תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שגם אני אשתדל כקודמי לנצל עשר דקות ולא לקחת את כל 20 הדקות.
לא. אגיד לך למה – בגלל שכמות הצרות, ההבלים והשטויות שנוחתות עלינו מהממשלה הזאת היא כל כך גדולה, שאם אני אדבר נאום של עשר דקות או של 20 דקות על נושא אחד, זה לא יספיק. אבל מה? צריך לכסות את הכול, אז החלטתי שאני אעשה במקום – וגם ברשות היושב-ראש, אני לא יודע אם זה בהתאם לתקנון – במקום לדבר עשר דקות, אני רוצה לדבר עשרה נאומים בני דקה, בסדר? ברשותך. נתחיל. אחכה שיהיה 19, שאני אסתכל על – – –
עשרה נאומים בני דקה ברצף. אמסלם, תסכים, עשרה נאומים בני דקה. מתחיל מעכשיו.
1. ממדים ללימודים.
זה הנושא. 1. ממדים ללימודים. זה הנושא, נכון?
ממדים ללימודים. ממדים ללימודים הוכיח דבר אחד ויחיד – בקואליציה הזאת פעם אמרו שיש שמונה מפלגות; אחר כך אמרו: זה לא שמונה מפלגות, יש 60 מפלגות. ואז לאט-לאט זה מצטמצם, 59, 58 כל פעם שאחד עוזב, כי כל אחד עושה דין לעצמו. האמת היא שמה שאנחנו חווים בשבוע-שבועיים האחרונים זה הוכחה שבקואליציה הזאת יש מפלגה אחת ויחידה. קוראים לה ערוץ 12. הקמפיין הכי חזק והכי יעיל והכי יסודי אתמול לקיום הממשלה הזאת – N12. עושים קמפיין ממדים ללימודים, קמפיין שאין לו התחלה, אין לו סוף, אין לו אמצע. אמרתי פה קודם, בחוק התקציב אמרו: אי-אפשר להעביר כסף בלי חוק. אז אמרתי: אני מודאג. בלי חוק להעביר כסף זה באמת שערורייה. הלכתי ובדקתי. יש חוק, תוקצבו בחוק התקציב 100 מיליון, כבר מופיע. אפשר להעביר את הכסף, יש תקציב. צריך לקבל החלטת ממשלה איך מוצאים את התקציב ונגמר הסיפור. זה כבר מתוקצב.
בתמיכת רע"מ. רע"מ הצביעו כבר בעד ממדים ללימודים. מה עושים לנו הצגה עכשיו? הכול תרגיל פוליטי. הגיעו למסקנה שהולכים לבחירות, את זה כבר כולם הבינו. כל מי שהיה ראה שליברמן כבר התחיל את קמפיין הבחירות שלו. בא N12, התגייס לטובת קמפיין מערכת הבחירות, ולכן כל הסיפור של ממדים ללימודים זה בלוף. אני אשאיר לחברתי מיכל וולדיגר, שהגישה איתי הסתייגות – היא תדבר בהמשך, היא גם תגיד על ההסתייגויות הענייניות שיש לנו על החוק הזה, אבל הכול כלאם פאדי. הכול קמפיין של מפלגה אחת ויחידה בקואליציה הזאת – מפלגת התקשורת. קצת חרגתי מהנאום בן הדקה. אני אשתדל לקצר בנאום הבא.
הנושא הבא – אני אקצר בו, כי לא נשאר הרבה זמן: הספר של יהודה וינשטיין, המלצת קריאה. הפעם למדתי מחברי משה ארבל שאפשר לעלות פה לדוכן לתת המלצת קריאה. אני הייתי עושה כמוך. אתה עלית פה וקראת את הספר שלי, נכון?
ספר טוב, שלי. אני הייתי רוצה לעשות את אותו דבר, לקרוא את הספר של יהודה וינשטיין, רק מה? אני לא בטוח שהחסינות מכסה את זה. כל הספר הזה, כל-כולו הוא עבירה פלילית. ואתה יודע, יש מתחם. כל הספר הזה – יש הוראת חוק שאומרת שמי שמקבל מידע מכוח תפקידו, אסור לו לפרסם אותו. בא יהודה וינשטיין – את כל פלטי החקירות, כולל פרטי חקירות ביטחוניות, כולל הכול, בא ופרסם בספר, אבל לו מותר, כי הוא יועץ משפטי, אז מותר לו. אני לא יודע אם החסינות תכסה את זה.
