הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022

אדוני היושב-ראש, כרגע עלה שר הביטחון, ואני באמת בטוחה שהכוונה הייתה לבוא לקראת האופוזיציה. כי מה שראינו בימים האחרונים זה קמפיין מאוד מאוד מתוקשר של – – –

מה שראינו בימים האחרונים זה קמפיין תקשורתי כנגד האופוזיציה, ובעיקר כנגד הליכוד.

בליכוד אנחנו לא מבקשים לסחוט מיליארדים, אנחנו רק ביקשנו לתקן את החוק שיוסיף לאותם חיילים יקרים שנותנים 100% שירות צבאי עוד 50 מיליון ולהשלים להם את המלגה. אבל לצערי הרב לממשלת השינוי, יחד עם התקשורת, הייתה מטרה: ליהנות מכל העולמות. אני מאוד מקווה שבסופו – – –

החברים שלי יצאו כרגע להתייעצות. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שראינו בימים האחרונים מנגנון של העברת כספים – לרשויות הערביות במקרה הזה. אף אחד לא בדק – – –

לא, אני אגיד לך למה מנגנון, כי מה שראינו זה – ראינו שמונה ראשי ערים. אני לא יודעת למה בחרו דווקא באותם ראשי ערים. האם יש קשר בין אותם ראשי ערים לחברת הכנסת זועבי? המון שאלות עלו בתמונות, שכולנו צפינו בהן, ולא הבנו איך זה הגיע למצב הזה. אבל במקום להתמקד בזה ולבדוק, אז מה שנעשה זה תקשורת אנטי: כל ציוץ, כל משפט שנאמר על ידי חברי הכנסת של הליכוד, מייד הפך להיות קמפיין.

אני פניתי לחברים שלי שנמצאים במפלגות, בימינה, בתקווה חדשה, בכחול לבן: למה אתם לא מאיימים? למה אתם לא מאיימים? אתם יכולים לקבל הכול היום. אם תאיימו, תקבלו. זה הפך להיות סוג של שיטת עבודה.

לא, זה היה סוג של שיטת עבודה. ואני אומרת לעצמי: למה סקטור מסוים, מגזר מסוים, יודע לאיים ולקבל, ואנחנו לא? מה עם הפריפריה, עיירות הפיתוח, השכונות?

מערכת החינוך – הינה, את רואה, השרה, אני רוצה שיעבירו תקציבים נוספים למערכת החינוך, כי אני באמת חושבת שצריך לעשות הרבה בתוך המערכת, שהיא מאוד מאוד חולה. צריך לנסות לסייע. אז באמת ובתמים, הליכוד היא לא מפלגה שבאה לסחוט, היא לא מפלגה שבאה לדרוש מיליארדים לדברים הזויים, כמו ששמענו. היא באמת ובתמים באה להיטיב עם החיילים.

עכשיו, חלק מחברי הכנסת בחרו להשמיע את אותם חיילים שרצו את המתווה שקבעו, אבל אנחנו קיבלנו עשרות ומאות הודעות מחיילים שאמרו: אל תיכנעו, אנחנו נחכה, נחכה עוד קצת, אבל בסופו של דבר נקבל את מה שמגיע לנו.

היו היום חיילים מדהימים ומקסימים, שהגיעו – – –

תראו, תראו, הרי את הבדיחה לגבי התקציב – אתם מספרים שלא היה תקציב שלוש שנים, כשזה לא היה נכון. שנה וחצי לא היה תקציב. את אותה בדיחה אתם אומרים גם עכשיו, שלא היו מלגות. חברים יקרים, היו מלגות שניתנו – –

– – על ידי תורמים. על ידי תורמים.

כל הכבוד שמעגנים את זה בחוק. אבל אם כבר מעגנים את זה בחוק, למה שלא ייתנו 100%? אז מה אומרים? שישתמשו בפיקדון. ואם אותו בחור צעיר רוצה גם ללמוד וגם להתחתן? הוא צריך להפסיד את הפיקדון, כי הפיקדון ילך ללימודים. למה? למה צריך להתפשר? למה כשזה מגיע לחיילים שלנו צריך להתפשר?

למה? למה?

כל מה שביקשנו זה – אתה יודע מה, אולי לא לשפץ גם את הבית של החליפי ולתת את ה-50 מיליון האלה. למה? למה?

כשאתם רוצים למצוא תקציב, אתם יודעים לעשות את זה. אנחנו רואים.

אני רק אגיד לכם דבר אחד: הציבור מהלך עם תחושה – –

– – שרק מגזר אחד במדינה מקבל תקציבים – –

– – לעומת כל המדינה הזו. תתחילו לחשוב.

חבר הכנסת קריב, אתם יושבים פה, אבל הציבור בחוץ בז לכם.