קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מי זה השר?
טוב. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מיותר לציין מה אני חושבת על התקציב הגרוע הזה. אני אחסוך לכם. דיברתי עליו מספיק בקריאה הראשונה, וגם דיברתי על השר הגרוע הזה. באמת קצרה היריעה.
אני רוצה היום לדבר דווקא – אני כל הזמן דיברתי על השר ועל החברים שלו. היום אני רוצה לדבר על החברות של בצלאל – חברותיו לסיעה, חברותיו לתפיסת העולם, חברותיו למגזר. נתחיל, כמובן, איך אפשר שלא, עם השרה למשימות יהודיות, הלא היא ה-BFF של בצלאל – Best Friend Forever, למי שלא יודע את התרגום – זו השרה סטרוק; החברה הכי טובה שלו, שהמנייה שלה השבוע הייתה קרובה להתפוצץ – תכף נדבר גם על ערך המנייה – חברתו שהיא בעצם, אם אפשר לומר, הצינור הבלתי-רשמי להעברת הכספים לחברים ולחברות.
השרה סטרוק, שרק בחודש יוני האחרון קראה כמובן לצמרת הביטחון – ראש השב"כ, המפכ"ל והרמטכ"ל – שהם כוח וגנר, ישבה השבוע באולפן והתייחסה לכיסים השמנים של קצינים במילואים. מה, מה, מה אמרת עכשיו, גברת? על מה את מדברת? מי אלה עם הכיסים השמנים? אני באמת לא יודעת. אני רואה אנשי מילואים שעוזבים את הבית, שעוזבים את העסקים שלהם, שמחרפים נפשם, שנהרגים בקרבות. יושבת השרה באולפן של חדשות ערוץ 12 ומדברת על כיסים מלאים. כשאנשי המילואים שלנו בגשם ובבוץ, היא יושבת באולפן המחומם ומרשה לעצמה לדבר עליהם. מיליונים תורמים פה לאנשי המילואים, אבל השרה סטרוק עסוקה בכסף לחברים ובכלל לחברות: מצידי שיגיע מסוק – הבנתי שעכשיו התחילו להכניס ציוד למילואימניקים – מצידי שיגיע מסוק ויפזר להם כסף.
השרה סטרוק, מה זה הדיבור הזה? איזה מין חוצפה זאת? אני לא מצפה מראש הממשלה שיפטר אותה, גם בכוח וגנר הוא לא פיטר, אבל קצת צניעות כשאת מדברת על אנשי המילואים. מילה אחת על המניה של סטרוק – אם הייתי מבינה במניות, הייתי משקיעה בזה: הייתה שווה 133 מיליון שקל, משם ל-343, 543, ואז אתם יודעים עם כמה כסף היא סיימה?
כן, שירי, יפה, תלמיד מצטיין – עם 766 מיליון שקל סיימה. איפה משקיעים במניה של אורית סטרוק? אל תדאגו, אנשי המילואים, כשאתם תסיימו את השירות, זהות יהודית תהיה לכם בטוח; עסק – אולי קצת פחות.
ואם כבר עוסקים בנשות המגזר, איך אפשר שלא להתעסק עם חברת הכנסת, הקפטנית שיצאה השבוע להפלגה, לצפות בחופי עזה, הלוא היא לימור סון הר מלך. לימור יצאה להפלגה כדי לבחון אופציות לנדל"ן כשתחזור ההתיישבות לגוש קטיף בעזה. תמונת הניצחון של לימור היא לא החזרת החטופים, היא גם לא מיטוט החמאס או שיקום העוטף, אלא שיקומה של ח'אן יונס, בכך שילדים יהודים ירוצו ברחובות. אולי כבר עכשיו כדאי שתלך לבדוק את מחירי הנדל"ן, כי הבנתי שכרגע הם ברצפה, והיא בטח תמצא שם אופציות נהדרות. שלא יהיה ספק, את חמאס צריך לחסל, כנראה שגם תהיה שם רצועה ביטחונית לכמה שנים, אבל מאיפה לזה ולמסקנה המופרכת שצריך יישובים בתוך הרצועה? מאיפה זה מגיע? מה זה הדבר הזה? תמונת ניצחון זה לראות את תושבי קריית שמונה ושדרות חוזרים הביתה – אלפי מפונים שגרים במלון, שאין להם עסק, שאין להם עבודה. היא שטה לחופי עזה לצפות באופציות של נדל"ן בח'אן יונס.
אבל איזה ציפיות יש לי מאישה שהגיעה השבוע לדיון בוועדה לביטחון לאומי – בשבוע שעבר, ביום ראשון, בדיון שהיינו בו יחד – כשכל מה שרצינו לבחון הוא שבאמת הנשק שאיתמר מחלק לא יגיע למשפחות שבהן יש בעיה של אלימות. זה מה שרצינו, לכך כינסנו את הוועדה. הגיעה הגברת לימון – סליחה, לימור, זה יצא לי בטעות – ונתנה נתון מעניין; היא אמרה: בעשר השנים האחרונות רק 11 נשים נרצחו מנשק חם. אז עזבו רגע את העשור, כי יש לי הרבה מה לומר על העשור, אבל מ-2019 ועד 2021, אדוני היושב-ראש, במשך שנתיים, נרצחו 32 נשים מנשק חם, שליש מהן באמצעות נשק שהוחזק ברישיון. לא רק שהיא הביאה את הנתון המעוות הזה כדי להצדיק את חלוקת הנשקים של איתמר – ראיתי שהיא גם עשתה על זה סרטון.