תקשיב, יש לי רק נאום בן דקה, ואם אני אתן הערות ביניים, לא יישאר לי.
שנייה.
אני מבקש שבנאום בן הדקה שלי, לפחות זה לא יתפספס.
תודה. ולכן אני נותן פה המלצת קריאה.
אני נותן פה המלצת קריאה. אני לא קורא, כי אני לא בטוח שהחסינות תכסה אם אני אקרא את הספר הזה. כל הספר הזה, כל-כולו, בעיניי, הוא עבירה פלילית אחת. אני לא מדבר על העבירות הפליליות שמתוארות שם, כולל איומים על ראש ממשלה, כולל, באמת, סחיטה באיומים. מה, הכול יש שם. אז לכן אני רק נותן את ההמלצה. תקראו. אולי ידידי חברי משה ארבל הוא יותר אמיץ ממני, אולי הוא יקרא לכם פרק, אם בהמשך תנוח עליו הרוח.
בכפוף לאישור המחלקה המשפטית. יש פה ייעוץ משפטי למליאה.
אתה יודע לתת חסינות?
משילות, צביעות ומה שביניהן. ראינו השבוע – וגם כבר הזמן רץ, אני לא מספיק בדקות. משילות, צביעות ומה שביניהן. שמענו את השר עיסאווי פריג' אומר דברים שהיו צריכים להרעיד את אמות הסיפים, אם חס ושלום הייתה טעות והוא היה איש ימין. כשחבר הכנסת אמסלם מתח ביקורת על בית המשפט כל הארץ רעדה. כשפינדרוס דיבר על בית המשפט הארץ כבר לא רעדה, היא נפלה. אבל עיסאווי פריג' קורא לשופט טיפש, עם שיגעון גדלות – שר בממשלת ישראל, לא חבר כנסת. אני חס ושלום לא מזלזל, אבל חבר כנסת מהאופוזיציה, אומרים, אתה יודע, לפעמים באופוזיציה מתחממים, רוחות לוהטות. שר בממשלת ישראל – שקט ודממה. ראית את ההודעה ששר המשפטים גדעון סער הוציא? הוא לא הזכיר את השם, כי לא נעים. לא נעים. אתה יודע, אומרות שמועות – שלחתי שליחים לכנס לשכת עורכי הדין באילת. אומרים שנשיאת בית המשפט חיות כחכחה בגרונה באי נחת כדי למחות באמת על הדבר הזה. רבותיי, הצביעות הזאת לא יכולה להימשך. אם מותר לבקר שופטים – אני מאוד בעד, אגב – אפשר לבקר שופטים. אם אסור לבקר שופטים, אסור לבקר שופטים. לא ייתכן שיסתמו את הפה לכל איש ימין שמדבר במדינה הזאת. זה לא ייתכן. והצביעות הזאת, כשהיא באה מצד הפוליטיקאים אנחנו רגילים – זה בהמשך, זה הנאומים בני דקה הבאים – אבל כשהיא באה מצד מערכת המשפט, אם מערכת המשפט החליטה שהיא מערכת משפט פוליטית, שתודיע, תצביע: אנחנו יודעים, סניף של מרצ בית משפט עליון, שיודיעו לנו איזה מפלגות זה המחוזי והשלום. הצביעות הזאת חייבת להיפסק.
נושא רביעי – וואי, אני אקצץ נושא, נראה לי. טוב, נמשיך.
