תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שקרה היום בוועדה לביטחון פנים בשמה הקודם; שמה הנוכחי – לא סגור עליו, למה הם החליפו אותו. מה שקרה היום בוועדה הוא באמת בושה לבית הזה. בושה לבית הזה מהרבה סיבות. הסיבה הראשונה, כשמשפחות החטופים נמצאות במקום הזה ומבקשות משהו מאיתנו, אנחנו צריכים לכבד את זה. אנחנו צריכים לכבד את זה גם אם אנחנו חושבים אולי אחרת, או מכל סיבה אחרת בעולם. היינו חייבים לכבד את הבקשה שלהן. והסיבה השנייה היא סיבה טכנית. החוק הזה כבר קיים. אתם רוצים להפעיל אותו, תפעילו אותו, חוק השיפוט הצבאי היום מאפשר לעשות את זה. אז לא צריך להיות פופוליסטיים ולא צריך לחפש כל מיני הרפתקאות חדשות. צריך ללמוד את החומר, להבין איך המנגנון עובד, על זה לקיים את הדיונים, ואז להחליט אם בכלל זה יכול להיות או לא יכול להיות. אבל ברור שזה לא יכול להיות, כי כשהמל"ל דוחה את זה והקבינט לא מעלה את זה וראש הממשלה אומר שזה לא רלוונטי, אז השר הכי פופוליסטי שאי פעם היה במדינת ישראל – הוא כבר לא עושה לנו פיגועים דיפלומטיים בעולם, היום הוא שבר משהו בתוך החברה הישראלית. הוא פגע במרקם הכי עדין שיש, במשפחות הללו, שנמצאות איתנו פה. הן כל היום איתנו פה, ומבקשות עזרה בכל מה שאנו יכולים לעשות, וכולנו מגויסים מאה אחוז למען השבת החטופים.
אז אני רוצה באמת לשאול, מה היה כל כך דחוף לקיים את הדיון הזה, אם אתה יודע שמהדיון הזה לא יכול לצאת כלום, כי חקיקה לא עולה אם זו לא חקיקה בהסכמה? אז הדיון הזה היה לצורך הכותרת, לצורך לפגוע באדם אחר, לצורך לעשות רע למשפחות החטופים. ואני באמת שואל את עצמי, איך יהודי עושה דבר כזה ליהודי אחר? תודה רבה, אדוני.
279 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.