קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, תראו, בתחילת הלחימה ראינו שבהיעדר ממשלה מתפקדת, קו הסיוע האזרחי בשיא תפארתו. אני באמת באמת קיוויתי שאולי, אולי, 7 באוקטובר – – –
אפרת, מי יודע מה יהיה? אני באמת קיוויתי, באמת קיוויתי שאחרי 7 באוקטובר משהו ישתנה, שהובהר לכם בצורה ברורה מה אמור להיות את סדר העדיפויות. אבל כבר שבועות אנחנו נוכחים לדעת שהראש שלכם עדיין טמון עמוק ב-6 באוקטובר, וקודם לכן בקונספציה פוליטית שהיא לא יותר מאנוכית. יצאתם בסיסמה של "ביחד נצח". נשבעת לכם שרציתי ביחד לנצח, אבל אז אני רואה את סדר העדיפויות; אני רואה שבמקום שמי שבאמת צריך יקבל את הכסף, אתם עושים פוליטיקה.
אני אתן לכם דוגמה קטנה. אני מלווה את כפרי הנוער והפנימיות כבר שנים רבות. במה מדובר? במקומות שנותנים בית לנערים ונערות, ילדים וילדות, שההורים שלהם לא מסוגלים לטפל בהם מכל מיני סיבות, והם נותנים להם מסגרת חינוכית וקורת גג, משלמים את הוצאותיהם ודואגים לטיפוח שלהם. במקום להוסיף להם תקציב, לקחו מהם את מה שהובטח. היו אמורים לקבל 47 מיליון שקלים תוספת השנה הזו – לא, לא קיבלו. מה גילינו בתקציב? שבעת הזאת – רק לכפרי הנוער והפנימיות של המגזר החרדי. גם להם, גם להם צריך לתת; גם הם ילדים, גם להם יש זכויות, גם להם המדינה חבה, אבל לא רק להם. איפה ה"ביחד ננצח"? איפה לתת לכולם בצורה שווה? איך מדינה יכולה להתנהל בצורה כזאת שרק אחד יקבל, והשני יעמוד מנגד ויחכה שאולי תהיה אי פעם ממשלה שתדאג גם לו? אני לא חושבת שצריך לתת פחות למגזר אחד מאשר למגזר אחר. אני כן חושבת שכולם צריכים לקבל במידה שווה.
תגידו לי – עוד דוגמה. 7 באוקטובר מביא איתו, לצערנו, הרבה מאוד אתגרים נפשיים לניצולים, לחטופים שחזרו, למי שראה והיה עד. מי יממן את הדבר הזה? משרד הבריאות הביא תוכנית באמת צנועה, 2 מיליארד שקלים. עומד כאן שר האוצר המגזרי וזורק ככה: הינה, תראו, אני נותן להם מיליארד שקלים. מה? איפה המיליארד השני? וזה המינימום. עכשיו באמת, מה אנחנו מצפים שיקרה? איפה החוסן הלאומי שלנו, שלא יכול להתבטא רק בסיסמאות, רק ב"אחדות עכשיו"? האחדות צריכה להתבטא בסדר עדיפויות תקציבי. האחדות צריכה לבוא לא רק בפה אלא גם במעשים.
אני רוצה לפנות לכל חברי הבית הזה, לכל מי שאומר לעצמו כמוני ש"ביחד ננצח" צריך להיות באמת, כדי שנהיה ראויים לכל מי שחירף את נפשו עבורנו, מי שחי כאן, במדינה הזאת. אז אני קוראת להם, לכל אותם אנשים, שמאמינים באמירה הזאת: התקציב הזה לא משקף את הביחד. התקציב הזה הוא תקציב שמשדר שנותנים לסקטור אחד על חשבון הסקטור האחר. ככה אתם רוצים שיישמע אקורד הסיום של הממשלה הזאת? כל מי שירים את ידו בעד התקציב הרע הזה הוא שותף – –
– – הוא שותף לפשע. לא מאוחר לתקן את העוול. אזרחי ישראל נושאים עיניים אליכם – –
448 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.