לא לא לא. אמנת איסטנבול. אני רוצה מכאן, אחרי שבאתי לעשות ההפך מברכה, ואני רוצה לברך. אני רוצה לברך בינתיים את ממשלת ישראל, שעיכבה את התהליך, את הדהירה לאישור אמנת איסטנבול. אני מקווה שהליכי החשיבה שמתנהלים בממשלת ישראל בנושא הזה יחזירו אותנו לשפיות. כששואלים אנשים למה הם רוצים את אמנת איסטנבול, הם אומרים סיבה מאוד פשוטה: הם רוצים להכריח אותנו. מה שהם לא הצליחו לעשות באמצעים חקיקתיים, מה שהם לא הצליחו לעשות באמצעות שכנוע פה בישראל, שתבוא מועצת אירופה ותכפה עלינו, תיכנס לנו למערכת החינוך, גברתי שרת החינוך, תיכנס לנו למערכת בתי המשפט, תתערב בכל נושא. למה? בגלל שבשיח הפנימי בתוך ישראל הם לא יכולים לקדם את מה שהם מאמינים בו. ברוך השם שבתוך ישראל הם לא מסוגלים לקדם. לא ניתן להם לקדם את זה באמצעות הערכים הנפלאים של מועצת אירופה. אני לא רוצה לזלזל – הייתה פה נשיאת האיחוד האירופי שדיברה – אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבל טיפים מארצות אירופה איך צריכה להיראות משפחה, איך צריכה להיראות מערכת חינוך. זה לא שהמשפחה שם היא כל כך הצלחה. הם בריבוי טבעי שלילי כבר הרבה מאוד שנים. אני מציע שאולי אנחנו נלמד אותם, אולי נעשה אמנת ירושלים ללמד את אירופה איך להתמודד עם חורבן המשפחה שמתקיים אצלם.
היום היה דיון בוועדת החינוך על דגלי אש"ף בקמפוסים. צריך לומר את זה בצורה ברורה: דגלי אש"ף זה לא דגלי פלסטין, ואין הבדל ביניהם מסיבה מאוד פשוטה – אין עם פלסטיני. החזון של העם הפלסטיני פירושו שלא תהיה מדינת ישראל. זה דגל שמשמעותו חורבנה של מדינת ישראל. מי שמאפשר להניף אותו בקמפוסים, משתף פעולה עם החזון של השמדת מדינת ישראל. זה מאוד מאוד ברור. אני בעד חופש ביטוי, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אין חופש ביטוי לתמיכה בארגון טרור. אש"ף עדיין מוכרז כארגון טרור. לא צריך להיות פה פלפלנים. חופש ביטוי זה לא תמיכה בטרור, זה לא אותו דבר בכלל, ולכן העובדה שבמוסדות להשכלה גבוהה שלנו סטודנטים יהודים מרגישים מאוימים בהפגנות אלימות שבהן קוראים "בדם ואש נפדה אותך פלסטין" – הדבר הזה לא ייתכן. ואני שמח ששרת החינוך פה. אני מאוד מאוד מקווה שמשרד החינוך יטפל בסוגיה הזאת. שמענו היום התחלה בוועדת חינוך, בהובלת חברת מפלגתך שרן השכל, וזה טוב. הדבר הזה צריך להיות מטופל, בגלל שהקמפוסים לא יכולים להיות סביבה מאיימת עבור תלמידים, בוודאי לא על רקע העובדה שהם יהודים. סבלנו מספיק אנטישמיות ואנחנו עדיין סובלים מספיק אנטישמיות בכל העולם. הקמפוסים במדינת ישראל לא יכולים להיות חממה למסרים אנטישמיים.
ומאנטישמיות, להבדיל – אני כבר לא יודע אם להגיד להבדיל – שמעתם היום את האמירה של חבר הכנסת לפיד? חבר הכנסת לפיד, שהוא גם ראש ממשלה חליפי והוא גם שר חוץ, שאלו אותו: איך אתה נכנע לסחטנות? הרי אתה עצמך אמרת שלהעביר כסף לחרדים זו סחטנות פוליטית, אי-אפשר לעשות את זה. מה התשובה שהוא נתן? עטרה גרמן שאלה אותו את השאלה הזאת. מה התשובה שהוא נתן? כשזה לצרכים אמיתיים זה לא סחטנות. כשזה למנות את גיסתי זה לא מינוי פוליטי, כשזה לדאוג לג'ובים ולכספים קואליציוניים לחברים שלי זה בסדר, ולצרכים אמיתיים זה לא סחטנות. אז אני שמח לבשר לכל הציבורים במדינת ישראל שאיתרע מזלם והם לא שייכים ליאיר לפיד: אתם לא באמת אמיתיים, אין לכם צרכים. מה שאתם מבקשים עבורכם זה סחטנות. רק מה שלפיד רוצה להעביר זה האידיאל, זה הטוב, כי לפיד הוא בעד מה שטוב ונגד מה שרע, ואם אתם לא איתו, סימן שאתם בעד מה שרע ונגד מה שטוב. ככה עובד ראש הממשלה החליפי – במחילה – הנבוב שלנו. לא ייתכן שזאת רמת הטיעון. כששואלים אותו איך אתה מעביר כסף בסחטנות פוליטית – זו לא סחטנות כי זה צרכים אמיתיים. אם זה היה צרכים אמיתיים, למה לא עשית את זה עד שזועבי ביקשה ואיימה שהיא לא תצביע, אם זה צורך אמיתי? כבר אי-אפשר להאמין למילה אחת שנאמרת על ידי אנשי ממשלת השינוי הזאת.
