הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023

אני עומדת כאן בשם חיילי צבא ההגנה לישראל, ששוחחתי עם חלקם, והם מבקשים להעביר את המסר הבא: יש תחושה קשה של הורדת הרגל מהגז – הורדת הרגל מהגז. יש פה איזה שקט מוזר פתאום בתקיפות ובהפגזות בדרום. ואני רוצה להבהיר לעם ישראל ולהנהגה את הדבר הבא: אנחנו התחלנו את המלחמה הזו בתבוסה קשה. אני לא יודעת מה איתכם, אני יודעת מה איתי: אני בהשפלה מוחלטת, בבושה איומה, בתחושה שגנבו ונטלו ממני את הגאווה הלאומית. כדי להחזיר לי ולכם את הגאווה הלאומית, הקבינט חייב להיות מספיק אמיץ, מספיק אמיץ לעשות דברים גדולים מאוד.

לפני שבועיים וחצי עמדתי כאן מעל הדוכן ואמרתי: להפגיז את שיפא. אמרו לי, הדין הבין-לאומי, אמנות ג'נבה, דיני הלחימה. סעיף 23 מאפשר תקיפה של בית חולים שמשמש מקור טרור. סוף-סוף הם גילו שיש שם לא רק טרוריסטים ולא רק מפקדה – יש שם רופאים בני מוות. הרופאים בשיפא הם בני מוות. למה הם בני מוות? כי על פי הדין שחל עליהם כרופאים, כשהם רואים חטופים הם חייבים לדווח. זה פשע נגד האנושות. כשהם אפשרו את הותרת החטופים הפצועים אצלם, הם ביצעו עבירות בעצמם כנגד משפט העמים, ולכן הם בני מוות לא פחות מהמחבלים.

אז הינה, אנחנו כאן. שוב יורדת הרגל מהגז. לא נכניס דלק – מכניסים דלק; נכניס רק קצת דלק – מכניסים הרבה דלק; נכניס קצת סחורה – מכניסים הרבה סחורה. ואתם יודעים איך אנחנו נראים מהצד האדום, על ידי חמאס? האם אתם חושבים שחמאס מעריך אותנו כשאנחנו נותנים לו סחורות? הוא בז לנו. האם אתם חושבים שחמאס מעריך אותנו כשאנחנו מכניסים דלק? לא, הוא ממשיך לפגע. ביום שבת העבירו דלק מתחת לאף של כולנו. מה קרה? קיבלנו עוד פעם הפגזות. זו הדרך שבה מתנהלת המלחמה הזו. אם אנחנו רוצים לנצח את המלחמה הזו, בשם חיילי צה"ל, אל תורידו את הרגל מהגז. אל תורידו את הרגל מהגז. זה מרגיש לנו תחושה איומה של השפלה.

ובאשר לארצות הברית והלחץ שלה, אנחנו שומעים כל הזמן: ארצות הברית, בלעדיה אין, בלעדיה אין. קודם כול אני רוצה להזכיר לכם היסטורית שכשביידן היה סנאטור, בשנת 1982, הוא בעצמו אמר למנחם בגין: אם אתה לא תסור למשמעת האמריקאית, לא ניתן לך את מה שאתה צריך. מה נראה לכם שמנחם בגין אמר? מה נראה לכם, שמנחם בגין נכנע לאמירות של הסנאטור דאז, שהוא נשיא היום? לא, ממש לא. אני אדאג לעם שלי, אמר מנחם בגין – אני אדאג לעם שלי.

ואני אומרת לכם כאן: לאנטישמיות יש כל מיני צורות. ככל שתעבורנה השנים – חלפו השנים, ויש לה כל מיני צורות. פעם זה קטע דתי ולא דתי כזה, פעם אתה ככה ולא אחרת. הדבר היחיד שמשנה הוא לא מה העולם חושב עלינו – הוא מה היהודים עושים; ככה פשוט, מה היהודים עושים. ובגלל שזאת מלחמת קיום על היותנו, אני דורשת – דורשת – מההנהגה לעשות מעשים גדולים, אמיצים. לא דלק, לא בית חולים – מוקם לי בית חולים שדה ברפיח, איפה שהכוחות שלי הולכים לתמרן. אנחנו לא צריכים לסכן את החיילים שלנו כדי למצוא חן בעיני העולם. גם היום היה צריך להפגיז את בית החולים שיפא כי הרופאים שם הם בני מוות. זה מעשה אמיץ וחשוב שירים לנו את הגאווה הלאומית.

ולכן אני מסיימת ואומרת: אנחנו בשיא המלחמה, בשיא כאב המלחמה, בשיא תלאות המלחמה, ויש לנו חובה מוסרית עבור עצמנו לנצח את המלחמה הזו – לא בסיסמאות שאנחנו משנים מעת לעת, בתמונות ניצחון ריאליות. שיטחנו את צפון הרצועה? בואו נשים שם בסיסים. בואו נעשה את זה, בואו נכבוש את זה. כי תזכרו – האויב שלנו והאתוס האסלאמי מבין: הוא בן מוות, הוא נולד כדי למות. באויב אתה יכול לפגוע כשאתה פוגע לו באדמה. לכן אני אומרת כאן, תחשבו אחרת ממה שחשבתם עד עכשיו. תנו להרים את הראש שלנו בגאווה.