קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר – האסון הגדול ביותר אי פעם במדינת ישראל – ב-7 באוקטובר ראש הממשלה בנימין נתניהו ובממשלה שרים רבים, וממשלה שנשענת על 64 ח"כים. נתניהו, אתה חתום על 7 באוקטובר. מאז 7 באוקטובר אנחנו בטראומה קשה ונוראה: 1,200 נרצחים, 445 חיילי צה"ל, פצועים רבים, מפונים שהפכו לפליטים בארצם, יישובי קו עימות שפונו, 135 חטופים שהופקרו – הופקרו – ב-7 באוקטובר ועדיין לא חזרו לביתם; מלחמה קשה בכמה חזיתות; ציבור נפלא שמגויס ומתגייס, ובמקרים רבים מחליף ממשלה כושלת בהתנדבות אזרחית ראויה לכל שבח. "יחד ננצח" – סיסמה בכל צומת, בכל תשדיר.
היום אתם מביאים תקציב שלא משקף את המאמץ הלאומי, לא את ההזדהות, לא את החמלה, לא את הכאב ובוודאי לא את ה"ביחד ננצח". אמרתם שתצמצמו כספים קואליציוניים, ב-70%, אמרתם. שיקרת, נתניהו. שיקרתם כולכם. לא צמצמתם אף אחד מהמשרדים המיותרים, שבהם מתבזבזים מאות מיליוני שקלים על כיבודים ועל תפקידים. הביטוי "להיכנס מתחת לאלונקה" נהיה ציני, מנותק ושקרי. נשכבתם אתם על האלונקה, היום נשכבתם, היום תישכבו, ואתם אומרים: סחבו, סחבו אותנו אתם.
התקציב אינו תקציב של אחרי 7 באוקטובר, הוא תקציב של 6 באוקטובר, כאילו לא קרה דבר, כאילו לא הבנתם, כאילו לא הפנמתם. התקציב, במקום "יחד ננצח" הפך ל"יחד ניקח" – יחד ניקח כי אנחנו יכולים; תקציב של חלוקת שלל. שתי בועות נפרדות, לא מחוברות, מנוגדות: בועת הלחימה, שבה נמצאים הצבא, כוחות הביטחון, חברה אזרחית פעילה, תוססת, יוזמת, אכפתית; מצד שני בועה שביטויה נמצא כאן, בכנסת ובממשלה – בועה מנותקת, חסרת חמלה, חסרת אכפתיות וחסרת הזדהות, אך עם מנה גדושה של התקרבנות ובכיינות. תקציב מגזרי, שקרי, שבו כולנו נשלם את המחיר; בעצם לא באמת כולנו.
אחריות הממשלה וראש הממשלה היא לסמן כיוון, לסלול דרך. כל מלחמה, בוודאי המלחמה הזו, חייבת שיהיו לה יעדים מדיניים. המונח "היום שאחרי" מטעה. על מנת שהיום הזה יגיע, צריך לעבוד, לפעול שכך יקרה. מה יהיה בעזה? מה אנחנו רוצים שיהיה בעזה? מי דואג שמה שאנחנו רוצים אכן יקרה? מה לא? דיבורי רהב זה לא תוכנית. ממשלה שלא מסמנת יעדים מדיניים למלחמה, מועלת בתפקידה. אתם מועלים בתפקידכם. בנימין נתניהו, אתה מועל בתפקידך כראש ממשלה. זה לא בשל העובדה שאתם לא יודעים, כי הקולות נשמעים גם אצלכם; זה כי אתה, ראש הממשלה, לא רוצה. אתה לא רוצה כי אתה יודע שסימון כיוון וסימון דרך יקים עליך את הקיצוניים, שאתה – אתה – הכנסת לממשלה המופקרת שלך. הפחד המשתק מקיצוניים, מקיצוניים אלה ואחרים, גורם לתקציב מופקר בעת מלחמה ובמקביל מונע לעשות את הדבר שחובתך לעשות, והוא לסמן כיוון ודרך.
במקביל, בתוך מדינת ישראל קיימים חשש, פחד וחוסר ביטחון אישי כפי שלא היו מעולם. אתם אחראים לכך. מי שאחראי לביטחון האישי הוא סוכן כאוס מסוכן, שאתה נתת לו את הסמכות לעסוק בביטחון של כולנו. מה שהוא עושה מאז הוא לפרק את המשטרה, את שירות בתי הסוהר ואת המשרד לביטחון הפנים. אחד הדברים המסוכנים ביותר לחברה הוא פחד, ואותו מלבה שר מופקר, שמנסה להדליק בכל מקום, על מנת לייצר רווח פוליטי – כן, רק רווח פוליטי מעניין אותו מההתחלה ועד עתה. אבל הוא שר בממשלה שלך. הוא שר בממשלה שלכם. יש לכם אחריות. יש לכם אחריות, לכולכם.