ואני רציתי לשאול – וסליחה, יש פה אולי אנשים שייפגעו, ואני מצמצם, כי זה כבר לא דקה. אני עושה 20 שניות.
בכמה קנו את אל-אקצא? כי זה נראה לי דיל די טוב. בכמה קונים את אל-אקצא? אמרה חברת הכנסת זועבי שהיא פורשת מהקואליציה בגלל אל-אקצא. כך היא כתבה, לא אני כתבתי. אז אני אומר: לפיד, שאפו. אני מסיר את הכובע בפניו. אם הוא הצליח לקנות את אל-אקצא בכמה מאות מיליונים, ואללה. אתה יודע, אומרים – זו בדיחה שאתה צריך לספר – שראו יהודי בוכה על חורבן הבית, אמרו לו: למה אתה בוכה? גם המגרש שווה משהו. נכון? גם המגרש שווה משהו. קנה את אל-אקצא בכמה מיליונים. סוחר טוב. חבל שהוא סוחר על חשבוננו. אז אני אומר, עם כל הכבוד – חברת הכנסת זועבי אמרה: אתם לא מכירים נשים ערביות. אני כן מכיר נשים ערביות ואני לא מכיר שקונים אותן ככה, ולכן זה לא נשים ערביות, זה פוליטיקאיות שנושבות עם הרוח. שלא תיקח את הבעלות על נשים ערביות.
טוב, אני חתכתי נושא, כי אני כבר בפיגור, אבל זה הכול באשמתך, חבר הכנסת גלנט. אני מאשים אותך באירוע, שיהיה ברור, שאני חורג בזמנים. אני מקווה שזה בסדר.
אז אני רק לומר שפדיחות להיות "איש ימין" בממשלה הזאת. ממש פדיחות.
נכון, לכן במירכאות. פדיחות.
עומדים אנשי רע"מ, משתעלים, מכחכחים בגרון, עושים חופשה מהקואליציה בפגרה ומקבלים מה שהם רוצים. עושה חברת הכנסת זועבי מרד. אתה יודע, יש מישהו ששאלו אותו אם הוא צם, הוא אמר שהוא צם בין ארוחה לארוחה; היא פרשה מהקואליציה בין הצבעה להצבעה. אמרה ביום חמישי: אני פורשת – ביום ראשון כבר חזרה. אני יודע שהכנסת מצביעה בשני, שלישי, רביעי. איכשהו היא עזבה בחמישי וחזרה בראשון. אפילו פעם אחת לא הצביעה – כבר קיבלה כל מה שהיא רוצה. ואנשי הימין – מה קיבלו? לא קיבלו כלום, כי אין ימין, כמו שאמרה חברת הכנסת קטי שטרית. אין ימין, אז הם לא קיבלו כלום. ואז מה, הם עושים שריר, ועוד לפני שהם מאמנים את השריר, מעיפים אותם. בא יום טוב, עלה להר הבית – פק, נעלם. כלום, הם לא יכולים לאיים על כלום. לא מעניין אותם, פשוט חסרי עמוד שדרה. אז זה פדיחות להיות איש ימין בממשלה שכזאת.
לכן אני מכאן ממליץ לכל אנשי הימין בעיני עצמם – – –
אני רוצה מכאן להמליץ – פעם היה מישהו, הוא לא פה, אני מכבד אותו בציטוט מפיו; הוא אמר לחברי סיעתו ולשרי ממשלתו: תהיו כחלונים. הייתה אמירה כזאת. אז אני אומר לאנשים שבאו מהממשלה, מהקואליציה, שפעם טענו שהם אנשי ימין – מסיים – אני אומר להם: אל תהיו כלפונים. אל תהיו כלפונים. אל תיתנו שיגרזנו אתכם; אפילו לא בכוונה, רק כדי למסור מסר למישהו אחר עוד יגרזנו אתכם. אל תהיו כלפונים.
