אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, כנסת הנכבדה, אני שומע את הזמזומים מהקואליציה: בואו תדאגו לחיילי צה"ל, תדאגו לחיילי צה"ל. מי ידאג לחיילי צה"ל? יאיר גולן, שהשווה את חיילי צה"ל לנאצים? הוא ידאג לחיילי צה"ל? הוא זה שיגן על חיילי צה"ל? רם בן ברק, שמעסיק עוזרת תומכת טרור – רם, אתה יודע את זה, אני אומר לך, אתה לא שונא ישראל אבל אתה מעסיק עוזרת שתומכת בטרור – הוא ידאג לחיילי צה"ל? ווליד טאהא, שחוגג כשחיילים נרצחים, הוא ידאג לחיילי צה"ל? מנסור הדובי-חמודי עבאס, אותו בן אדם שסיפר לנו על זכויות אזרחיות ועל ממשלת שינוי וריפוי ואיחוי ופתאום יצא לו, יצא לו כאשר יש נטיעות בנגב, אז אודרוב, אודרוב, נגד היהודים, וכשבהר הבית מתפרעים שם הוא מגבה את המתפרעים – אתם מגינים על חיילי צה"ל?
במשך השנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, מה לא עשינו כאן באופוזיציה כדי לדאוג למען חיילי צה"ל. כדי לדאוג שיהיה להם יותר טוב הלכתי ממשרד למשרד כדי להעביר את חוק החסינות לחיילי צה"ל, חוק שייתן ללוחמים שלנו לפעול בחופשיות, חוק שיגן עליהם. ואחד אחרי השני בקואליציה, בעיניים מושפלות: לא, זו לא התקופה; לא, הדרג המקצועי לא רוצה; לא, זה לא נכון עכשיו. אתם דואגים לחיילי צה"ל? אתם?
חברתי מאי גולן ואני מציעים עכשיו את חוק עונש מוות למחבלים. מה יותר לדאוג לחיילי צה"ל מהעונש הכל-כך חשוב הזה? מי שבא לרצוח חייל, ולא רק חייל, מי שבא לפגוע ולהרוג, מי שרוצח, בואו נמצה איתו את הדין, בואו נגן חיילי צה"ל. ופתאום אנחנו שומעים שהיועצת המשפטית אומרת: זה לא חוקתי. כאילו היא לא יודעת שזה קיים בחוק הצבאי. זה לא חוקתי, כאילו היא לא יודעת שבמדינות המשפט המשווה זה קיים, כאילו היא לא יודעת שבארצות הברית, הדמוקרטיה הגדולה, זה קיים. אתם מגינים על חיילי צה"ל?
כן, כן, שמעתי.
למה לא? הם מגינים על חיילי צה"ל. הם מגינים על חיילי צה"ל.
לידנו בבית יש עמדה של חיילים גיבורים שאנחנו כל שבת עושים צעדה עם כל הילדים, חבר הכנסת מיכאלי וחבר הכנסת בן צור, עוצרים את סעודת השבת, לוקחים סיר של קובה ומפנקים אותם. לא אכפת לי מאיפה הם. גם אתה מוזמן, הזמנתי אותך כבר עשרים פעם. אתה – רק דיבורים. תבוא. הזמנתי אותו. אתה צודק. לא משנה אם הם מנהלל או מהכפר או מהקיבוץ, אנחנו מפנקים אותם ונותנים להם, כי הם חיילים שלנו ואנחנו אוהבים אותם.
אבל כשאנחנו רואים אותם שם, בעמדה, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, איך זורקים עליהם אבנים, איך זורקים עליהם בקבוקי תבערה ואסור להם להגיב, אסור להם להגיב – אני לפני חודש וחצי, חודשיים, נוסע בכביש בין הבית שלי בחברון לכאן, לכנסת, ועומדים להם 30–40 רעולי פנים, זורקים בלוקים, זורקים סלעים. יצאתי – יש לי נשק, נתנו לי כדי להגן על החיים שלי – יצאתי החוצה, שלפתי את הנשק – פתאום כל המנוולים האלה, המחבלים האלה, רצים, בורחים. החזרתי את הנשק. עשיתי טעות שלא יריתי, הייתי צריך לירות. אבל החזרתי את הנשק, הסתובבתי, ועוד פעם בלוקים על הכביש. מוציא שוב את הנשק – שוב הם בורחים. עומד לידי חייל, אני אומר לו: למה אתה לא יורה? למה אתה לא יורה? זורקים כאן בלוקים עליך. יש כאן סכנת חיים ממשית לחיים שלך. למה אתה לא יורה? הוא אומר לי: אין לי אישור. אין לי אישור, לא נותנים לי.
