קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל מהסוף. אתה, בנימין נתניהו, אתה אחראי, ואתה אשם בכל מה שקרה ב-7 באוקטובר. רק אתה, באופן בלעדי. לא תעזור לך מכונת הרעל, ולא יעזרו לך הבייס שלך והכת הביביסטית, שטיפחת בעשרות שנות שלטונך. אתה אשם ואתה תשלם.
לא רק בזה אתה אשם. גם בזה שאיראן היא מדינת סף גרעינית – גם בזה אתה האשם הבלעדי. בניגוד לדעת כולם, ומשיקולים פוליטיים בלבד, החרבת את היחסים שלנו עם ארצות הברית, ובשביל מה? בשביל שתוכל להגיד רגע לפני הבחירות שאתה לא מפחד מנשיא אמריקאי מכהן? מה קרה? גם יש הסכם וגם קרע בלתי נמנע שאת מחירו שילמנו ואנחנו עדיין משלמים. ואז הגיע טראמפ, ועוד פעם בחירות, ומה עשית? שכנעת נשיא אמריקאי לצאת מההסכם ללא חלופה. ומה קרה? יש לנו איראן, שהיא במרחק החלטה אם להחזיק נשק – כן או לא. ומה עשית בזמן שחלף חוץ מלדבר דברי רהב חסרי ביסוס? מה? כלום. והמזל של כולנו, של כל אזרחי המדינה הזאת, הוא שהייתה פה ממשלה לשנה וחצי שהבינה את הבְּרוֹך ותיקנה את המצריך תיקון. חבל שאני לא יכול להרחיב, כדי שכולם ידעו שאין שום קשר בין מה שאתה אומר לבין מה שאתה עושה. כלום. אפס.
ואז הגיע 7 באוקטובר, ומה קורה? אתה סוף-סוף, סוף-סוף, זוכה ליחס חם ואוהד מארצות הברית, ואנחנו כולנו, כל העם המופלא הזה, מתגייס למלחמה קשה וצודקת: חיילים נהרגים בקרב הקשה; מפקדי צה"ל מובילים את הכוחות בראש בגבורה מעוררת השתאות; אנשי מילואים כבר למעלה מחודשיים לא ראו את הבית; עשרות אלפי משפחות מחכות בפחד שמא ידפקו בדלת ויבשרו את הגרוע מכול. לא המשפחה שלך.
ואתה? מה אתה עושה? אתה מריח בחירות. ומה עושים כשיש בחירות? מתחזקים את הקואליציה בכל מחיר. על חשבון מי? על חשבון הציבור, על חשבון המילואימניקים, על חשבון העסקים, על חשבון החקלאים. כי אחרי הכול, מה יותר חשוב ממניעת נשירה מישיבות? חס וחלילה, הם עלולים לצאת לעבוד או ישמור השם הם עוד עלולים להתגייס. או לחזק זהות יהודית בקרב סטודנטים, להתיישב בערים מעורבות דווקא בשכונות הערביות – זה חשוב. והחיילים? ואנשי המילואים? הם יחכו.
בנוסף, והכי חמור, בפגיעה ישירה בביטחון של כולנו, שוב אותו הדבר: אני ורק אני אעמוד מול נשיא אמריקאי מכהן ואומר לו: מי אתה שתגיד לי מה צריך? אני אנהל איתך ויכוח תקשורתי, להראות לציבור שלי שאני חזק, לא פוחד, אפילו לא מהנשיא, מאותו נשיא שעמד לצידנו באופן מיידי וללא תנאים. אבל מה זה חשוב? יש בחירות, מלחמה – זה לא תירוץ להפסיק להיות פוליטיקאי ממולח, נוכל, שמטרת-העל להישאר בשלטון חשובה לו יותר מהמדינה והאזרחים שלה.
אז זהו, ביבי, זה נגמר. אתה והממשלה שלך צריכים לעוף לנו מהעיניים וכמה שיותר מהר, כי כל יום שבו אתם בשלטון מסכן את היכולת שלנו לנצח בעזה ולטפל בחיזבאללה. אתה והממשלה שלכם גם אחראים וגם אשמים. אתם לא ראויים. אתם לא ראויים ללוחמים וללוחמות, לאנשי המילואים – הקצינים עם הכיסים הגדולים, כדברי השותפה שלך אורית סטרוק.
בדבר אחד אתה צודק, ביבי: אתה לא בן-גוריון, שלדבריך, לא עמד בלחץ האמריקאי. לא לא, אתם לא דומים בכלום. הוא, בן-גוריון, בנה את המדינה; אתה, ביבי, מחריב את המדינה, הורס אותה, משחית אותה, מרקיב אותה, אתה והחבורה שתומכת בך, ולכן אתם צריכים לעזוב כמה שיותר מהר את הכיסאות שלכם ואת הממשלה, ושנחזור להיות עם חופשי בארצו. תודה.
514 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.