אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דיברתי קודם על התופעה החמורה שאנחנו רואים היום במדינת ישראל, כאשר ערביי ישראל נוהגים במקומות רבים באופן אלים ובוטה כלפי הציבור היהודי. ראינו את זה בהנפת הדגלים, דגלי אש"ף, באוניברסיטאות, ביזוי הדגל הישראלי. אנחנו רואים את זה בערים המעורבות, באלימות, באיומים. רק עכשיו תקפו בעכו שני צעירים. אני הזהרתי כאן, הזהרתי – נכחה חברת הכנסת תומא סלימאן – ואמרתי שאני מציע לאותם צעירים ערבים להיזכר במה שקרה ב-48', כאשר גם כן הייתה להם התחושה שהיהודים חלשים, הם תקפו, ואנחנו יודעים איך זה נגמר: אנחנו ניצחנו במלחמת העצמאות, והם עד היום מזכירים את הנכבה שעברה עליהם באותה תקופה. אמרתי להם, ואני אומר: שלא יטעו, היהודים ידעו להגן על עצמם ועל מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולכן מן הראוי שיבלמו את הקיצוניים וילמדו להכיר במדינה הזאת, לכבד אותה ולאפשר לה להמשיך להתנהל כמדינה יהודית ודמוקרטית כאשר הם מיעוט מכובד עם זכויות שוות בתחום האזרחי. זה המסר.
עלתה לכאן חברת הכנסת סלימאן ואמרה שאני מאיים בנכבה. אז אני אומר באופן חד-משמעי: אני מזהיר מפני נכבה. אני לא מאיים, אני מזכיר את ההיסטוריה. יעצתי ואני מייעץ לצעירים הערבים לפנות לסבים ולסבתות שלהם ולשאול אותם מה היה ואיך זה נגמר. אנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה. אנחנו, במידת הצורך, ננקוט את כל האמצעים הכי קשים כדי להחזיר את הביטחון ליהודים במדינת ישראל. צה"ל מגן החוצה; אנחנו לא נניח ולא ניתן שיהיה כאן מצב של הפקרות, שיהודים חוששים ללכת בתוך מדינת ישראל. זה לא יהיה ולא נאפשר את זה.
הממשלה הזאת, כאשר היא באה ומתנהגת כמו שמתנהגת ונכנעת והופכת את עצמה לתלויה באחים המוסלמים, ברשימה המשותפת, מעבירה מסר מאוד חמור, מסר שממנו נובעת ההתנהגות הזאת, ולזה אנחנו נשים סוף. אבל הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, לא מדרדרת רק את נושא ביטחון הפנים. יש את נושא הכלכלה, ורבים מהדוברים כאן הזכירו מה היה, באופן אמיתי, כשאנחנו הובלנו את הממשלה ואת מדינת ישראל בתקופה הכי קשה, בתקופת הקורונה, איך ישבתי כשר אוצר בוועדת הכספים חמש שעות והקשבתי, ושמענו הערות, ופעלנו בשיתוף. בסופו של דבר החלטות התקבלו פה אחד על ידי קואליציה ואופוזיציה, וגם כאן במליאה. אבל למה הן התקבלו פה אחד? למה לא היה את הפער הזה שאנחנו רואים עכשיו בחוק החיילים המשוחררים? משום שאנחנו הקשבנו וסיכמנו ביחד דברים נכונים. מה עושה הקואליציה היום? היא לא מקשיבה, לא מוכנה לדבר, היא לא מקבלת הערות, ואז היא אומרת: אנחנו נביא דברים שיש בהם פגמים. באמת, באופן אישי אני לא מבין מה הבעיה להביא עוד 50 מיליון שקלים. אם יש הסתייגות שהגישו כאן מטעם האופוזיציה, מצביעים בעדה, כוללים אותה בחוק, וכל החיילים מקבלים מלגה מלאה, אבל זה לא קורה כי הם נוהגים בכוחנות כלפי האופוזיציה.
אדוני היושב-ראש, כלפי מי הם לא נוהגים בכוחנות? הם נכנעים באופן מביש, כעלה נידף ברוח, לכל מי שמאיים עליהם, לכל מי שלוחץ אותם ולכל מי שסוחט אותם ושבו הם תלויים לקיום הממשלה. ראינו עכשיו את המחזה המביש של חברת הכנסת זועבי, שאיימה ודיברה על עקרונות וטיפסה על הרים גבוהים. בסוף היא הגיעה ללשכת ראש הממשלה האמיתי, כנראה, יאיר לפיד, וכמובן הובאו לשם עוד שני שרים, חמד עמאר ממשרד האוצר ועיסאווי פריג', שבמקום שיטפל בבעיות האזוריות הוא כבר מטפל בבעיות הפנים, והם, ביחד עם ראשי רשויות – ואמונה עלינו העדות של ראשי הרשויות. מה, הם לא מבינים מה הבטיחו להם? ראש עיריית נצרת לא מבין מה הבטיחו לו? והוא אמר: נתנו לנו מאות מיליוני שקלים. חלק אמרו שהבטיחו לכל רשות 200 מיליון.
כאשר הדבר הזה נודע, אנחנו כמובן תקפנו את התופעה הזאת, ולא רק שתקפנו – אני אמרתי שמדובר כאן בדבר פלילי ואסור. כאשר אני ישבתי בוועדת הכספים ורצינו לבוא ולהקצות למען מטרות ראויות וספציפיות עבור אותם חברי כנסת שדרשו, אמרו: אסור להבטיח, אסור לתת, אסור להתנות. והינה, כאן באים ומחלקים מאות מיליונים תחת איום בהפלת הממשלה, כאילו מנהלים כאן איזה קזינו – כל אחד מקבל ז'יטון. אתה מאיים – קח ז'יטון. נתנו לה הבטחות.