ואני אסיים, ובזה אני מסיים, כי טייבי ביקשה. אני אמרתי שכשאת תבקשי, אני מפסיק. פרשת השבוע, יותר נכון הפטרת השבוע: אנשים שואלים כל הזמן: כשסוף-סוף יתעשתו אותם אנשי ימין שמימין לימין, 10 מעלות ימינה ועוד כל מיני שמות שהם נתנו לעצמם, ויחזרו, תקבלו אותם? לא תקבלו אותם? הם יחזרו בגלל דברים שתלויים – אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה? איך תתייחסו אליהם? אז אני אומר "דיו לעבד שיהיה כרבו". בהפטרה, אנחנו יודעים, הנביא מספר על אותה אישה שהלכה לכל מאהביה הרבים, ובא הקדוש ברוך הוא וסותם את דרכה. הפסוק אומר: "ורדפה את מאביה מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא". הם יבקשו עוד ועוד ועוד וגם הם יראו שאפילו זה נגמר – – –
הוא רצה לשמוע את דברי התורה, לכן הוא בא, תראה מה זה.
אז למה לא הצבעתם בעדו באי-אמון, אתה יכול להגיד לי? לאן נעלמתם?
אתה נותן רשת ביטחון. באשמתך הוא לא ראש ממשלה היום, רק שיהיה לך ברור. הוא היה יכול להיות ראש ממשלה אם אתה לא היית סוגר דיל עם לפיד.
אתה אומר, לא היה כלום כי אין כלום.
או נעלם מאי-אמון.
בשביל מרגי הייתם צריכים לבוא.
אני מסיים. "ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם וביקשתם ולא תמצא ואמרה", מה היא תגיד? "אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה". כך הנביא אומר. באה, עשתה את כל התקלות, הלכה לכל המקומות הלא-נכונים, בסוף הבינה ששם הטעות, והיא חוזרת. הקדוש ברוך אומר: "השבתי כל משושה, חגה, חדשה ושבתה וכל מועדה". מגיעים לחגוג חגים, לראות שבתות והם מבינים שאין חג, אין שבת, אין מועד, לא ככה נראית המדינה שהם דמיינו, אז הם חוזרים, ואחרי – אנחנו רק מקווים שכשם שהקדוש ברוך הוא יקבל את עם ישראל בתשובה, אנחנו נזכה להידבק במידותיו, ובקרוב ממש נקבל בתשובה את כל אותם אלו שהלכו וחיפשו להם מאהבים מהסוג הלא-נכון בקואליציה עם תומכי הטרור. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בזמן שדיברתי פה קודם, ניסיתי לחלק את הזמן שיש לי לכמה וכמה נאומים בני דקה. אחד הנאומים שבו פתחתי היה על אודות ספר שקראתי לאחרונה, ממש לאחרונה, שכתב אותו – כותרתו היא: היועץ, ספר שכתב היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. אני חייב לומר שכשקראתי את הספר הזה, התחלתי למנות כמה עבירות פליליות אפשר למצוא בספר אחד.
"היועץ" של יהודה וינשטיין. כמה עבירות פליליות.
גם בתנ"ך יש הרבה עבירות פליליות. קבועים שם גם העונש, גם האזהרה ולפעמים גם תיאור המעשה, כולל היסוד העובדתי והנפשי. אתה יודע מה, התנ"ך הוא השוואה טובה. אבל דבר אחד – התנ"ך, רק חלק ממנו נכתב על ידי הקדוש ברוך הוא. לעומת זאת, הספר "היועץ" של יהודה וינשטיין כל-כולו נכתב ברוח הקודש, מילה במילה. לפחות מי שכתב אותו חושב – לא רוח הקודש; הוא ההשראה של רוח הקודש. כי אם אתה שואל את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין מה מקור החוכמה, התבונה, עקרונות היסוד של השיטה ובכלל כל החוכמה בעולם, הוא יגיד שנעשו לו שתי כליותיו – באמת, משם נובע הכול, מסברת כרס א' לסברת כרס ב'.
