קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הנשיא ביידן, אם דיברנו עליו, הוא אמר עוד דברים. הוא אמר שבמדינת ישראל קמה הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל. ואם דיברת על מישהי שעשתה בלוק ליהודי – שזה באמת מעשה פסול, זה מעשה פסול. למה לעשות בלוק ליהודי?
היא הייתה מחפשת ערבי שלא ממש מעורב והייתה עושה לו בלוק. אז זה בדיוק מה שהתכוון ביידן כשאמר שבישראל קיימת הממשלה הקיצונית ביותר מאז ומעולם, מאז שקמה מדינת ישראל. על בלוק, המשטרה של בן גביר, משטר בן גביר מגיע לבית חולים כדי לתחקר רופאה שעושה סטאז' על אמירה בעל פה בין שתי עמיתות ששתיהן אחיות. בגלל שסלדה מכל רצח באשר הוא, האחות הוזמנה לשימוע.
אז אדוני היושב-ראש, באמת ימים קשים מנשוא עוברים על כולם. האתגרים רבים ומאיימים, והמלחמה העקובה מדם גובה מאזרחי המדינה מחירים כבדים בכל תחומי החיים. בפתח דבריי אני רוצה להתייחס לממצאי סקר – אפרופו הרדיפות של המשטרה – לגבי סטודנטים בחברה הערבית בתקופת המלחמה. הסקר נערך על ידי עמותת קו משווה, שהיא עמותה שפועלת לחיזוק אקדמאים מהחברה הערבית. בסקר עולה תמונה מדאיגה במיוחד: 78% מהסטודנטים הערבים – הערבים אזרחי המדינה, שמישהו לא יתבלבל – 78% מהסטודנטים הערבים אזרחי המדינה העידו שהם אינם מרגישים בטוחים להביע את הדעות שלהם. אז למה שהרופאה תביע את הדעה שלה ותעשה בלוק לאיזשהו חבר יהודי? 56% העידו כי אינם מרגישים בטוחים לחזור ללימודים בקמפוסים. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, על נתונים מזעזעים – 56% אמרו שהם לא מרגישים בטוחים לחזור לקמפוסים; 50% מהסטודנטים העידו שהמוסד האקדמי שבו הם לומדים מתעלם, ולא מתחשב באתגרים ובתחושות שלהם בימי מלחמה; 66% מהסטודנטים הערבים אזרחי המדינה מרגישים שהמוסדות האקדמיים שבהם הם לומדים מפלים ביחס לטובת יהודים במהלך תקופת המלחמה; 7% מהסטודנטים, היושב-ראש, השיבו כי הם מקפיאים או מפסיקים את לימודיהם.
נתונים אלה מזעזעים ומדאיגים מאוד, כמובן, והם מחייבים נקיטת צעדים מיידיים לחיזוק הביטחון האישי. לא צריך להגיע לבית חולים כדי לתחקר רופאה על זה שעשתה בלוק למישהו, ולא צריך להגיע לבית באמצע הלילה כדי לעצור צעיר שכתב משהו שמישהו הבין אותו לא נכון. צריך לחזק את הביטחון האישי של הסטודנטים ולהסיר קריטריונים מפלים וגזעניים המופעלים נגדם.
כבוד היושב-ראש, מאז 7 באוקטובר האוכלוסייה הערבית סבלה וסובלת רבות, אפרופו הדברים שדיברנו עליהם עכשיו – מצד אחד, בשל מדיניות רדיפה עוינת של גורמים קיצוניים שעומדים בראש משרדים בכירים בממשלה המטורללת הזאת, שביידן אמר עליה שהיא הקיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל; מנגד – ממחיר הדמים ששילמה החברה הערבית הבדואית בנגב. בכל פעם שמופעלת אזעקה או מופעלות אזעקות, האזרחים הערבים נכנסים לתחושה של פחד ואימה. בהיעדר מקלטים ומיגוניות, אין להם שום מקום שיגן עליהם מפני הטילים. חברי לסיעת רע"מ חבר הכנסת ואליד אלהואשלה פעל ופועל רבות מאז 7 באוקטובר מול כל משרדי הממשלה, כולל משרד ראש הממשלה, כדי להבטיח מיגוניות לאזרחים הערבים ביישובים הבדואיים, במיוחד ביישובים הלא-מוכרים, אך לצערנו, ללא היענות וללא אכפתיות.