מי לא נותן לו? אתם, הקואליציה הזאת לא נותנת לו. ומה הפלא? אתם מושתתים על מנסור עבאס ועל ווליד טאהא ועל ח'טיב ועל מאזן גנאים ועל כל תומכי הטרור. והינה זה שבא והולך, הולך ובא, זה שמשווה את החיילים שלנו לנאצים. מה אתה עושה בכנסת ישראל, ריבונו של עולם? מה אתה עושה בכנסת ישראל? מה אתה עושה כאן? מה אבתיסאם מראענה, שהחלום שלה, שהחזון שלה זה להשמיד את זיכרון יעקב, מה היא עושה בכנסת ישראל? מה עושים כאן הקו הקדמי של הטרור? איימן עודה הזה, לפני חצי שנה הוא תקף אותי לעיני כולם. עד היום, עד היום לא הגישו נגדו כתב אישום. לא הגישו נגדו כתב אישום? אז החבר שלו אחמד טיבי פוגע בשוטרים והחבר של החבר שלו עופר כסיף מרביץ לחיילים, וזה אתם, זה במשמרת שלכם, זו הקואליציה שלכם, אתם פוגעים בחיילי צה"ל.
וצריך לומר את האמת – שאתם לא רק פוגעים בחיילי צה"ל, אתם פוגעים בכל הגזרות של מדינת ישראל. כשאחמד טיבי תוקף שוטרים כאשר הוא עולה להר הבית – אגב, יש נוהל של הכנסת, אדוני היושב-ראש, נוהל שמחייב אותנו כשעולים להר הבית להודיע: הינה, אנחנו עולים להר הבית. אני מקיים את הנוהל הזה כל פעם שאני עולה להר הבית, למקום הכי קדוש לעם היהודי, אני מודיע" אני עולה להר הבית. אבל אחמד טיבי לא מודיע, מצפצף על המשטרה, מצפצף על הנוהל, נכנס – אנחנו גם רואים מה הוא עושה – מסית, מדיח, קורא לפגוע בשוטרים, קורא לפגוע בחיילים. ואתם, אתם שותקים. אז אתם מדברים על חיילי צה"ל? אתם דואגים לחיילי צה"ל? תתביישו לכם.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות הזאת לדבר על מה שהולך לקרות ביום ירושלים, יום ירושלים, יום חגנו. כן, יש כל מיני גורמים שמאיימים עלינו: אם תניפו את הדגל, אם תניפו את הדגל אנחנו נירה ונפגע ונפיל טילים. רק מה, חושבים שהזיכרון שלנו כל כך קצר. לפני חודשיים, אדוני, הגעתי לשמעון הצדיק. במשך שישה חודשים שלפני שרפו שם תשע פעמים, תשע פעמים, רכב של יהודי, של משפחה שנמצאת שם, ארבע פעמים זרקו בקבוקי תבערה, פעם אחת בקבוק התבערה נחת על עריסה של תינוקת, וכשאני הגעתי לשם גם איימו, איימו עלינו – חמאס איים, אחמד טיבי איים, כל הג'מאעה איימו. ומה בסופו של דבר קרה? באתי, ישבתי שם, לא מצמצתי, והוכחנו להם שהכול דיבורים, שהכול קשקושים. הם הרי רק מאיימים, הם יודעים לאיים. אם מראים להם נחישות אז הם נסוגים.
אותו דבר, לפני חודש וחצי, כשעליתי להר הבית, אמרו: מה יקרה? המזרח התיכון ייפול, יפציצו את מדינת ישראל עוד פעם. כל אלה מהחורים שלהם יצאו, הנייה, כל אלה שבאים ומאיימים על מדינת ישראל. דובר חמאס איים עליי. עליתי להר הבית בקדושה, טהרה, כמובן טבלנו, הלכנו במקום הכי קדוש, הכי קדוש לעם היהודי, וברוך השם, הם צפצפו, הם צעקו, הם שרקו, הם נבחו, אבל בסופו של דבר אני עליתי לשם והם לא פצו פה. ככה זה כשמפגינים כוח. ככה זה כשמפגינים עוצמה.
ולעומת זאת, אדוני היושב-ראש, בחול המועד, כשבאנו ורצינו לעלות, ללכת לשער שכם בריקוד דגלים, או אז, כאשר המשטרה, בצעד לא חוקי, בצעד שלא ברור לי עד היום, חסמה אותי ולא אפשרה לי להגיע לשער שכם, פגעה בחסינות שלי – וזה, אדוני היושב-ראש, המקום להגיד שפוגעים בחסינות של חברי הכנסת. אני הייתי מצפה שיושב-ראש הכנסת ישמיע קול זעקה. אני עד היום לא קיבלתי אפילו את הצו. אני הולך לתבוע את המשטרה על הסיפור הזה. השבוע תוגש תביעה נגד המשטרה, כי לא יכול להיות מצב שבו אני מגיע – אפילו לא אומרים לי למה, אפילו לא נותנים לי את האפשרות להגיש איזשהו בג"ץ, לעשות ביקורת משפטית. אבל כשאני הגעתי לשם וחסמו אותי, פתאום הם התפרעו, פתאום הם השתוללו, פתאום הם הרימו ראש.
