דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 117 · 20 בנובמבר 2023

הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023

אבי מעוז · נעם

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יהדות גרמניה לפני תשעים שנה הייתה אולי הסמל המובהק ביותר ליהודי החדש, זה שבמקרה הטוב הוא יהודי בביתו וגרמני בצאתו – גרמנים בני דת משה, סמל להתערות בתרבות הנאורה והמתקדמת, סמל לנטישת העבר, המסורת והזהות. שיא ההתבוללות. ודווקא שם צמחה האנטישמיות הכי מפלצתית. כשאנחנו מתבוללים, כשאנחנו שוכחים מי אנחנו ומה ייעודנו בעולם, האנושות באה ותובעת מאיתנו למלא את תפקידנו. הם לא יניחו לנו להיות מה שאנחנו לא. הם לא יעזבו אותנו עד שנמלא את ייעודנו. הקמנו מדינה, קראנו לה מקלט בטוח, וחשבנו שאם היא תהיה מדינה ככל המדינות יניחו לנו לנפשנו. אבל הם לא מניחים לנו לנפשנו. כאשר משתלטת עלינו תרבות פוסט-מודרנית, תרבות של טשטוש הזהות היהודית-לאומית, של התבוללות תרבותית, כאשר אנחנו שוכחים את זהותנו, מגיע מי שמטלטל אותנו ומזכיר לנו.

הנשמה שלנו קוראת לנו, היא רוצה להתגלות. אנחנו מוכרחים למלא את החיים בתוכן שמתאים לנו, להבין את ייעודנו להיות אור לעולם. כמו רצועת הביטחון הפיזית בצפון ובדרום שעליה מדברים – ושלו הייתה לנו, התמונה הביטחונית כיום הייתה אולי נראית אחרת – אנחנו חייבים גם רצועת ביטחון ערכית-זהותית שתיתן לנו חוסן לעמוד בהתמודדויות ובאתגרים.

אתמול פורסמו בערוץ 7 דברים שכתבה חברת הכנסת לשעבר ענת כנפו מסיעת יש עתיד, ואני רוצה לצטט מדבריה החשובים. כך היא כתבה: "שורש הפתרון לחוסן לאומי טמון בחיזוק הזהות הלאומית שלנו, וביסוס הקשר עם אתוס העוצמה היהודית והציונית שלנו". היא מבקרת את המגמה בשנים האחרונות לצמצם את לימודי ההיסטוריה, המורשת והתנ"ך בבתי הספר, שהתוצאה שלה, לדבריה, היא ניתוק רשת הביטחון של הזהות וערעור החוסן הנובע ממנה, ולדוגמה היא מביאה את המושג הרווח של מדינת כל אזרחיה, שמחליש את הזהות שלנו. עוד היא אומרת: "גישה של רב-תרבותיות איננה צריכה לבוא במחיר פגיעה בזהות היהודית". בסיום דבריה היא קוראת לשר החינוך לצאת בתוכנית של חיזוק הזהות הציונית והיהודית כחלק ממערך כולל לחיזוק החוסן הלאומי.

אדוני היושב-ראש, חיזוק הזהות הלאומית-יהודית זה בדיוק מה שרציתי לעשות ברשות לזהות לאומית יהודית שהקמתי, ושכרגע תקציביה הופנו לטובת המאמץ המלחמתי. אבל זה עוד יקרה, כי אין לנו שום ברירה אחרת. תודה.

322 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.