דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־24 · ישיבה 132 · 23 במאי 2022

הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022

אופיר כץ · הליכוד

אני אנצל את הבמה. מי ששיחקה קנדי קראש זו לא שרת החינוך יפעת שאשא ביטון.

קריאות: – – –

אני לא אומר מי כן. אני לא אומר מי כן, אני רק אומר מי לא. זה אני אומר, לא את. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה שאפשרת לי.

היו"ר יעקב מרגי: עליזה, החבר'ה האלה בליכוד – – –
אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): תעצור לו את הזמן.
היו"ר יעקב מרגי: יש ליושב-ראש סמכות. זו החלטת היושב-ראש. החלטתי.

בגללך כל ההמולה. את יוצרת המולה.

מאי גולן (הליכוד): אה, בגללי?
היו"ר יעקב מרגי: איזו פריבילגיה יש לי כבר בתפקיד הזה כשאני יושב למעלה? חברי הכנסת, להירגע, לאפשר לחבר שלכם לדבר. מאי גולן, פעם ראשונה. עליזה בראשי, פעם שנייה. בבקשה.

קואליציה שאין לה רוב להעביר חוקים למען חיילי צה"ל זו קואליציה שאין לה זכות קיום. אני אמרתי את זה בימים האחרונים, ואני חוזר ואומר – צריך להבין שדבר כזה לא היה לנו בכנסת ישראל. צריך להבין, הקואליציה הזאת זה משהו חמור מזה.

היו"ר יעקב מרגי: עליזה ומאי, מה זה? הוא לא יכול לדבר. הוא לא שומע את עצמו.
מאי גולן (הליכוד): – – –
היו"ר יעקב מרגי: היושב-ראש, יש לו סמכות. אבקש לשבת.
מאי גולן (הליכוד): אתה עשית את זה.
היו"ר יעקב מרגי: פעם שנייה. נא לאפשר לאופיר כץ לדבר.

שרת החינוך, אולי את יכולה לעזור לי עם התלמידים? זו השעה, כן.

חמור מזה, יש לנו קואליציה – צריך להבין שאם עכשיו הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית הייתה מגיעה להצבעה במליאה הזאת עם הקואליציה הזאת, אין רוב להקמת מדינת ישראל. זה המצב שהביאו אותנו אליו נפתלי בנט – נפתלי הונאה בנט – וחבריו מתקווה חדשה ואיווט ליברמן. אז לא רק שלא היה דבר כזה בכנסת, אני מבטיח לכם שגם לא יהיה.

לגבי החוק שאנחנו מדברים עליו, יש פה מופע צביעות באמת אחד הגדולים שראינו פה. מי מסתובב באולפנים ובא לחנך אותנו עכשיו איך אנחנו מעיזים, כשאנחנו באים להיטיב עם חיילי צה"ל, איך אנחנו כביכול פוגעים בחיילי צה"ל? אז מי אומר לנו את זה? אלה שיושבים בקואליציה עם חבר הקואליציה ווליד טאהא, שמאשים את חיילי צה"ל ברצח. על זה שמעת מישהו מהם? אף אחד. קואליציה שיש בה חברת קואליציה שמאחלת לכוחות הביטחון שלנו, שעושים עבודתם נאמנה – היא מאחלת להם שיתוק. חברת קואליציה. שמעת מישהו מהם יוצא כנגד זה? לא. הם צריכים את האצבעות.

היו"ר יעקב מרגי: מי איחל למי שיתוק?

חברת הכנסת יאסין. היא עמדה בהר הבית והיא אמרה: הידיים האלה, מה שהן עושות בהר הבית – שישותקו.

קואליציה שיש בה חבר קואליציה שהלך לברך ולהלל את ראאד סלאח. מי זה ראאד סלאח? גדול המסיתים לרצח חיילי צה"ל. אז חבר קואליציה מחבק אותו. אפילו אחד מכל ה-60, מכל ה-59 האלה לא יצא כנגד הדבר הזה. מה גם, הם יושבים עם סיעה, מפלגה בשם מרצ, שהמפלגה הזאת, מרוב שהם דואגים עכשיו לחיילי צה"ל, דואגים ללימודים שלהם, כל כך דואגים להם, שאת השנה השלישית הם רוצים שהם ילמדו בהאג. איך מעמידים את החיילים שלנו לדין – זה מה שרוצה מפלגת מרצ. שמעת מישהו פה יוצא כנגד זה? שום דבר. הם צריכים את הקואליציה שלהם.