וזה הסיפור, אדוני היושב-ראש. זה העניין. כאשר מתקפלים, כאשר נכנעים בפניהם – ואני כמובן לא מדבר על כל הערבים, אני לא מכליל את כל הערבים, אלא אני מדבר על אותו קומץ או לא קומץ, לצערי, שאנחנו מכירים, שפוגע ומסית ומלהיט ומאיים וזורק אבנים וזורק בקבוקי תבערה – כאשר מתקפלים בפניהם, הם מרימים את הראש; כאשר מפגינים נחישות, הם מבינים את המסר. אני מגיע לשמעון הצדיק – בכל פעם שאני מגיע לשמעון הצדיק, כשאני יורד מהאוטו, אני צועק להם: בעל הבית הגיע, בעל הבית הגיע. אנחנו בעלי הבית במדינה הזאת, ואתם בקואליציה שכחתם את זה, ואתם שכחתם את זה – יש לכם בעל בית אחר. בעלי הבית שלכם זה מנסור עבאס; בעלי הבית שלכם זה אבתיסאם מראענה. בעלי הבית שלכם זה ווליד טאהא. אלה בעלי הבית שלכם – תנועת האחים המוסלמים הקיצונית.
זה מחזיר אותנו למה שקורה עם החיילים. הרי לא יכול להיות – זה היה ברור, זה היה צפוי, זה היה פשוט, זה היה חד-משמעי, שבממשלה שיושבים בה אנשי התנועה האסלמית, אי-אפשר לדאוג לחיילי צה"ל. בממשלה שנתמכת על ידי תומכי טרור, על ידי אנשים ששמחים ברצח של חיילים, מי ידאג לחיילי צה"ל? איך ידאגו לחיילי צה"ל? לא סתם המצב היום של החיילים שלנו, של השוטרים שלנו, הוא המצב הכי טרגי שקיים בשנות קיומה של מדינת ישראל. אדוני, כשאתה היית מפקד מחוז ירושלים, לשוטרים הייתה עוצמה, היה להם כוח. גם אז, לדעתי, לא מספיק; גם אז היה צריך לתת יותר סמכויות, גם אז היה צריך להיות ברור שכשזורקים עליהם בקבוקי תבערה, הם צריכים לירות. אבל אז לפחות הייתה איזו הרתעה, הייתה משילות, הייתה יראה, הייתה הבנה שאלה שוטרים, שוטרי משטרת ישראל, שאלה חיילים, חיילי צבא ההגנה לישראל. היום הפכתם אותם למרמס. הפכתם אותם למרמס. אגב, זה לא רק בעניין של הגיבוי, זה לא רק בעניין הביטחוני. כשאנחנו כאן בקואליציה והשר לשעבר אלי כהן הציע להעלות את שכרם של חיילים, אתם התנגדתם. בסוף נתתם כמה לירות, אבל אתם התנגדתם. אתם פגעתם בחיילים. אתם המשכתם לפגוע בחיילים. בעניין הזה של הגיבוי, החיילים שלנו – הדבר שהם הכי צריכים הוא שייתנו להם גב, שייתנו להם את הנשמה, שיגידו להם: אנחנו שלחנו אתכם, אנחנו הבאנו אתכם, אנחנו נתנו לכם, אתם שליחים שלנו, ואנחנו שומרים עליכם. אתם לא מסוגלים לשמור על החיילים. אתם פוגעים בצבא. אתם הורסים את המדינה, כי הקואליציה שלכם היא קואליציה שנתמכת על ידי ארגוני טרור, על ידי אנשי טרור, על ידי תומכי טרור, על ידי אנשים שתומכים ברצח חיילים.
אני לא אשכח את הראיונות עם ווליד טאהא, וגם כאן, מעל הדוכן עם מנסור עבאס, כשאמרתי למנסור: תגנה, תגנה כשזורקים אבנים על החיילים שלנו בהר הבית; תגנה כשזורקים בקבוקי תבערה על השוטרים שלנו בשער שכם; תגנה כשפוגעים בחיילים שלנו בנגב. מנסור עבאס לא גינה. הוא לא גינה כי זה הבייס שלו; הוא לא גינה כי זו האמונה שלו; הוא לא גינה כי הוא יכול לבוא ולהיות פוצי-חמודי מול התקשורת הישראלית, אבל בתוך-תוכו הוא לא יכול לגנות, והוא לא יגנה בפומבי, כי הוא תומך בהם, הוא תומך באותם מתפרעים. 400 מתפרעים, 400 מתפרעים נעצרו בהר הבית כשהם זרקו בקבוקי תבערה ואבנים על החיילים ועל השוטרים שלנו. מנסור עבאס, בצעד לא חוקי, דאג שהם ישוחררו. אתם, חבריי בקואליציה, זה במשמרת שלכם. זה בידיים שלכם. אלה המעשים שלכם. אתם יורקים בפרצוף של החיילים ושל השוטרים, אז כשאתם מדברים איתנו על דאגה לחיילי צה"ל, טלו קורה מבין עיניכם. תתביישו לכם. תפנימו ותבינו שאי-אפשר לדאוג לחיילי צה"ל כשאתה יושב בקואליציה עם מנסור עבאס, אי-אפשר לדאוג לחיילי צה"ל כשאתה יושב בקואליציה עם תומכי טרור.
אפשר לדאוג לחיילי צה"ל כשאתה יושב ורוצה לעשות ממשלה ימנית מלא מלא, שלם שלם. תודה.
1,654 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.