תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, היום ב-18:00 אנחנו נקיים אירוע משותף של הקואליציה והאופוזיציה בחסות היושב-ראש, ונשמע את העדויות של משפחות החטופים. אני קוראת לכל חברי הכנסת במשכן להגיע.
אני רוצה גם לנצל את הבמה הזאת ולהתנצל בפני כל משפחות החטופים על האירוע המזעזע שהתנהל היום בוועדה לביטחון לאומי. אין לי מילים. אין לי מילים. למצוא משפחות של חטופים מתחננים, מתחננים ליו"ר הוועדה שיפסיק את הדיון, כי עצם הדיון יכול לסכן את הילדים שלהם – לאן הגענו? לאן נוליך את הבושה? מה יש לכם? מה זה? החשש שדיון כזה בכנסת – עזבו שאתם לא עוזרים בכלום, למה אתם גם מחבלים בפעילות, למה? למה משפחה שהילדים שלה חטופים בעזה צריכה להתחנן לעצור את הדיון, בשביל מה? חיכיתם כל כך הרבה, תחכו שתסתיים המלחמה. מה הלחץ? מה הלחץ? ועוד חברי כנסת אומרים: אני מבין אתכם – לא, אתה לא מבין. אם אין לך ילד חטוף בעזה, אתה לא מבין. אתה יכול להזדהות, אתה יכול להביע תמיכה, אתה יכול לחבק, אתה יכול להקשיב – אתה לא מבין. כל אחד פה הלך לישון אתמול בלילה בגשם השוטף, ולא חשב לעצמו – מה עם הילד הזה בעזה, מה עם הסבתא הזאת.
אז עזבו שאנחנו לא עוזרים; באמת, אנחנו מקשיבים, וטוב מאוד על הכנס היום, אבל יש כאן צוות שמנהל משא ומתן להחזיר חטופים, אנחנו כולם קוראים בתקשורת. בואו לא נפריע. הבית הזה לא יכול להפריע, הינה, אני אומרת לכם, לא הממשלה שלי מובילה, הממשלה שלכם מובילה. וכולנו עושים הכול באמת לחזק, רק שיחזרו הביתה. אז לקיים דיון ולמצוא משפחות מתחננות – מה קרה? מה הלחץ להביא את החוק הזה? ועוד – עזבו, עזבו, מה זה משנה מה אני חושבת, מה נעמה לזימי חושבת, מה צגה מלקו חושבת על החוק, זה לא משנה, יגיע הזמן, נדבר. אבל אנחנו במלחמה. לא סתם אני ויושב-ראש הקואליציה יושבים ביחד בכל יום ראשון, ובאמת צריך לומר – מנסים להביא רק חוקים שיעזרו לאזרחי ישראל, לחיילים, למפונים, רק לעזור; אז להביא דיון כזה – אני מתנצלת בפני משפחות החטופים. אני מתנצלת בפני משפחות החטופים על מה שהם נאלצו לעבור.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני בוועדה לביטחון לאומי מהיום שהוקמה. זו הפעם הראשונה שזרקו אותי החוצה – ואני גאה בזה. תודה.
353 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.