עכשיו, זה היה יכול להיות מצחיק אלמלא זה היה עצוב. הוא מתאר כל מיני ויכוחים וחיכוכים שהיו, והוא מתאר גם בגאווה אין-סופית כיצד הוא ביצע עבירה של סחיטה באיומים כלפי ראש הממשלה. ראש הממשלה אמר לו שמינוי מסוים איננו לרוחו. הוא חושש שהמינוי – אגב, במבט לאחור ואולי גם במבט קדימה, אני לא בטוח שהצדק היה באותו אירוע עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו; יכול להיות שהמינוי של המשנה הזה היה יותר טוב מהאלטרנטיבות. אני לא יודע, אבל זה ממש לא משנה. ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה הגישה המלצה למנות אדם כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. אומר ראש הממשלה ליועץ המשפטי: אני לא רוצה להעלות את המינוי להצבעה השבוע. אני חושב שהמינוי הזה לא טוב. אני חושש שהוא יתקע צעד מדיניות שאותו אני חפץ לקדם, שהוא רפורמת הדגל שלי. שיקול לגיטימי? אני סבור שכן. האמת היא, מאחר שיש פה יושב-ראש ועדת חוקה – אני מרשה לך להעיר הערת ביניים. לי זה נראה שיקול לגיטימי שכאשר ראש ממשלה, שהסמכות בידו לקבוע על פי חוק את סדר-היום של הממשלה, אומר: משנה פלוני שאתה בוועדת איתור הצעת, אני חושב שהוא לא טוב; צריך לחשוב על זה, בוא נדחה את הדיון בשבוע, בוא ננהל על זה דיון, אולי תביא יותר ממועמד אחד.
על פי תיאורו – אתה יודע, לפעמים עדיף שאדם ישמור על זכות השתיקה, כי לפעמים אדם מרשיע את עצמו. על פי תיאורו של היועץ המשפטי וינשטיין, הוא אמר לראש הממשלה כהאי לישנא: או שאתה מעלה את זה היום להצבעה או שאני יוצא מהחדר ואני אומר שאתה פועל בניגוד עניינים. אני קטונתי, אני מומחה קטן מאוד במשפט הפלילי, אבל להבנתי מדובר בסחיטה באיומים על פי הגדרת החוק. סמכותו של ראש הממשלה היא לפעול ככה. מי שמאיים על אדם באמצעות מעשה שאיננו כדין, שיימנע מלעשות משהו שמותר לו לעשות על פי דין, זו הגדרת העבירה של סחיטה באיומים. מאחר שליועץ המשפטי לממשלה אסור להדליף משיחה עם ראש הממשלה – זו עבירה פלילית בפני עצמה – כאשר הוא אומר: אם אתה לא תפעל בדרך מסוימת אני אצא החוצה ואגיד שאתה בניגוד עניינים, לי זה נראה סחיטה באיומים.
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשקר, כי זה לא ניגוד עניינים, זה העניין עצמו. ראש הממשלה, שהסמכות בידו, שוקל שיקול ציבורי. הוא לא חשב שם שהוא רוצה לקבל כסף לכיסו. הוא אומר: אני חושב שרפורמת המרפסות היא חשובה. מי שם את היועץ המשפטי לממשלה להגיד שדבר כזה זה ניגוד עניינים? מי שמו לאיים על ראש ממשלה ובעצם לסחוט אותו במשבר פוליטי, תקשורתי, ציבורי, אם הוא לא יעשה תכף ומייד את מה שדורש ממנו היועץ המשפטי לממשלה? הפתרונים לווינשטיין. הפתרונים ליועץ. הוא יכול. ברצותו הוא ממליך מלכים ולו המלוכה. הוא לבדו הוא.
זו דוגמה אחת קטנה מהספר. הספר כל-כולו מלא וגדוש תיאורים כוחניים של אדם שמאיים כל פעם באמצעים אחרים כדי שרצונו ייעשה, והוא מתגאה בזה. "שרייך סוררים וחברי גנבים", יושבים בלשכה ומתגאים: זה, אני איימתי עליו, זה, אני סחטתי אותו, זה דרשתי ממנו ככה. המאורת פריצים היה לי הבית הזה? מה זה הדבר הזה? זה כתוב עלי ספר.