במדינת ישראל, באווירת הפחד, החשש וחוסר הסדר, עולות מיליציות חמושות, ומערכת האכיפה לא מטפלת בהן ולא מפרקת אותן. רק למדינה יש מונופול על השימוש בכוח. מתחילים לראות סימני הפרטה מטרידים של ביטחון הציבור, חלקם תוך התנהגות עבריינית. השבוע פורסם בזמן אמת תחקיר של העיתונאית רוני זינגר בנושא התארגנויות אזרחיות, מיליציות. שתיים מהדמויות שהתראיינו – הכוכב הראשון הוא רפי קדושים מהרצליה, מועמד הליכוד, מועמד שלכם, שלך, אדוני ראש הממשלה, לראשות העיר; אליו עולים כל בכירי הליכוד לרגל, עולים כולם, כולל כולם, מועמד לראשות עיר, עבריין מורשע בעברו, שלדבריו השתקם. לכו ראו מה אומר בריאיון מול המצלמה. זו דמותו, זו הדמות שאליה אתם עולים לרגל. הוא מסביר מה הוא יעשה לכל מי שלא נראה לו. הוא יודע מה צריך לעשות לביטחון האישי של כולנו. עבריינים דואגים לביטחון האישי, ואתם מוחאים להם כפיים. או ישראל בן זקרי מחריש, תומך מוצהר של בן גביר. כל זה מול מצלמה. זה הביטחון? זה העתיד של כולנו? זה העתיד שהממשלה מארגנת לנו? וכל זאת אחרי הכישלון הנורא של 7 באוקטובר. כל-כולו על ראשך, נתניהו. כל-כולו על ראשכם.
התקציב אינו תקציב של מלחמה. יש בו כל כך הרבה סעיפים שאין קשר בינם לבין מלחמה. רק להתבונן בסעיפים של המשרד המיותר למשימות לאומיות, שתקציבו צמח תוך שבועיים-שלושה מ-133 מיליון שקלים ל-653 מיליון שקלים. זהו תקציב של "היום שאחרי", אבל לא "היום שאחרי" של כולנו – הוא תקציב פוליטי של "היום שאחרי" של הקואליציה המופקרת, המופרעת, המסוכנת, שהביאה על כולנו את האסון הזה.
זה תקציב שלא מייצר חיבור, לא מייצר סולידריות. איך ייצר אם מי שמכין אותו, מי שעושה אותו, הוא שר קיצוני לאומן? כן כן, לפחות ממה שראיתי מול עיניי בוועדה, גם שקרן. אותה קואליציה של ימין על מלא, שהיא כל-כולה טרלול על מלא, קואליציה קיצונית, לאומנית, מגזרית, שמתבכיינת על לקחו לי, שתו לי, משקרת בנתונים ולא מתפקדת בביצועים. זו קואליציה של כישלון ומחדל נורא של ראש ממשלה שעדיין בתמימותנו אנחנו מחכים לשמוע אותו אומר: אני אחראי. אין מה להמתין. הוא אחראי. מר ביטחון הוא מר כישלון. "חזק מול החמאס" – זוכרים את השלטים? כסיסמה ריקה. מתברר שהוא החלש ביותר שהיה אי פעם, גם מול חמאס. אפילו מול שריו הסוררים הוא לא מספיק חזק.
הטרגדיה של התקופה הזו – שאנחנו עם של גיבורים, של מתנדבים, של מקריבים, המובל על ידי קואליציה של שפנים. עוד כמה שעות אתם תצביעו, 64, בעד תקציב שהקשר בינו לבין האסון והכישלון של 7 באוקטובר קלוש. אין לי ציפייה שתעשו את המעשה הנכון. היו לכם כל כך הרבה הזדמנויות לעשות זאת; הייתה לכם שנה שלמה טרם האסון שאתם אחראים לו. אתם אמרתם: בחוזק ידינו; אתם אמרתם: ביטחון – תוך כדי ריסוק החברה בישראל, נתניהו בראשכם. אני שומע אתכם מדברים על הקונספציה, אבל דבר אחד אתם לא אומרים – שימין על מלא, טרלול על מלא, קיצונים מסוכנים בתוך הממשלה, זה קריסת קונספציה. אז לכו תצביעו כפי שהתרגלתם. אין לי ציפייה מכם.
959 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.