זה הכול?
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עדים בחודשים, בשבועות, בימים האחרונים ובשעות האחרונות להתגברות של מעשי האלימות, של מעשי הטרור, שבאים מתוך החברה הערבית. זה מתחיל בפשיעה וזה הולך ומתגלגל לכיוונים מאוד מאוד מסוכנים. הם בראש ובראשונה מסוכנים לציבור הערבי במדינת ישראל, לא למדינת ישראל. ואני אסביר – כי יש בדברים שאני אומר עכשיו קריאה לערביי ישראל לא לעשות טעות, ואני רוצה להסביר לכם במה מדובר.
הפשיעה הערבית, שבעבר התאפיינה בעיקר בסכסוכים פנימיים, בירי וכן הלאה, הולכת ולובשת גוון לאומני. מה שקרה ביממה האחרונה באוניברסיטאות, בתל אביב, בבאר שבע – הנפת דגלי פלסטין, התעמתות עם חיילי צה"ל ועם שוטרים, חברי כנסת ערבים שמכים שוטרים, שר בממשלת ישראל שקורא לוועדת חקירה נגד מדינת ישראל – רבותיי, כל הדברים האלה הם סכנה. ואתם יודעים מה? אני יודע שרבים חושבים שזה קודם כול סכנה למדינת ישראל.
אני נמצא כאן בשביל להסביר לציבור הערבי שאתם הולכים בדרך שגויה. לפני 74 שנה, המנהיגות שלכם, בתוך מדינת ישראל – חג' אמין אל-חוסייני ואחרים, חסן סלאמה, צבא ההצלה של קאוקג'י וכאלה שבאו מבחוץ – כל אלה גררו אתכם למלחמה שהתוצאה שלה הייתה בריחה המונית מארץ ישראל בטבריה, בצפת, בחיפה וביפו. אנחנו לא רצינו את הדבר הזה. בחיפה התחננו לערבים שיישארו. הם ברחו. למה? בגלל קריאות הזעם והבהלה שהגיעו מחוץ לארץ. ואני אומר לכם, אל תטעו ביהודים. זה נכון שאנחנו עם סבלני, יותר סבלני מכל העמים האחרים. אם תופעות כמו שקורות היום היו קורות בארצות הברית, בקנדה, בצרפת, באנגליה, הדבר הזה לא היה מסתיים ללא עימותים פיזיים, כולל ירי, קשים ביותר. אף מדינה דמוקרטית לא הייתה מאפשרת את זה.
ואני אומר לערביי ישראל: אל תלכו שבי אחרי ההסתה, אחרי המנהיגות המתלהמת. לא יהיה מצב כזה שנשים יהודיות לא יוכלו ללכת בבאר שבע. לא יקרה. לא יהיה מצב שגובים פרוטקשן מיהודים והם לא מרימים את הראש – –
– – וששוחטים בקר בשטח. כל הדברים האלה שקורים עכשיו אלה תופעות קצרות טווח. מדוע? מפני שיגיע הרגע, יגיע הרגע, ואתם תעברו את הקו האדום, וכשאתם תעברו את הקו האדום, המחירים יהיו כבדים ביותר. היהודים הגיעו לכאן מ-100 גלויות, נלחמו בצה"ל ב-1948, יהודים מ-55 מדינות. למה הם עשו את זה? בשביל שתהיה לנו מדינה. ומה קבעה מדינת ישראל? מה קבעה מגילת העצמאות? שכאן יש מדינה יהודית; מדינה שוות זכויות לאזרחיה, דמוקרטית, מסבירה פנים לכל העמים מסביב, שואפת לשלום, אבל מדינה יהודית. זה כתוב בכל סעיף במגילת העצמאות.
ואני אומר כאן, אם הציבור הערבי ידע להעריך את מה שמדינת ישראל עושה למען הציבור הערבי – ואני הראשון שחושב שצריך לעשות את זה, כי חיים טובים לערבים הם חיים טובים ליהודים ולהפך – אנחנו נכבד את זה, נתמוך בזה ונוביל לשגשוג על מנת שנעבוד ביחד ונפעל יחד. אבל אם יתגברו המקרים שבהם על רקע היותנו יהודים, אנחנו מותקפים על ידי מיעוט – דבר שאין לו תקדים בעולם, אף פעם המיעוט לא תוקף את הרוב – אם אתם תמשיכו בתהליך הזה, אנחנו, רבותיי, נגיע למצב של אין ברירה, ואין ברירה של היהודים זה הנשק החזק ביותר שיש לנו.
אין לנו לאן ללכת. היינו כבר בגרמניה, היינו בעיראק, היינו בצפון אפריקה, וראינו את המחירים. אנחנו לא מתכוונים ללכת לשום מקום. אם אתם תביאו אותנו לנקודה שבה אנחנו ניאלץ להוציא את הידיים מתוך הכיסים או להוריד את הכפפות מהידיים, המחיר יהיה כבד. כולם יסבלו ממנו, אבל הראשונים שיסבלו יהיו הערבים. ואני קורא לכם, גם למנהיגות הערבית – –
– – גם לחברי הכנסת, גם לציבור הערבי, גם לראשי הערים, שימו לב: אל תעשו טעויות. תיזהרו עם האלימות שלכם, כי בסופו של דבר, זה יעבור את הסף, ואני מבטיח לכם שאם זה יעבור את הסף, אנחנו, ממשלת הליכוד שתהיה פה בקרוב – אנחנו נעשה בעניין הזה סדר. ומי שרוצה לשאול איך – אני יודע גם איך לקבוע מטרות, אני יודע גם איך לקבוע את השיטה, אני יודע גם איך להפעיל את הכוחות. לא יהיה מצב שהילדים שלנו יירצחו בגרזינים ובסכינים ואתם תעשו מה שאתם רוצים – על ידי ערבים ישראלים, לא על ידי איזה מישהו מבחוץ. לא יקרה הדבר הזה, ואם זה יקרה, המחיר יהיה כבד – –
– – לא משנה מה יקרה. תודה רבה.
651 מילים של יואב גלנט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.