תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יום שבת, 7 באוקטובר, שעה 16:30, שיחה מבסיס כיסופים. ראם בטיטו, לוחם גולני מגדוד 51, התקשר לאימו דקלה, בני משפחה של אשתי. אני אנסה להקריא לכם עכשיו תמלול של חלק מהשיחה שהתקיימה ביניהם. אימא: ראם, איפה אתה? ראם: אני במוצב. אימא: יש איתך עוד חיילים? ראם: מה שנשאר. אימא: תקשיב, ראם, אתה צריך להתעשת על עצמך, אתה מכיר את תורת הלחימה יותר טוב מכולם. אתה התאמנת עם הסיירת ואתה מבין. אני איתך ואני סומכת עליך. אני קוראת תהילים ביחד עם סבא וסבתא, אנחנו מתפללים, אנחנו איתך. ראם: יש אלף לוחמי ג'יהאד של הכוחות המיוחדים שעברו רק את הקו של הפלוגה שלנו. אני אוהב אתכם ומתנצל אם פגעתי בכם. אימא: לא פגעת בנו והכול בסדר. אתה צריך להיות חזק, אתה מבין? אתה מקשיב לי, ראם? ראם: כן. אימא: תפעיל את כל החוכמה שלך, אתה חכם, אתה התכוננת כל החיים שלך למצב הזה. אתה זוכר מה אמרו עליך? שאתה אחד התלמידים הכי מוצלחים.
ראם: את לא מבינה מה קורה פה, אימא, יש פה דברים שאסור לראות. אימא: תמשיך לשמור על עצמך. אני אוהבת אותך וכולם אוהבים אותך. אתה צריך להאמין ולהאמין גם בעצמך. אתה יכול, אני יודעת מי אתה.
שיחה של חמש דקות ו-41 שניות. חמש דקות ו-41 שניות שיישארו לנצח. חמש דקות ו-41 שניות שקשה לתאר אותן. זה בלתי נתפס איך בתוך רגעי פחד ואימה משתקים צומחת גבורה עצומה – גבורה עצומה של הבן הלוחם הגיבור וגבורה עצומה של אימו, שמרימה את בנה בשעתו הקשה ביותר. ראם והצוות שלו נלחמו במשך שעות ארוכות לפני השיחה הזו, הם חיסלו מעל 35 מחבלים, חשופים, ולבד – ירו להם RPG על הרכב, הקשר נפל, הצוות נשאר כמעט ללא תחמושת ושתייה. התקבלה החלטה לחזור למוצב, כל כדור היה חייב להיות מדויק, התחמושת עמדה להיגמר. הם הצליחו לחזור למוצב, ושם ראו את גופות חבריהם השחוטים וההרוגים. זה הרגע שבו ראם התקשר לאימו. כ-40 דקות אחרי השיחה נהרגו ראם וחברו אורי שני מירי פצמ"ר על המוצב. הם נלחמו עד הסוף, עד הכדור האחרון, עד הרגע האחרון שיכלו.
ראם בטיטו נולד בשנת 2004 בעפולה ועבר בגיל שמונה לנתניה, ילד מחונן שהצטיין בכל מקום. במשך ארבע שנים שיחק כדורסל בקבוצות הצעירות של נתניה. בחטיבת הביניים למד רובוטיקה, ובהמשך עבר לתיכון הריאלי בחיפה – חמש יחידות באנגלית, מתמטיקה ופיזיקה, בממוצע שנתי של 97. עתיד מבטיח היה לו. הוא החל את שירותו הצבאי בקורס טיס. לאחר חצי שנה נפל ועבר לסיירת גולני. כשלושה שבועות לפני סיום המסלול – – –
כשלושה שבועות לפני סיום המסלול הבין כי לא יהיו הקצאות לקורס מ"כים, משמע הוא לא יוכל להגשים את חלומו לפקד, והחליט לעבור לגדודים גם במחיר של לוותר על הסיירת, וזה על מנת להגשים את ייעודו וחלומו לפיקוד. ראם רק בן 19 בנופלו. עתידו המבטיח נגדע, אבל בזכות גבורתו נוכל לחיות בארץ ישראל; בזכות גבורתו ילדים ישחקו פה; בזכות גבורתו עם ישראל ינצח; בזכות גבורתו ובזכות גבורת כל חיילי צה"ל שנפלו, מדינת ישראל תנצח. אשרי העם שאלו הם בניה, גיבורים אמיתיים.
דקלה, גידלת וחינכת ילד לתפארת. היית לוחמת ומגן עבורו כל חייו וכך גם בשיחת הפרידה. את היית העוגן שהוא רצה לשמוע רגע לפני הסוף. יהי זכרו ברוך.
505 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.