אני מציעה לחברי הכנסת, ובעיקר לחברות כנסת שגם יש להן אחריות, בכל מה שקשור במאבק באלימות נגד נשים, תביאו נתונים אמיתיים, אל תשקרו ואל תסלפו. לצערי, הנתונים מאוד קשים. וכל זה – למה היא הביאה את הנתון הזה? אני מזכירה, 251, והיא דיברה על 11 בעשור. איך אפשר להיות גם אישה וגם להביא נתונים כאלה מעוותים במאבק? זה מדהים אותי. וההתגייסות המטורפת הזאת, של לבוא ביום ראשון בבוקר – יום ראשון, אתם יודעים, זה יום כזה, חצי כוח – של כל חברי עוצמה יהודית בוועדה לביטחון לאומי, רק כדי לבדוק ששום דבר לא יפגע בחלוקה של איתמר כשהוא מחלק נשקים.
יש נתונים. אישה נרצחת – יודעים.
אה, אל תדאג, אני מייד מגיעה אליה, כי אל תשכח שאני עוסקת בנשות המגזר. טוב מאוד שהבאת אותי לשם, והזמן שלי קצר, אז אני אעבור למה ששירי אמר, כי איך אפשר שלא לדבר על האישה שאיתו, העזר כנגדו, הלוא היא איילה בן גביר. היא עוד לא החליטה אם היא אישה פרטית או שהיא אשתו של השר, היא לא החליטה – היא אמרה את זה השבוע בריאיון ב-103 לאודי סגל וענת דוידוב; היא עוד לא החליטה. הגב' איילה בן גביר, למי שפספס, ישבה ביום ראשון בין הקהל, ישבה וצפתה בדיון על חלוקת הנשקים של בעלה איתמר. היא ישבה וסרגה – אני לא רואה הרבה אנשים שמגיעים לוועדות וסורגים; מילא, אני לא מתעסקת במלאכה של אדם – הגיעה האישה וצפתה בכל חברי עוצמה יהודית, לבדוק מה הם עושים. אני ראיתי את זה – לא העלבתי אותה, לא ביישתי אותה, ובערב כתבתי על זה ציוץ. אמרתי: איך יכול להיות שאשת שר יושבת בדיון כזה? האם זה פיקוח – מי שקרא את הציוץ, לא דיברתי לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. עלתה הגברת בתחנת הרדיו ואמרה: אני ישבתי שם, רציתי לדבר – כאילו אני אחראית לוועדה; צביקה פוגל אחראי לוועדה – ומירב בן ארי לא סתמה את הפה כל הדיון.
עכשיו, עזבו אותי רגע; עזבו גם איך היא מדברת על חברת כנסת – אני שמה את הכול בצד. אני כבר לא יכולה עם מסכת השקרים הזאת, שעולה אשת השר ואומרת: איתמר בסך הכול רצה שלוחמת מג"ב תוכל להגן על ביתה. בואי, אין לך שום קשר לזה שיש לוחמות מג"ב. להפך, אם זה היה תלוי בך, היא כנראה הייתה עושה שירות לאומי. מה בסך הכול איתמר עשה? הוא העביר מ-07 ל-03. לא, איתמר שלך דרס את האגף לרישוי כלי ירייה. התפטר מנהל האגף. פתחת חמ"לים קטנים, נתת לבת שירות לעשות ריאיון פרונטלי. לא, הוא לא הוריד מ-07 ל-03 – הוא גמר את האגף לרישוי כלי ירייה. וכשאת אומרת: הוא בסך הכול רצה שלוחמת מג"ב – יש לה נשק, היא מקבלת אותו מהצבא, את לא עושה לה טובה. גם אם זה היה תלוי בך, היא כנראה לא הייתה לוחמת מג"ב.
ומילה אחרונה, אדוני, אני יודעת שאני צריכה לסיים: לא אכפת לי – אכפת לי שמתירים קצת את האפשרות לחברי כנסת לדבר, כאילו הכול מותר, כאילו אפשר להגיד: מירב בן ארי לא סתמה את הפה כל הדיון. הכול אפשר. הכול אפשר. מה שמפריע לי זה השקרים, זה השקר. כשאת עולה לרדיו ואת מוציאה הודעה דרך דוברות השר, את לא אישה פרטית, את אשת שר; כשאת יושבת בוועדה ומשקיפה על חברי כנסת, את לא אישה פרטית, את אשת שר. ככזאת, יש לך אחריות.
רק התייחסתי לדיון. רק מילה אחרונה: זה לא נאום של מיזוגיניה; זה לא נאום של שנאת נשים – תאמינו לי, בזה אני מבינה. בדיוק דיברנו על זה, טלי ואני, על התקפות על נשים. זה לא נאום על זה. זה נאום על זה שנשים, במקום להיות שם למען נשים, מנצלות את המעמד שלהן בדיוק הפוך. תודה, אדוני.
1,195 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.