אני לא מדבר על זה שהספר כל-כולו הוא גילוי של מידע שהגיע לווינשטיין במסגרת תפקידו ועל פי חוק אסור לו לגלותו. מידע שהגיע לעובד ציבור במסגרת תפקידו, עם כל הכבוד, לא שלך לגלות, ובטח ובטח לא שלך לגלות לטובת מכירת ספר לטובת הנאה. בן אדם שעושה שימוש בתפקידו הציבורי לטובת הנאה – נראה לי מצלצל משהו כעוד עבירה פלילית. אבל ליועץ המשפטי מותר. מותר. ליועץ המשפטי מותר. למה? הוא החוק. מי יגיד לו מה תעשה ומה תפעל? הוא החוק. הוא יכול לעבור על החוק, הוא יכול לספר על זה, הוא יכול להדליף. מי יכול להגיש כתב אישום נגד יועץ משפטי? אף אחד. כידוע, ברוסיה הקומוניסטית האמירה הייתה: זה לא משנה מי מצביע ואיך מצביע, משנה מי סופר את הקולות. אז בישראל המשפטיסטית זה לא משנה מי עושה את העבירה, משנה מי מגיש את כתב האישום. אם מי שמגיש את כתב האישום הוא היועץ המשפטי לממשלה, ממילא הוא יכול לעשות כל עבירה שהוא רוצה, כי אף אחד לא יגיש נגדו כתב אישום.
אני באמת אומר: המלצת קריאה. המלצת קריאה, למרות העבירה הפלילית. אני לא חושב שהעבירה הפלילית חלה על הקורא. יש אומנם, אנחנו יודעים, הנאה ממעשה עבירה, שהמחמירים שבינינו נזהרים שדבר שנעברה בו עבירה – לא ליהנות ממנו. אבל יש איזה כלל של "בכדי שייעשה", זאת אומרת, לפחות במעשה שבת אנחנו מחכים למוצאי שבת, זמן שהיה אפשר לעשות את זה בהיתר, ואז אפשר להשתמש גם במעשה שבת במקרים מסוימים. לא בכל מקרה. אני לא פוסק הלכה, בטח לא מעל דוכן הכנסת.
כן. אז יכול להיות שאפשר לקרוא את הספר – גלעד, אני ממש זקוק פה לפסק הלכה: האם מותר ליהנות בקריאה מספר שנכתב במעשה עבירה אם עושים את זה בשינוי, ואיזה סוג של שינוי אפשר לעשות בקריאת ספר. האם מהסוף להתחלה, הספוילרים? מה הופך קריאת ספר לשינוי מספיק כדי שיהיה ניתן ליהנות ממעשה העבירה של כותב הספר? האמת היא – – –
לא. אתה כנראה לא הקשבת קודם. אני אמרתי שבמוצאי שבת יש "בכדי שייעשה", מתוך הנחה שאפשר היה לעשות בהיתר. כלומר, אם בישלו ביצה בשבת, במוצאי שבת, אחרי זמן של בישול ביצה, שאפשר היה לבשל אותה אחרי שבת – גם אם נעשה על ידי גוי, לא למען ישראל, כל מיני כללים – אז אפשר להשתמש, כי אפשר היה לעשות את זה בהיתר, אתה לא מרוויח שום דבר מזה שזה נעשה באיסור, היית יכול לעשות את זה בהיתר. אבל עבירות של גילוי מידע שהגיע לאדם במסגרת תפקידו, אין על זה "בכדי שייעשה". אולי יש על זה התיישנות, אבל אין על זה "בכדי שייעשה", ולכן גם היום הוא לא יכול לכתוב את הספר הזה. גם אם אני אחכה את הזמן שצריך לכתוב את הספר, זה לא יעזור, כי גם עכשיו הדבר הזה יעשה עבירה. ולכן אני הקטון לא מצאתי היתר לקרוא את הספר, ולכן קראתי אותו בשינוי, וה' הטוב ימחל, אני מקווה, על כך שקראתי את הספר בשינוי. עכשיו, באמת, אני מרגיש לא נעים.
העלית פה סברה, אני לא אומר שלא. גם גלעד סובר. אני בסופו של דבר צריך לצאת פה עם פסק הלכה. לא בסברות אנחנו עוסקים, יש פה פסק שנדרש. ובהקשר הזה אני לא יודע, הטייטל – אני לא מחפש פוסקים שאינם אורתודוקסים. אני רוצה פה פסק של יושב-ראש ועדת חוקה, אני מחפש פה בכובע הזה פסק הלכה, לא בכובעים אחרים, שעליהם יכולים לקום כל מיני עוררין. בכובע הזה של יושב-ראש ועדת חוקה אני צריך – – –
אוקיי. עכשיו אני אומר, גם מפלגתך מככבת בספר הזה, כמו שאתה בוודאי יודע. אתה קראת את ספרו של יהודה וינשטיין "היועץ"? המפלגה שלך מככבת שם בכמה כובעים, ואני באמת אומר, התחושה של אדם שקורא את הספר הזה היא תחושה קשה מאוד.