מתוך מציאות עגומה ומסוכנת זו אני מבקש לשאול, אדוני היושב-ראש: האם מגיע למשרדים מיותרים כמו של סטרוק ודומיה יותר ממה שמגיע לאזרח הערבי בכלל ולאזרח הערבי הבדואי בפרט? האם התקציבים למשרדים המיותרים שהתווספו כדי להקים קואליציה שהיא המסוכנת בתולדות המדינה חשובים יותר מחיי אדם? בזמן שאורית סטרוק וחבריה פועלים במרץ כדי לחלוב, לסחוט או לגנוב את המדינה, האזרח הערבי בנגב חיפש למצוא מיגונית מפני הטילים שנפלו בתוך היישובים או לא רחוק מהם, אך לא מצא. בעיני שרים בממשלה הזו ובעיני ראש הממשלה אזרח ערבי הוא חצי אזרח וילד ערבי הוא חצי ילד.
התקציב הזה והתוספות שעליהן אנו נצביע מתעלמים לחלוטין מהאזרחים הערבים במדינה; מתעלמים מהביטחון האישי המעורער של האזרחים והסטודנטים הערבים; מתעלמים מהביטחון הכלכלי של האזרחים שהם הנפגעים העיקריים מכל מה שמתרחש היום ונפגעים מהטיפול הרגשי – מהיעדר טיפול רגשי לילדים שחיים בסיוט ביישובים לא מוכרים ובכלל בכל החברה הערבית.
נוסף על כל אלה, האזרחים הערבים במדינה נתונים למשטר של רדיפה פוליטית והשתקה טוטלית של חופש הביטוי. אפרופו הרופאה, האחות ועשרות ומאות דוגמאות שהגיעו לכל אחד מאיתנו לגבי רדיפה וניסיון השתקה – חופש ביטוי לאזרחי ערבי היום לא קיים. האם מדינה שטוענת שהיא דמוקרטיה מרשה לעצמה למנוע חופש ביטוי? למשל, להגיד שיש לך עמדה עקרונית נגד מלחמה – למה זה מאיים על מישהו? למה זה מאיים על מישהו לומר שהחברה הערבית היא עקרונית נגד מלחמות? למה זה צריך לאיים על מישהו? למה זה מאיים על מישהו שכואבים את הכאב של כל הנופלים? כואבים את הכאב של הנופל בתוך ישראל וכואבים את הכאב של הנופלים בעזה. למה אסור להגיד את זה? למה זה מסכן מדינה?
אז במה שנתן לי היושב-ראש – תודה – אני רוצה להמשיך בעוד סוגיה שיש בה היבט של רדיפה וחנק, והיא חלוקת צווי הריסה נגד בתים בחברה הערבית.
בימים האחרונים קיבלו ביישוב ג'ת במשולש תשעה צווים כאלה נגד בתים שמיועדים להריסה. הבתים, היושב-ראש, נמצאים באזור שהוא בתהליך תכנון, וביישוב יש תוכנית כוללנית מאושרת. בחודשים הקרובים, יכול להיות במרץ – הוועדה המקומית תבעה אותם ויש ביניהם הליך משפטי. הוועדה המחוזית נטלה את הסמכויות ושלחה צווי הריסה. אנחנו כבר דיברנו, אתה היית כבר ביותר מדיון אחד על נושא תכנון ובנייה.
אדוני היושב-ראש, מצד אחד, המדינה לא תכננה, או שאפשרה לבלגן הבינוי הזה להתקיים בהעלמת עין, ומצד שני, במקום לתכנן ולהריץ תכנון ולהאיץ תכנון ולעשות את זה טוב עבור כולם, הם דווקא נהנים. כן, סמוטריץ' נהנה לשלוח צווי הריסה. הוא מופקד על אגף האכיפה. ועל כן אני אומר שמישהו צריך להבין שככה לא מתנהלת מדינה עם אזרחיה, אז במקום רדיפה – אולי להחליף עם תכנון. זה יהיה עדיף. תודה רבה.
859 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.