היושב-ראש, זה אחרי זה. תודה. אני פשוט ממהר לאחת ההלוויות.
תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעביר מכאן באמצעות הכנסת בקשה לשר המשפטים יריב לוין. אני לא רוצה לדבר על המהפכה המשפטית. אנחנו באמת בעידן שבו חיילים שלנו נלחמים, ואנחנו רצים ללוויות ולבתי אבלים, והראש שלנו בזירות הלחימה השונות. אבל אני חושב שתחת הרוח הזאת צריך להמשיך לפחות את מה שהיה, ולבית המשפט העליון לא שינינו. יש סניוריטי. אי-אפשר עכשיו לנצל את המצב הזה – דרך אגב, אדוני היושב-ראש, גם הכנסת הזאת מינתה אנשים לוועדה למינוי שופטים מתוך הנחה שנותנים לעבוד. ואם אנחנו מנסים, משתדלים לשדר אחדות, ואם אנחנו לא רוצים להביא דברים לידי מחלוקת, ואם אנחנו לא מחפשים אשמים עכשיו – ואנחנו לא –ייאות שר המשפטים להמשיך את הנוהל הקיים ולשדר אחדות אמיתית, ולא להמשיך לשחק עם הוועדה למינוי שופטים. לא ביקשנו משהו חדש, ביקשנו להמשיך את מה שהיה עם הוועדה שהכנסת הזאת בחרה. ומה שהיה בבית המשפט העליון – נרצה פעם לשנות? ישנו פעם – זאת שיטת הסניוריטי.
וכיוון שכך, אני קורא לשר המשפטים: בכינוס הבא של הוועדה למינוי שופטים – תשדר גם דרך הוועדה, לא בהורדת כוחות – כן אחדות, כן הבנת גודל השעה. תעלה לדיון, ואני מניח שהוועדה תאשר מה שהיא תחליט, אבל מה שהיא תחליט – אבל תעלה לדיון, ואני מקווה, אני מניח שהשופט עמית ימונה. אנחנו בפוליטיקה לא צריכים שופט כזה או שופט אחר, אנחנו צריכים בית משפט עליון שאין מעליו ספקות, סימני שאלה ועננות. תודה, אדוני.
232 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.