אני יכול לחזור.
אין בעיה.
כל דבריי כעת הוקדשו לספרו של היועץ המשפטי לממשלה בדימוס יהודה וינשטיין, שהוציא לאחרונה ספר בשם "היועץ". תיארתי מדוע הספר הזה גם הוא עצמו מהווה עבירה פלילית, כי הוא גילוי בהפרת סוד. למשל, אני למדתי מהספר הזה כל מיני דברים על הליכי החקירה של ליברמן. אינני יודע אם הם אמת או שקר, אינני יודע, אבל אני יודע שהמידע הגיע לווינשטיין לא בגלל עיניו היפות או התכולות – אינני יודע באיזה צבע עיניו – אלא בגלל שהוא היה בתפקיד רשמי של מדינת ישראל בתור יועץ משפטי לממשלה. ולכן, כאשר הוא מגלה וכותב ספר על כך וחושף פרטים על תיקים פליליים, בוודאי דברים הנוגעים לצנעת הפרט של אדם – והוא לא עושה את זה במסגרת תפקידו, במסגרת כתיבת דוח רשמי, אלא במסגרת ספר, שלהוסיף חטא על פשע, הוא גם מרוויח ממנו כסף – אני אומר שהדבר הזה בעיניי דורש חקירה פלילית. והעובדה שהוא הרשה לעצמו לעשות את זה מראה שבכל מה שנוגע להתנהלותה של מערכת האכיפה של מדינת ישראל, לית דין ולית דיין. אולי יש דין, אבל אין דיין. על זה הדיבור. עכשיו עשיתי את הקונטקסט? בסדר.
לא, רק תגיד אם נתתי את הקונטקסט ההולם.
בסדר גמור.
זה בדיוק מה שאמרתי. אם אני אגיש תלונה במשטרה, לידי מי היא תגיע? לידי היועץ המשפטי לממשלה.
אה, ומה לגבי זה שהיועץ המשפטי לממשלה הנוכחית – לא, הקודם – גם הוא, תיקיו, עניינו ומעשיו פרוסים עלי ספר על ידי אותו יועץ משפטי וינשטיין, כולל פרטים שנוגעים להאזנת סתר שאסור לפרסם דבר על אודותיה, אבל יהודה וינשטיין מרשה לעצמו לפרסם, כי מי יגיד לו מה לעשות? מי יגיש נגדו כתב אישום? מי יפעל נגדו? ואנחנו יושבים ושותקים. מערכת האכיפה – אגלה לך סוד, אדוני היושב-ראש – לא תפעל כנגדו, כי מערכת האכיפה והתביעה במדינת ישראל מוטה, נאמר זאת בעדינות. גם כאשר אנשיה, כולל בדימוסיה, מבצעים עבירות פליליות קשות וחריפות, להם מותר, להם ניתן לסלוח הכול. אנחנו גם, שוב, אפשר לעבור פרק-פרק בספר הזה וכל פרק מגלה עוד עבירה פלילית שהתבצעה על ידי גורם אכיפה, או על ידי גורם משטרתי, או על ידי גורם בתביעה.
לכן המסקנה מכל הספר הזה היא מסקנה אחת – – –
לכן המסקנה מהספר הזה היא מסקנה אחת ויחידה: עד שלא יקום גוף ביקורת ופיקוח חזק, עם שיניים, עם יכולת להגיש כתבי אישום, שבעצם ישמש כמחלקת חקירות הפנים של מדינת ישראל, שהוא יוכל להגיש כתבי אישום נגד שוטרים שסרחו, נגד פרקליטים שסרחו, נגד שופטים שסרחו – עד שלא יקום גוף שכזה מערכת המשפט שלנו תהיה נטולת אמון ציבורי, ובצדק.
אני כמעט בטוח שלא, אבל עוד לא הגעתי עד סופו, כי כמו שאמרתי, אני קורא אותו בשינוי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
3,863 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.