חבר הכנסת אחמד טיבי, לפי מה שכתוב, הוא קיבל במתנה איזה כביש ב-200 מיליון. אני רוצה להגיד, כשר תחבורה לשעבר, אני יודע שאנחנו מבחינה אזרחית סללנו את חוצה טייבה, שעומדים להשלים, ב-200 מיליון, אבל לא ככניעה לדרישות לאומניות, לא ככניעה לדרישות אסלאמיסטיות, אלא כמו שעשינו בכל המדינה, בלי אפליה. אנחנו פעלנו בכל מקום. אני לא יודע באיזה כביש מדובר, אבל הבטיחו לו 200 מיליון.
כל אחד זוכה בקזינו הממשלתי. כל מי שמאיים – זוכה. אבל אני חייב להגיד – גם בשעה הזאת, שעת לילה כבר די מאוחרת, ויש ציבור ששומע ומקשיב גם כאן וגם מבעד למסכי הטלוויזיה – אני רוצה להבין: כאשר באנו והאשמנו אותם שהם חילקו תקציבים לחברת הכנסת זועבי שלא כדין, אז מה אמר שר האוצר היום או אתמול? היא לא קיבלה אגורה אחת של כסף חדש תקציבי. היא לא קיבלה אגורה אחת? אם הוא – ולא בהכרח מדייק, אז – – –
אז יעשו עשר דקות. לא שמעתי. אם אדם בא, מקבל רבע שעה, הוא מדבר רבע שעה. סליחה.
היא לא יכולה לקצר באמצע נאום, עם כל הכבוד.
חברת הכנסת זועבי, הרי הובטח לה להיות קונסולית ישראל בשנגחאי. אני מכיר היטב את סין, שנגחאי, העיר הכלכלית התעשייתית הגדולה ביותר בסין. יש שם את נמל המכולות הגדול בעולם. על פניו אמורים להיות לה כישורים כלכליים יוצאי דופן והבנה.
אולי היא לא תומכת במדינה, היא לא מוכנה לקום בהמנון, היא לא מוכנה להצדיע לדגל, דבר חמור, אבל אמרו שהיא מבינה בכלכלה, אז הכלכלנית הגדולה הזאת יושבת בישיבה עם לפיד, שהוא "מבין גדול בכלכלה", כמו שפעם הוא העיד על עצמו, ועם שרים אחרים, ועם ראשי רשויות, וטוענת שהבטיחו לה והבטיחו לה, והיא לא מבינה במה דובר שם? היא לא מבינה את מה שאומר שר האוצר, שלא הבטיחו לה כלום? זה גם מעיד על איך מתנהלת הממשלה הזאת, שעמדה למנות והחליטה – שר החוץ כבר הבטיח למנות אותה לקונסולית, כשעיקר עבודתה בסין היא עבודה כלכלית, והיא לא מבינה.
הממשלה הזאת מבטיחה לחברת הכנסת זועבי, היא מבטיחה לטיבי כביש, למנסור עבאס יש קופה קטנה של 50 מיליארד שמתוכה הוא מוכן לחלק לכל דורש. הוא אומר לחרדים: אתם רוצים כסף? בואו אני אתן לכם. הוא אומר לזועבי: את רוצה כסף? בואי אני אתן לך. מסתבר שגם הוא לא כלכלן גדול, כי אם שר האוצר אומר היום שרק הבטיחו לה לממש התחייבויות, זאת אומרת שגם מנסור עבאס – מוליכים אותו שולל; נתנו לו התחייבויות שלא ממומשות, לפי העדות שלהם, והוא צריך את זועבי שתבוא כדי ללחוץ לממש התחייבויות שנתנו לו.
אני לא מאשים את העגלים והעגלות שיונקים – אני מאשים את הפרה שנותנת את החלב, שממנה יונקים, שהיא מוכנה לחלק, וזאת הממשלה; מוכנה לחלק לכל דורש, מתוך הפקרות, מתוך מעבר על כל הכללים, חוסר אחריות. לא עוזרים לחלשים, נותנים לסחטנים. חזקים ותקיפים כלפי האופוזיציה, לא נותנים ועדות, לא משתפים בהצעות, בפתרונות, חזקים מול הציבור החלש, מול המגזרים החלשים, מול הפריפריה, מול מעמד הביניים, מול הצעירים, חלשים מול הסחטנים.
ולכן כל הצעה שהממשלה הזאת מביאה – יצא שהיא נגועה בשיקול דעת פגום. היא לא מיועדת לסייע, היא מיועדת למטרה אחת בלבד – לעוד ועוד הישרדות. אבל סופו של דבר יש ציבור בישראל. אף אחד לא יכול לחיות במנותק מדעת הקהל. לא ייתכן שממשלה שהציבור לא מעוניין בה, שהיא כבר לא מעוניינת בעצמה, וראש ממשלה שאין לו תמיכה בציבור, לא בכנסת ולא במפלגה שלו, יובילו את מדינת ישראל בתחומים כל כך מורכבים ברגעים כל כך קשים. ולכן דינה של הממשלה הזאת להתפוגג, וכולנו מקווים שזה יקרה כמה שיותר מהר, כדי שמדינת ישראל לא תינזק, אלא תחזור חזרה לשוט בנתיב הנכון, עם היד הנכונה שתחזיק בהגה כדי להוביל אותה לחוף מבטחים.
1,185 מילים של ישראל כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.