הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אהיה קצר, כי המאורעות היום מאוד זעזעו אותי אבל האמת היא שלא הפתיעו אותי. יש אנשים שאין לי ציפיות מהם. אני חושב שגם אתם יודעים וכולנו מכירים, גם קואליציה וגם אופוזיציה, את השר בן גביר. הכרנו אותו גם כשהיה חבר כנסת וגם כשהיה פעיל חברתי, וגם את פעילותו כשר לביטחון לאומי. הבעיה שלי היא לא בן גביר, כי בן גביר הוא בעיה שאנחנו מכירים ויודעים להתמודד איתה; הבעיה שלי היא שאין מישהו שעוצר את זה לפני. הרי לכולנו היה ברור וידוע – וראינו את סדרת ההבהרות הקבועה שיוצאת אחרי כל התבטאות שלו – שהחוק הזה לא מקודם, אין לו שום היתכנות, ושיש דיונים נוספים שצריך לעשות, אבל איכשהו נתנו לדיון הזה להתקיים. בעצם זה שנתנו לו להתקיים יצרנו את הבעיה, יצרנו את המסגרת לבעיה, כי לקחנו את איתמר בן גביר, ושמנו אותו בבמה.

מה שהשר גביר עושה בחודש וחצי האחרונים הוא להסתובב ממקום למקום, לייצר פוטו-אופים עם חלוקת נשקים, לעשות סלקציה מי מגיע לאותן תמונות – עוד נדבר על זה בהמשך – מי יקבל נשק, מי חס וחלילה יש מצב שהוא יגיד משהו שלא יהיה מתאים שחס וחלילה יצולם. ומה שקרה פה היום היה כי לא היה מישהו, החל מהממשלה והכנסת, שבא ואומר: ראשית, אין בכלל דיונים בהצעות חוק. אין דיונים בהצעות חוק. זה קרה לנו גם בהצעת חוק אחרת בוועדה לביטחון לאומי, שהיום עשתה דיונים בעלמא. אנחנו עושים דיונים בעלמא, כשאנחנו יודעים שאין חקיקה פרטית.

אז נתנו לו את הבמה, ומרגע שנתנו לו את הבמה, כבר אי-אפשר לשלוט בזה, כי זה מה שהבן אדם מחפש, וזה מגיע לביזיונות כאלה שאנשים יושבים ובוכים בדיונים, והוא ניגש ומחבק מישהו שאומר לו "אל תחבק אותי". כולם ראו מסביבו שהוא אומר לו "אל תחבק אותי" – והוא גם אחרי זה כותב את זה – והוא מחבק אותו, כי זה הבן אדם. זה מה שהוא עושה. למה אנחנו ככנסת לא מייצרים את היכולת שלנו לא לתת לבן האדם הזה את הבמה? לא לתת לבן האדם את הבמה, כי אנחנו יודעים מה קורה כשהבן אדם מקבל את הבמה; הוא עולה ומחלק נשקים, הוא יוצר פה תבערה, מוריד לכולנו – באמת היום ישבתי, לא הגעתי לדיון, אבל פשוט הסתכלתי על זה בטלפון, ואני מתבייש. אני רואה את זה בלייב, אני רואה את הבלגן בלייב. אתה כאילו נכנס לאירוע כשאתה יודע את זה מראש. היה צריך לעצור את הדיון הזה, לא לתת לו להתקיים, בטח בפלטפורמה הזו; לא להביא את ההורים אל מול בן גביר, שבאמת בינו לבין רגישות והבנה סוציאלית של מישהו שעומד מולו – גם אם אתה צודק באלפיים אחוז, ואתה רחוק מזה, אבל גם היכולת שלך להיות שנייה בן אדם ולהסתכל ולראות שיש מולך הורים – גם בזה לא הייתה לו את האופציה הזאת, גם את זה הוא לא הצליח לעשות.

באמת כבר אין לי מילים. לפעמים אני משתגע ואומר: כמה נמוך עוד נצטרך לרדת עם השר הזה? אני מוציא אליך קריאה, ואני אנצל את זה שאתה יושב פה לידי: בואו ננסה פשוט למנוע את זה, פשוט למנוע את זה. זה לא הזמן, זה לא המקום. זה לא השר המתאים, אבל בזה כבר כנראה נסכים או לא נסכים – אבל לפחות לא לתת לו את הפלטפורמה הזאת. תודה.