז. עברתי ליד שער הניצחון. חשבתי לעצמי על הרייך השלישי, שעבר מתחת לשער הניצחון – מה לא עשה. ואני מתאר לעצמי שני צרפתים ב-underground, במחתרת, נגד הנאצים, אחד מספר לרעהו: בעוד שמונה שנים נקים שוק אירופי משותף עם גרמניה. זה לא רק מלחמת העולם השנייה, ולא רק הראשונה. גם ביסמרק כבש את צרפת וגם נפוליאון בונפרטה כבש את גרמניה, אבל בסוף הגיעו למשוואה. לא רק שוק אירופי משותף – גם מטבע משותף. זה לא כוס התה, אבל אין ספק שזה מראה.
האם הפלסטינים והישראלים באמת לא יכולים? ראינו את זה באוסלו. ראינו צעירים פלסטינים בגדה המערבית שיידו אבנים על החיילים – בתקופת אוסלו נופפו בעלה זית ותמכו בשלום. זה אפשרי גם פה. "כי עוד נפשי דרור שואפת, / לא מכרתיה לעגל פז. / כי עוד אאמין גם באדם, / גם ברוחו, רוח עז." אני עוד מאמין ועוד יהיה שלום, והמפתח לשלום – הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', דבר שיביא ביטחון אסטרטגי ושלום לכולנו. תודה.
638 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.