עד כמה הם דואגים לחיילים? את השכר של חיילי צה"ל הם בכלל לא התכוונו לעשות השנה. כשאנחנו הבאנו להצבעה, בהובלת אלי כהן, את ההעלאה של שכר חיילי צה"ל, הם בכלל התנגדו, בקלות. מה שמפתיע, אדוני היושב-ראש, כשהם הצביעו נגד חיילי צה"ל – ראית את זה בתוכנית, משהו ב-24:00; מהרגע שעלתה התוכנית ממדים ללימודים יש עיתונאים שהצבע חזר להם לפנים. באמת, לא ראית דבר כזה. עד עכשיו הם היו ככה, חסר להם לתקוף את הליכוד.

היו"ר יעקב מרגי: האולפנים היו מנומנמים.

מה זה מנומנמים? עצובים.

היו"ר יעקב מרגי: היו בנבצרות.

הם לא יכלו לתקוף את הליכוד. הם היו עצובים שם. עוד שנייה אנחנו מרחמים עליהם. מאז ממדים ללימודים – – –

דוד אמסלם (הליכוד): – – – חזר להם הצבע ללחיים.

דודי, מה זה שמחה? אתה מכיר את זה. איך אתה יודע שהם חזרו לחיים? אתה מכיר את זה שהם בטירוף על הליכוד שיש משהו ואז הם משדרים בעמידה עם המסך הגדול הזה וכל הגרפיקה והטבלאות והתמונות שלנו בגדול? אז אתה מבין שהם חזרו לחיים. למה – אפשר לתקוף את הליכוד. זה משעמם. לא רוצים לתקוף ממשלה שלא רוצים להפיל אותה, אז הינה יש להם משהו, ואללה, אפשר לתקוף את הליכוד.

אבל לא, זה לא יעזור, כי יש אמת. כשהקואליציה הזאת הצביעה נגד חוק שלנו להקצות קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים – הם הצביעו נגד והפילו את זה – מישהו שמע על זה במדינת ישראל באמצעי התקשורת? לא שמעו על זה. למה?

אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, הוא נפל?

צריך לשמוע, אבל כשזה הליכוד – אולפנים מיוחדים; כל מהדורה, במקום שעה וחצי – ארבע שעות.

ומבחינת ה-50 מיליון, מה יש לנו פה? 50 מיליון. יש לנו פה קואליציה, נתנה ככה 50 מיליארד למנסור עבאס; 50 מיליון לבית של בן אדם שעל דעת עצמו, בניגוד לכל החוקים במדינת ישראל, פוגע בשמה של בירת ישראל ירושלים והעביר את המעון לרעננה. אז לזה יש 50 מיליון, כן? אחמד טיבי, בקטנה, איום שהוא לא יצביע איתם – 200 מיליון; חברת הכנסת זועבי, שכמו שהיא אמרה, מילה של אישה ערבייה זאת מילה, ראינו עד כמה המילה הזאת מחזיקה – בערך 18 שעות זה החזיק – רק צייצה, וקיבלה כמה מאות מיליונים, הביאה את כל ראשי הרשויות הערבים, והם קיבלו כמה מאות מיליונים. אז אני לא מבין, לכל זה יש לכם כסף, ו-50 מיליון מסכנים לתת 100% מימון לחיילים שלנו אין לכם? טיבי יותר חשוב מחיילי צה"ל? זה סדר העדיפויות המעוות שהגיעה אליו הקואליציה הזאת, לשים בצד את חיילים צה"ל?

אני מסכם, אדוני היושב-ראש. תראה, התחלנו להתרגל שאין לנו ביטחון אישי. היום ערבי הולך בביטחון מלא ברחובות; יהודי פוחד ללכת ברחובות. אין ביטחון אישי ליהודים. לערבים יש ביטחון אישי, הם הולכים בשיא הביטחון. עכשיו גם מבחינה כלכלית אנחנו המקופחים. היהודים במדינת ישראל מרגישים מקופחים. למה, אין רשויות שצריכות כסף בפריפריה, שצריכות את העזרה הזאת? פשוט בושה לאן שהקואליציה הזאת הגיעה.

791 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.